הכי קל להטיל את האחריות על הגורם האנושי
הקלות הבלתי נסבלת בה מגולגלת האחריות לאובדן חיי אדם על כתפי 'הגורם האנושי' על ידי הממשלה הפכה מזמן לחריגה בנוף הגלובלי • שמואל אבואב, מנכ''ל 'אור ירוק' בטורו השבועי
- שמואל אבואב, מנכ''ל 'אור ירוק'
- ט"ו אייר התשע"א
- 3 תגובות
זקא
לפי תשדיר רדיו מטעם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים שמושמע לאחרונה, ברור על מי מוטלת האחריות למניעת תאונות: "גם הכביש הכי בטיחותי לא יציל אותך אם תתעלמי מהתמרור!", מזהיר התשדיר, "את הנהגת פה אז בחייך, את האחראית!"
לרשויות האחראיות לבטיחות בדרכים קל יותר להטיל את האחריות על "הגורם האנושי", מאשר ליטול על עצמן את האחריות, ובכל זאת, במדינות רבות במערב מתהפכת הגישה הרואה בטעויות הנהגים כגורם האחראי לתאונה, והרשויות נוטלות על עצמן את האחריות.
בעבר נהוגה היתה הגישה לפיה אין המדינה יכולה להיות אחראית לכל טעות שיטעה כל נהג. לפי גישה זו, מקיימת המדינה עם הנהג הסכם הדדי: אני, המדינה, אשתדל להעמיד לרשותך את התשתיות הטובות ביותר, ואתה מצידך, לא תטעה לעולם ולא תבצע עבירת תנועה, שאם כן, ההסכם במסגרתו אני מגנה עליך מפני מוות בכביש, בטל ומבוטל.
המגמה העולמית, כאמור, הפוכה. המדינה מניחה מראש שהגורם האנושי הוא, ככלות הכל, אנושי. עשוי בשר ודם, ולכן יטעה תמיד. אין זאת אומרת שאם טעה, הוא ראוי לגזר דין מוות בשל שגיאתו. מתוך הכרה זו במגבלותיו של האדם, פותחה הנדסת האנוש, אשר עוסקת ביחסים שבין האדם למכונה שהוא מפעיל, לוקחת בחשבון את מגבלותיו האנושיות, ומתכננת את המכונה בהתאם למגבלות הנתונות.
בשוודיה, למשל, רואה הממשלה עצמה אחראית לביטחונם של הנהגים בכל מקרה, ואף הכריזה על "חזון אפס תאונות". חמישה תחומי אחריות המדינה הוגדרו, ונקבעו בהם סטנדרטים נוקשים שבהם על המדינה לעמוד: בתחום פיתוח התשתיות הבטיחותיות, בתחום רמת בטיחות כלי הרכב המורשים לנסוע בכבישי המדינה, בתחום יעילות שירותי הפינוי חילוץ והצלה, בתחום יעילות האכיפה, ובתחום ההסברה והחינוך. בכל התחומים האלה קבעה לעצמה ממשלת שוודיה רף כה גבוה, עד כי גם כשיטעה הנהג השוודי ויתעלם מהתמרור, לא יאשימו אותו ברדיו באחריות למותו, אלא חמש מעטפות ההגנה שאחראית המדינה לעטוף אותו בהן, ימנעו ממנו לבסוף גזר דין מוות.
בהולנד, למשל, הוחלט להניח מראש שהנהגת, אותה מזהיר משרד התחבורה הישראלי ברדיו, לא תציית לתמרור, ולכן החלו בסלילת כבישים בצורה שתכפה על הנהגים לנהוג בהתאם לתנאי הדרך. למשל – סלילה יזומה של פיתול חד לפני תמרור עצור, שיאלץ את הרכב לעצור בכל מקרה.
