"בסוף הכסף הגדול מדבר": כך הגיע הלוחש על אוזניהם של מיליארדרים ופוליטיקאים לתא המעצר

לאחד ממעגלי השיח הרבים בשדרות רוטשילד בתל אביב, בעיצומה של המחאה החברתית בקיץ 2011, הגיעו באחד הערבים שלושה אנשים: העיתונאי לשעבר בעז גאון, הפעיל החברתי והפוליטי עו"ד אלדד יניב והיועץ האסטרטגי טל זילברשטיין. גאון הציג את זילברשטיין בפני הקהל הצעיר כמי שהקים שנים לפני כן את תנועת דור שלם דורש שלום. השיחה במאהל עסקה, כמו הרבה שיחות בקיץ ההוא, בשינוי החברתי העמוק שנדרש בישראל. הצעירים היו מרותקים לדבריו של היועץ הכריזמטי, אך סביר להניח שלא הכירו את ההיסטוריה המלאה של זילברשטיין והחברים שאליהם הוא מקושר, שכמה מהם הם אותם טייקונים שנגדם יצאו אנשי המחאה באותו קיץ — כמו המיליארדר בני שטיינמץ, שעמו עבד אז זילברשטיין כבר כמה שנים; נוחי דנקנר, שזילברשטיין היה שותפו בעסקי ביטוח ברומניה; ומשפחת עופר, שלה זילברשטיין סיפק שירותי ייעוץ כמה שנים קודם לכן.

ביום שני השבוע, כאשר זילברשטיין ושטיינמץ נעצרו על ידי המשטרה, התברר בבית משפט השלום בראשון לציון כי בערך באותה תקופה של המחאה ב–2011, זילברשטיין גם עסק לכאורה בהלבנת הון עבור שטיינמץ, כאשר הוציא שתי חשבוניות ייעוץ על סך מיליון דולר במסגרת הלבנת הון כוללת בסכום גבוה יותר. לפי בקשת המעצר שהגישה המשטרה, שטיינמץ, זילברשטיין ומעורבים נוספים "פעלו באופן שיטתי, מאורגן וסדור להלבין הון באמצעות מרמה וזיוף מסמכים בקשר לעסקות ושירותים בסכום של כ–9 מיליון יורו, והכל כדי לרמות צדדים שלישיים ולהסתיר פעילות פלילית, בכללה פעילות שוחדית".

השניים מכחישים את החשדות נגדם. לדברי שטיינמץ, "אין פה כלום, ולא יהיה כלום". שטיינמץ, מצדו, חשוד זה כמה שנים במתן שוחד לרשויות בגינאה במסגרת עסקי הכרייה שלו במדינה, פרשה הקשורה גם לפרשה החדשה שבגינה נעצר השבוע. שלשום נעצר בפרשה גם אודי נטע, לשעבר סגן ראש העיר תל אביב, שהיה יחד עם זילברשטיין בהנהגת דור שלום, ולאחר מכן, לפי נתוני רשם החברות, היה שותף עסקי של זילברשטיין בחברת ייעוץ. לפי החשד, נטע עבד עם זילברשטיין כפרילנסר וחשוד אף הוא במרמה והלבנת הון. לפי המשטרה, מעצרו של נטע הגיע בשל העדות שמסר זילברשטיין בחקירה.

במשך השנים ידע זילברשטיין, 47, לבנות לעצמו שם של יועץ־על אסטרטגי, כזה שלוחש על אוזנם של ראשי מדינות בישראל ובעולם. במקביל, הוא ידע להתחבר לצמתים מרכזיים של ההון־שלטון לא רק בישראל, אלא גם במדינות שבהם עבד בחו"ל, בעיקר במזרח־אירופה ובייחוד ברומניה, המדינה שאליה קשורה הפרשה הפלילי הנוכחית.

חוג הסילון של טל זילברשטיין

זילברשטיין היה מחובר למעגל רחב של אנשי שלטון. הוא ייעץ, בצורה כזו או אחרת, לשלל פוליטיקאים, ובהם אהוד ברק, בנימין בן אליעזר, אהוד אולמרט, עמיר פרץ, אראל מרגלית ולתקופה קצרה, בבחירות 2009, גם לבנימין נתניהו. בעבר אף היה זילברשטיין שותף עסקי של ח"כ יעקב פרי, וייעץ לאנשים כמו שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון ואיש העסקים דודי אפל, כאשר אלה הסתבכו בפלילים. כמו כן, הוא חבר של איש העסקים מרטין שלאף ואף השתתף בחתונת בתו, והיה חבר קרוב של יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג, אך כיום השניים לא בקשר, לדברי מקורבי הרצוג. אשתו של זילברשטיין, נטלי קריב, היא גיסתו של איש העסקים יונתן קולבר, ובין החברים הקרובים של בני הזוג הם מגישת החדשות גאולה אבן והשר לשעבר גדעון סער. חתונם של השניים ב–2013 אף נערכה בביתו של זילברשטיין שבתל אביב.

אדם שהיה שותפו העסקי של זילברשטיין במשך שנים ארוכות הוא שמעון שבס, שהיה מנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופת יצחק רבין, ומי שהורשע ב–2004 בגין הפרת אמונים. לאחר ההרשעה פנה שבס לעבודה באירופה, שם יש לזילברשטיין עסקים ענפים בתחום הייעוץ הפוליטי — אך החקירה הנוכחית מתחילה לפגוע בעסקים אלה. השבוע דווח באוסטריה כי המפלגה הסוציאל־דמוקרטית, שלה מייעץ זילברשטיין כבר שנים ארוכות, כולל לבחירות הקרובות שיתקיימו באוקטובר — מנתקת את קשריה עמו באופן מיידי בגלל הפרשה הפלילית שבה הוא חשוד. "טל מוכר בציבור כיועץ אסטרטגי, אבל צריך להבין שבראש ובראשונה הוא איש עסקים", אומר אדם שעבד בעבר תחתיו. "הדרך שלו להיכנס לעסקים זה פוליטיקה. המטרה העיקרית היא לעשות ביזנס. פוליטיקה היא האמצעי".

"לא יועץ בחירות טוב במיוחד, אבל בפוליטיקה של כוח הוא מספר 1"

בדיווחים בתקשורת האוסטרית על הפרשה כונה זילברשטיין "אשף הקמפיין הפוליטי המלוכלך". זה אכן המוניטין שזילברשטיין קנה לעצמו במשך השנים, כמי שתומך באסכולת הקמפיין הנגטיבי. כך גם תואר בסרט שנעשה על מסע בחירות שבו היה מעורב ב–2002 בבוליביה. בעבר אף עבד זילברשטיין עם יועצים שמזוהים עם הקו הזה: לפני כעשור עם היועץ האמריקאי ארתור פינקלשטיין בקמפיינים במזרח אירופה, ובאחרונה עם משה קלוגהפט בקמפיין של ח"כ מרגלית בפריימריס של מפלגת העבודה, שבו זילברשטיין ייעץ באופן לא רשמי.

בשנתיים האחרונות זילברשטיין משתף פעולה עם קלוגהפט בקמפיינים שונים בחו"ל. "זילברשטיין חכם, אגרסיבי ושחצן. אדם חסר מעצורים", אומר יועץ אסטרטגי בכיר שמכיר אותו היטב. "הוא מאוד בטוח בעצמו. אצלו אין סימני שאלה, אלא סימני קריאה. אני זוכר שלפני כמה שנים הוא אמר בנחרצות באיזה מפגש — 'אין סיכוי שיאיר לפיד ייכנס לפוליטיקה'. כמה חודשים אחרי זה התברר שהוא טעה. באותה נחרצות הוא ישב ב–2001 באולפני הטלוויזיה ואמר שברק לוקח את הבחירות. אנשי עסקים ופוליטיקאים בכירים אוהבים את זה. הם צריכים לידם אנשים עם ביטחון עצמי משוגע כזה, כי לפעמים קשה להם בקבלת החלטות. טל הוא מין טיפוס כזה שמחליט בשבילם".