בדרכן של הולנד ושוודיה הולכות מדינות רבות נוספות, שנוטלות אחריות על חיי הנהגים בכל מקרה. רק בישראל מועבר פתאום לציבור המסר הישן המגלגל את האחריות על הגורם האנושי. אבד הכלח על גישה זו. נכון יותר יהיה להתקין תשתית דרך סלחנית, שתורכב ממעקות סופגי אנרגיה, מצבע שוליים מרעיד, מהפרדות פיזיות קשיחות בין הנתיבים, ומאמצעים נוספים שתכליתם הצלת בן האנוש מפני עצמו.
לרשויות האחראיות לבטיחות בדרכים קל יותר להטיל את האחריות על "הגורם האנושי", מאשר ליטול על עצמן את האחריות, ובכל זאת, במדינות רבות במערב מתהפכת הגישה הרואה בטעויות הנהגים כגורם האחראי לתאונה, והרשויות נוטלות על עצמן את האחריות.
בעבר נהוגה היתה הגישה לפיה אין המדינה יכולה להיות אחראית לכל טעות שיטעה כל נהג. לפי גישה זו, מקיימת המדינה עם הנהג הסכם הדדי: אני, המדינה, אשתדל להעמיד לרשותך את התשתיות הטובות ביותר, ואתה מצידך, לא תטעה לעולם ולא תבצע עבירת תנועה, שאם כן, ההסכם במסגרתו אני מגנה עליך מפני מוות בכביש, בטל ומבוטל.
המגמה העולמית, כאמור, הפוכה. המדינה מניחה מראש שהגורם האנושי הוא, ככלות הכל, אנושי. עשוי בשר ודם, ולכן יטעה תמיד. אין זאת אומרת שאם טעה, הוא ראוי לגזר דין מוות בשל שגיאתו. מתוך הכרה זו במגבלותיו של האדם, פותחה הנדסת האנוש, אשר עוסקת ביחסים שבין האדם למכונה שהוא מפעיל, לוקחת בחשבון את מגבלותיו האנושיות, ומתכננת את המכונה בהתאם למגבלות הנתונות.
בשוודיה, למשל, רואה הממשלה עצמה אחראית לביטחונם של הנהגים בכל מקרה, ואף הכריזה על "חזון אפס תאונות". חמישה תחומי אחריות המדינה הוגדרו, ונקבעו בהם סטנדרטים נוקשים שבהם על המדינה לעמוד: בתחום פיתוח התשתיות הבטיחותיות, בתחום רמת בטיחות כלי הרכב המורשים לנסוע בכבישי המדינה, בתחום יעילות שירותי הפינוי חילוץ והצלה, בתחום יעילות האכיפה, ובתחום ההסברה והחינוך. בכל התחומים האלה קבעה לעצמה ממשלת שוודיה רף כה גבוה, עד כי גם כשיטעה הנהג השוודי ויתעלם מהתמרור, לא יאשימו אותו ברדיו באחריות למותו, אלא חמש מעטפות ההגנה שאחראית המדינה לעטוף אותו בהן, ימנעו ממנו לבסוף גזר דין מוות.
בהולנד, למשל, הוחלט להניח מראש שהנהגת, אותה מזהיר משרד התחבורה הישראלי ברדיו, לא תציית לתמרור, ולכן החלו בסלילת כבישים בצורה שתכפה על הנהגים לנהוג בהתאם לתנאי הדרך. למשל – סלילה יזומה של פיתול חד לפני תמרור עצור, שיאלץ את הרכב לעצור בכל מקרה.
בדרכן של הולנד ושוודיה הולכות מדינות רבות נוספות, שנוטלות אחריות על חיי הנהגים בכל מקרה. רק בישראל מועבר פתאום לציבור המסר הישן המגלגל את האחריות על הגורם האנושי. אבד הכלח על גישה זו. נכון יותר יהיה להתקין תשתית דרך סלחנית, שתורכב ממעקות סופגי אנרגיה, מצבע שוליים מרעיד, מהפרדות פיזיות קשיחות בין הנתיבים, ומאמצעים נוספים שתכליתם הצלת בן האנוש מפני עצמו.
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 3 תגובות