לדברי המרצה למשפטים ד"ר רועי פלד, שהיה מנהל מטה בקמפיין של ברק ב–2001, "ערב לפני הבחירות ההן, כשהסקרים הראו שברק מפגר בהרבה אחרי אריאל שרון, זילברשטיין אסף את כולם במטה ונתן נאום על איך הוא יודע, לא חושב, יודע כי יש לו מספיק ניסיון — שמחר יהיה יום הכיפורים של הסוקרים. הוא ממש קישקש את עצמו לדעת. לאורך כל הקמפיין לא האמנתי למלה שיוצאת לו מהפה. ממה שהתרשמתי, כולו מניפולציות והרבה פחות תחכום ממה שנדמה".

לדברי יועץ שעבד עם זילברשטיין בקמפיינים באירופה, "הוא לא יועץ בחירות טוב במיוחד. במה הוא כן טוב? בפוליטיקה של כוח. משאים ומתנים ויחסים בין פוליטיקאים. בזה הוא מספר 1. כוחני מאוד, לא מוכן לקבל לא כתשובה. פשוט לא מוותר". אדם אחר שעבד תחת זילברשטיין בעבר, אומר כי ברמה האישית הוא בוס שקשה מאוד לעבוד תחתיו. "לעתים הרגשתי שזה פשוט זוועה לעבוד תחתיו", הוא אומר.

השבוע, חלק גדול מהאנשים הרבים שמכירים את זילברשטיין בישראל הופתעו לשמוע את החשדות נגדו. חלקם גם יצאו להגנתו. אחד מהם הוא ארז אשל, חברו מימי דור שלום, ששמר אתו על קשרי חברות. לדברי אשל, זילברשטיין היה מעורב במשך השנים ביוזמות חברתיות כמו הקמת מכינות קדם־צבאיות חילוניות. "הוא איש רציני ומוכשר שכוונותיו טובות, לטובת מדינת ישראל", הוא אומר. "אני סמוך ובטוח שהוא נקי כפיים. גם אם יש מעידה קטנה, אז זו מעידה. זה גם בן אדם שמודע לחשיבות של צדקה. פעם ניסיתי לארגן בין חברים תרומה של 84 אלף שקל לאדם שהסתבך עם השוק האפור. זילברשטיין היה הראשון שהגיע, עם 10% מהסכום".

לדברי עו"ד סיגל פעיל, שהכירה את זילברשטיין בדור שלום, אבל מאז לא שמרה עמו על קשר, "צריך לזכור שיש לו את חזקת החפות. כששמעתי על המעצר הייתי בהלם. בעיני, טל הוא איש ראוי וערכי. יש לי רק דברים נפלאים להגיד עליו. בתקופת דור שלום כולנו עזבנו את החיים שלנו כדי להקים משהו שהאמנו בו. חשבנו שצריך להציל את המדינה מפני הסכנה לדמוקרטיה לאחר הרצח של רבין".

"הכסף שטף לו את העיניים"

באמצע שנות ה–90 עוד עבד זילברשטיין כמהנדס צעיר בחברת אם־סיסטמס של היזם דב מורן, אך רצח רבין שינה את מסלול חייו. מיד לאחר הרצח, בנובמבר 1995, הוא וחברים נוספים שהכירו בעיקר בהפגנות תמיכה מול ביתו של שמעון פרס בצפון תל אביב, ייסדו את תנועת דור שלם דורש שלום. מהר מאוד זו נהפכה לתנועה שסחפה המוני פעילים בהיקף שלא היה כמוהו בשמאל הישראלי מאז הקמת תנועת שלום עכשיו בסוף שנות ה–70, והסטיקר דור שלם דורש שלום נהפך במהרה לאחד מסמלי התקופה.

זילברשטיין היה מנכ"ל התנועה והאיש החזק בה. חצי שנה לאחר ההקמה הצטרף לתנועה גם יובל רבין, כיו"ר. מה שהציבור לא ראה באותם ימים והתברר רק מאוחר יותר, הוא הכסף הרב שזרם לתנועה, כמעט מיומה הראשון. איש העסקים שאימץ את צעירי התנועה היה דב לאוטמן, עמו היה זילברשטיין בקשר לאורך שנים, וגם יבואן הרכב מיכאל לוי תמך בהם.

בשבועות הראשונים להקמת התנועה מצא עצמו זילברשטיין בסלון ביתו של לאוטמן יחד עם בכירי המשק הישראלי — מיכאל שטראוס, עמירם סיון (אז יו"ר בנק הפועלים) יונתן קולבר מחברת כור ויצחק הרצוג, אז עוד עורך דין במשרד הרצוג־פוקס־נאמן. כבר באותו ערב קיבלה התנועה 100 אלף דולר. כמה חודשים אחר כך היה זילברשטיין בסלון ביתו של סמי עופר בלונדון, כדי להיפגש עם תורמים עשירים בבריטניה.

דבר נוסף שהציבור פחות שם לב אליו באותה תקופה הוא הביקורת שהיתה לפעילי התנועה על סגנונו הריכוזי של זילברשטיין, ועל אי־סדרים וחריגה מכללי מינהל תקין בניהול העמותה. רמז נוסף להתנהלותו הבעייתית היה בפגישה שקיים זילברשטיין בנובמבר 1997 עם איש העסקים אפל, במסגרת יוזמה שניסה זילברשטיין לקדם תחת העמותה — לחנינה כללית לאסירים פליליים במסגרת חגיגות ה–50 למדינה. ההצעה הובילה לביקורת חריפה בקרב פעילי התנועה, שלא הבינו מה הקשר בין דור שלום לאפל. לאחר כמה שנים, כאשר אפל הואשם במתן שוחד במסגרת פרשת האי היווני, זילברשטיין ייעץ לו והגן עליו בתקשורת.

דור שלום אמנם זוהתה עם השמאל, אבל זילברשטיין עצמו נטה יותר למרכז. זילברשטיין הוא זה שהוביל את התנועה להתרכז בתחומים של חינוך וחברה, על חשבון עיסוק בסוגיות ביטחוניות ומדיניות. בשלב מסוים התנועה אף היתה קרובה ליהפך למפלגה פוליטית, אך בסופו של דבר הסתפקה בניצחון בבחירות באגודות הסטודנטים בתל אביב של היו"ר דאז, ארז אשל, ובהכנסת נציגים למועצות עיר בבחירות המוניציפליות של 1998. בבחירות לראשות הממשלה ב–1999 התנדבו רבים מהפעילים בעמותה לעבודה בקמפיין של ברק, אך ב–2001 פורקה דור שלום על ידי רשם העמותות, בטענה למעורבות לא חוקית בבחירות המוניציפליות של 1998.

כיום, במבט לאחר, אנשים שהכירו את זילברשטיין באותה תקופה שואלים עצמם אם זרעי התנהלותו הבעייתית נטמנו כבר אז, ומה השתמש בדרך. "אני הכרתי את החבר'ה האלה", אומר יועץ אסטרטגי ותיק. "היו שם המון אנשים טובים. מההתרשמות שלי, טל היה כבר אז ציניקן". אדם אחר שהכיר אותו אז אומר: "היתה תקופה שזילברשטיין היה הדבר הגדול הבא, והוא והחברים שלו בדור שלום באמת עשו דברים טובים. מה שקרה הוא שבהמשך הדרך הכסף שטף לו את העיניים".

"בדור שלום היה הרבה כסף שזרם, חשיפה תקשורתית גדולה ומפגש בלתי אמצעי עם שועי עולם, אנשים כמו ביל קלינטון, טוני בלייר, הנרי קיסינג'ר", אומרת הפעילה החברתית אסתי סגל, שהכירה את זילברשטיין בדור שלום ולאחר מכן במטה הבחירות של ברק ב–1999. "יש בזה משהו מסחרר, בוודאי לאנשים צעירים שלא היה להם ניסיון בפוליטיקה. אני מניחה שזה השפיע גם על טל. הוא זינק מאפס ניסיון בפעילות ציבורית, ותוך שלוש שנים הגיע להיות אחד מהקרובים ביותר לראש הממשלה. זה ללא ספק עושה משהו לבן אדם".

לדבריה, "האישיות של זילברשטיין מורכבת. באמת אכפת לו ממה שקורה במדינה והוא יזם פרויקטים חברתיים נהדרים, כמו תנועת אחרי. מצד שני, מהר מאוד הוא התחבר לעבודה עם בעלי הון, תוך שהוא מנצל את קשריו הפוליטיים. מכל השיחות שהיו לי אתו — עד 2013 בערך — תמיד היה חשוב לו מה קורה במדינה והוא עקב בדאגה אחרי ההתפוררות החברתית, הפערים הגדלים והולכים והתמוטטות הפריפריה, ורצה לשנות ולתקן. אני מניחה שהוא אימץ את הגישה של 'לשנות מבפנים'. אלה התוצאות וככה הוא סידר לעצמו את המציאות. יש בסיפור שלו גם משהו של מדרון חלקלק. ברגע שאתה מתחיל עם לוביזם להון הגדול, אתה נאלץ לעגל לעצמך פינות. בהתחלה זה בקטנה, ואחר כך הופך לדרך חיים ולעוד ועוד עבודה. בסוף גם הכסף הגדול מתחיל לדבר, ואתה מוצא את עצמך בחוגים שבהם כמות הכסף שאתה מרוויח זה גם מה שמגדיר אותך. היו לו כוונות טובות בהתחלה, אבל הרי ידוע שהדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות".

ח"כ עמר בר־לב (מפלגת העבודה), הכיר אף הוא את זילברשטיין בדור שלום. בר־לב, פעיל מהשורה בתנועה, היה זה שייסד את תנועת אחרי, שמאמנת נוער בפריפריה לפני גיוס לצבא, תנועה שבשנתיים הראשונות שלה חסתה תחת דור שלום ביוזמתו של זילברשטיין. "מגיע לו קרדיט על זה שבגיל 26 הוא עזב את ההיי־טק, עזב הכל והקדיש עצמו בשביל העניין הזה, זה דומה למחאה החברתית", אומר בר־לב. "כמנכ"ל דור שלום הוא נתן את כל הגיבוי לתנועת אחרי. לאחר כמה שנים, כשהוא היה יועץ של בנק לאומי במסגרת חגיגות ה–100 לבנק, הוא יזם שהבנק ייתן חסות לפרויקט נוסף של אחרי — סיוע בבגרויות. עד היום בנק לאומי הוא אחד התורמים הגדולים של המיזם".

סכסוך עם אהוד ברק, יחסים קרובים עם אהוד אולמרט

בסוף 1998, כשלוש שנים לאחר שייסד את דור שלום, עבר זילברשטיין לעבוד במטה הבחירות של ברק, והיה אחד ממנהלי הקמפיין, שבסופו נבחר ברק לראשות הממשלה. עד היום ברק הוא הצלקת הגדולה ביותר של זילברשטיין. מצד אחד, ההצלחה באותו קמפיין היא זו שהקנתה לו את המוניטין של יועץ אסטרטגי וגם הובילה אותו לפתיחת משרד הייעוץ GCS, עם שלושת היועצים האמריקאים של הקמפיין — סטנלי גרינברג, בוב שרום וג'יימס קרוויל. החברה סיפקה שירותי ייעוץ וסקרים לברק, ומלבד זאת היו לה לקוחות שהזדקקו לקרבה לשלטון בישראל, כמו פורום החברות הסלולריות, שעסק בהדיפת תלונות של אזרחים נגד הקרינה של חברות הסלולר, גם באמצעות הלוביסט החיצוני בוריס קרסני; התאחדות הקבלנים וכמה חברות כבלים שניסו להילחם בחברת הלוויין yes.

"זילברשטיין ידע למנף את הקרבה לברק", אומר אדם שהכיר אותו אז. "הלקוחות היו עבודות לובינג, אבל הוא לא הגדיר את עצמו כלוביסט. במשרד הם קראו לזה 'אישיו מנג'מנט". מצד שני, בשל אותו קמפיין הוא הסתבך בפרשת העמותות בשנת 2000, שממנה נחלץ ברגע האחרון מכתב אישום. זילברשטיין היה החשוד המרכזי בפרשה לצדו של הרצוג, שלאחר בחירות 1999 היה מזכיר הממשלה, ושניהם שמרו על זכות השתיקה. החשד נגדם היה שהקימו והפעילו מערך שלם של עמותות פיקטיביות, בעיקר בפריפריה, עמותות שבאופן רשמי היו להן מטרות חברתיות, ובפועל הזרימו כסף לקמפיין של ברק. בשל מעורבותו של זילברשטיין, גם שמה של דור שלום נקשר בפרשה.

הפרשה הפלילית החלה כתוצאה מדו"ח מבקר מדינה חריף של המבקר דאז, אליעזר גולדברג, שקבע כי זילברשטיין באופן אישי, ללא קשר לדור שלום, היה אחד האחראים לפעולות האסורות בפרשה. בסופו של דבר, ב–2006 הוחלט לסגור את התיק נגד זילברשטיין, לאחר שימוע שנערך לו ומנימוק של חוסר עניין לציבור. זאת, אף שקודם לכן הפרקליטות המליצה להגיש נגדו כתב אישום. "טל סחב אתו את הפרשה הזאת במשך השנים", אומר אדם שעבד בעבר עם זילברשטיין. "כל הזמן שעבדתי אתו הוא נשבע שיסגור חשבון עם ברק".

כל עוד הוא נחשב חשוד, זילברשטיין לא התראיין על הפרשה, אך לאחר סגירת התיק החל לתקוף את ברק בראיונות לתקשורת. השיא הגיע ב–2008, לאחר ששר הביטחון דאז ברק קרא להתפטרות ראש הממשלה דאז אולמרט, בעקבות פרשת מעטפות הכסף של טלנסקי. בראיון רדיו באותה תקופה אמר זילברשטיין כי "ברק הוא האחרון שיכול לדבר על מעטפות". ברק בתגובה, פטר את דבריו ב"שטויות. אם יש לו משהו, שילך מיד למשטרה". היחסים הקרובים עם אולמרט היו אולי התיקון מבחינתו של זילברשטיין. מבין כל הפוליטיקאים הישראלים הרבים שזילברשטיין ייעץ להם, אל אולמרט הוא היה הכי קרוב, ברמה האישית. ודרך אולמרט הכיר גם את שטיינמץ.

"אולמרט הופנט ממנו", אומר מקור שהכיר את השניים בעשור הקודם. "לטל היתה השפעה גדולה מאוד עליו ואהוד התחיל לפתח אתו מערכת יחסים של ארבע עיניים. זאת, אף שבסביבת אולמרט הורמו גבות, כי הבחור לא נתפש פנומן. שולה זקן לא סבלה אותו מההתחלה, וניסתה להרחיק אותו מהאזור של אולמרט, אבל זה לא הלך לה. הקשר בין השניים היה חזק ממנה".

קשר לא פורמלי עם נתניהו

ב–2007 הכריז זילברשטיין כי הוא מפסיק לייצג את לקוחותיו בישראל ומעביר את פעילותו המקצועית לחו"ל. בעלי משרד GCS כיום הוא עו"ד אלי דוידוביץ', שמשמש יועץ התקשורת של שטיינמץ בישראל. עם זאת, זילברשטיין המשיך להיות מעורב בישראל בעניינים פוליטיים וביוזמות חברתיות שונות, כולל עבודה צמודה עם אולמרט.

לאחר מכן, באופן מפתיע, נודע כי הוא מסייע לבנימין נתניהו במערכת הבחירות של 2009. מהליכוד נמסר כי התנהל משא ומתן בין זילברשטיין למפלגה בנוגע לייעוץ פוליטי באותו קמפיין, אך הוא לא צלח. לדברי יועץ בכיר שעבד אז בקמפיין נתניהו, "לטל היה קשר לא פורמלי עם ביבי באותו הקמפיין".

זילברשטיין, אגב, עבד במשך השנים עם הרבה פוליטיקאים באופן לא פורמלי, בין היתר, גם עם בן אליעזר בפריימריס של 2002 במפלגת העבודה וכך גם בשנים שהיה קרוב לאולמרט. מלבד זאת, בעשור האחרון המשיך זילברשטיין לגלות עניין בסוגיות חברתיות ופוליטיות. "גם לפני הבחירות ב–2013 וגם לפני הבחירות ב–2015 הוא היה מעורב בניסיונות להקים פלטפורמות שונות שירוצו בבחירות", אומר יועץ בכיר שהכיר אותו היטב. לדברי בכירים בתחום, אחד מהגישושים שזילברשטיין ערך היה במסגרת יוזמה של הפעיל החברתי אלדד יניב, שבחן אפשרויות להקמת מסגרת פוליטית כלשהי בחודשים שלאחר המחאה החברתית. זילברשטיין אף אירח מפגש בביתו בצפון תל אביב, שבו נכחו אישי ציבור שונים, ובהם, בין היתר, בר־לב, ראש עיריית ירוחם מיכאל ביטון ואיש החינוך חילי טרופר.

יניב וזילברשטיין הם חברים ותיקים, מאז קמפיין ברק ב–1999, ושניהם הסתובבו במשך השנים בחוגי ההון־שלטון. ב–2012 יצא יניב ב"הארץ" נגד תרבות ההון־שלטון ומאז נהפך למבקר חריף של השחיתות בישראל, אך הוא וזילברשטיין שמרו על קשר. "אני מיודד אתו הרבה שנים. נדהמתי והתעצבתי מהמעצר שלו", אומר יניב. "בדור שלום הוא עורר השראה אצל הרבה אנשים, אבל לא הקמתי אתו מפלגות והוא לא מייעץ לי. הוא בסך הכל אירח חוג בית של ארגון השמאל הלאומי".

יניב גם לא רואה פסול באותו ביקור של זילברשטיין במחאה החברתית: "למחאה הגיעו אנשים מכל מיני מקומות, גם כאלה שלא הזדהו עמה. לא כל ישראל עברה תיקון ב–2011. אם אתה רוצה לתקן את המדינה, צריך גם לאפשר לאנשים לתקן את אורחות חייהם".

טען שמייעץ לממשלת הונגריה - אך שר החוץ הכחיש כל קשר

ההתייחסות אל זילברשטיין כ"אשף הטריקים המלוכלכים" מתייחסת לעצם הטקטיקות שהוא נוקט במהלך קמפיין. ואולם אופן ההתנהלות שלו תמוה, לפחות בכל הנוגע לתמרון שלו בין מועמדים שונים. לדוגמה, בקמפיין הבחירות של 2006, זילברשטיין היה יועץ (לא רשמי) של מפלגת קדימה ואולמרט, ואף מתועד בעצות שהוא נותן בסרט "כל אנשי הקמפיין" של ענת גורן. במקביל, המשרד שלו העניק שירותי ייעוץ תקשורתי למועמד של מפלגת העבודה דאז, עמיר פרץ, באמצעות השותפה רונית אקשטיין, שבעבר היתה דוברת הליכוד. הדבר נחשף במהלך הקמפיין, ועורר ביקורת במפלגת העבודה. "במהלך מערכת הבחירות לא היה כל קשר או שיח ביני לבין טל", אומרת אקשטיין. "על הקשר בינו לקדימה נודע לי מעיתונאים במהלך הקמפיין".

גם בחו"ל היו לזילברשטיין כמה מהלכים תמוהים. לדוגמה, בבחירות 2004 ברומניה הוא ליווה את ראש הממשלה דאז, אדריאן נאסטסה, שהתמודד על תפקיד נשיא המדינה (תפקיד בעל סמכויות רבות, מעל ראש הממשלה). בעיצומה של מערכת הבחירות נפוצה שמועה בתקשורת הרומנית על כך שזילברשטיין משתף פעולה עם היריב, מועמד האופוזיציה טריאן באססקו, אך הדבר לא הוכח אף פעם. כך או כך, נאסטסה הפסיד, באססקו נבחר לנשיא, וזמן קצר לאחר מכן זילברשטיין עבר לייעץ לבאססקו. "זה סיפור מוזר מאוד", אומר יועץ ישראלי הבקי בפרטים. "רגע אחרי הבחירות האלה טל סיפר לאנשים בארץ שהוא עשה את הקמפיין של המנצח, דבר שלפחות באופן רשמי היה לא נכון. שבועיים אחר כך הוא ושותפיו המקומיים כבר ייעצו לנשיא החדש".

עניין תמוה אחר נוגע לייעוץ של זילברשטיין בהונגריה. בפברואר 2004 התפרסמה ידיעה ב"גלובס" על כך שזילברשטיין יספק שירותי ייעוץ לראש ממשלת הונגריה ולמפלגת השלטון ההונגרית, MSZP. זילברשטיין אף התראיין באותה הידיעה ואמר שמדובר בייעוץ אסטרטגי כדי להכין את הונגריה להצטרפות למדינות גוש היורו. בהונגריה לא אהבו את הפרסום, ואף שלחו מכתב לעורך "גלובס" באותה התקופה, חגי גולן, שבו שר החוץ של הונגריה ויו"ר אותה מפלגה כתב כי "לזילברשטיין לא היה כל קשר אתנו. אין לו שום חוזה או הסכם עם המפלגה ועם ממשלת הונגריה".

ההסתבכות ברומניה: "גם פוליטיקה, גם עסקים"

באססקו היה ראש ממשלת רומניה ב–2004–2014 — השנים שבהן העסקים של זילברשטיין ברומניה שיגשגו. ביחד עם שותפו שבס, הוא הקים חברה בשם TRS, שעסקה בתחומי הנדל"ן והביטוח. לשניים היו כמה מיזמי נדל"ן ברומניה, ליד בוקרשט. ב–2006 הם הצליחו להביא לרומניה את חברת כלל ביטוח, חלק מקונצרן אי.די.בי, אז בשליטת נוחי דנקנר. שבס וזילברשטיין קיבלו 33% מהמיזם, אבל בסופו של דבר המיזם לא צלח, וב–2009 כלל ביטוח יצאה מרומניה ודיווחה לבורסה בתל אביב על הפסד של 20 מיליון שקל כתוצאה מהפעילות ברומניה.

"זילברשטיין הוא שם מוכר בעיקר בחוגים פוליטיים ועסקיים ברומניה", אומר עיתונאי רומני בכיר. "יש לו קשרים עם כל המפלגות הפוליטיות ברומניה, מהמחנות השונים. הוא עובד עם בכירי הפוליטיקאים שלנו, באופן רשמי וגם לא רשמי".

רומניה היא גם המקום שסיבך, לכאורה, את זילברשטיין בפלילים. על פי חוקרי המשטרה בישראל, הפרשה הנוכחית שבו חשוד זילברשטיין בהלבנת הון, קשורה בין היתר גם ברומניה. מלבד זאת, זילברשטיין מסובך גם עם הרשויות המקומיות במדינה. במארס 2016 אישר בית משפט בעיר בראשוב שברומניה, להוציא צו מעצר נגד שטיינמץ וזילברשטיין.

בימים אלה מתנהל המשפט בבית המשפט העליון ברומניה, שלא בנוכחות השניים, במסגרת פרשת שחיתות גדולה. לפי החשד, אדם הקשור לבית המלוכה הרומני, נסיך בשם פאול פיליפ הוהנצולרן, ניסה להעביר לידיו קרקעות של המדינה באזור שנקרא חוות בנסה, ליד בוקרשט.

מדובר בחווה שהיתה שייכת בעבר למשפחת המלוכה הרומנית, לפני ההלאמה שבוצעה על ידי המשטר הקומוניסטי. לפי החשד, שטיינמץ וזילברשטיין, ביחד עם אדם בשם דן אנדרוניך, בעלי עיתון ברומניה, ניסו לפעול בקרב פקידי ציבור במדינה כדי שהקרקעות יעברו לאיש בית המלוכה, תוך שמובטח להם אחוזים שמנים מהעסקה.

עורך דין מטעמם של זילברשטיין ושטיינמץ הכחיש את החשדות נגדם בפרשת הקרקעות ברומניה. לדברי אותו מקור בעיתונות הרומנית, וכפי שעולה גם מהפרסומים במדינה, זילברשטיין ואנדרוניך מקורבים כבר שנים רבות ועבדו יחד בקמפיינים פוליטיים שונים. בין היתר, בזה של הנשיא באססקו. "הם גם עבדו בפוליטיקה ביחד, וגם עשו עסקים ביחד", אומר אותו מקור, שבעצם מקפל במשפט אחד את חייו המקצועיים של זילברשטיין.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!