אדוני המבקר, שימחת הרבה אנשים עצובים • טור מיוחד

נפתחב-5 שאלות למבקר המדינה:

1) תמונות של אלו רבנים תלויות אצלכם בסלון?

2) מתי אביך קובע עתים לתורה?

3) איזה דבר תורה אמר אביך בשולחן שבת?

4) באיזה בית כנסת סבך מתפלל?

5) מה מזכירה לך המילה 'גלישה'?

המדד המצחיק לקבלת הבנות

אדוני המבקר, בוודאי משפשף אתה עיניך בתימהון למראה רשימת השאלות המוזרה, ובעיקר – אודות הקשר שביניהן. ובכן, המכנה המשותף הוא: ילדות בנות 13 שצריכות לפצח את כתב החידה, על מנת לזכות וללמוד בסמינר החשוב.

זו אינה המצאה. אלו הן 5 מתוך מגוון שאלות רחב, משונה, מוזר והזוי לכל אדם מן היישוב, אך מנהלי ומנהלות הסמינרים מגישים אותן ברצינות תהומית. הם רואים בסדרת שאלות מגוחכות אלה, מדד לקבלת הבנות לסמינר!

לא מאמין?!

אני יודע, שאתה חושב כי נברת מספיק עמוק, אך מתברר כי אתה רק בהתחלה. על שאלות כאלה, בוודאי לא דמיינת! אך זו האמת. לא מאמין?! תברר שוב, אני משוכנע שתופתע מן היצירתיות הרבה...

והכל בשם ריבונו של עולם

עד עכשיו נהנית?! אדוני המבקר, עכשיו הגיע הזמן לפחד!

נניח שיש לך בת בת 13 בבית. אולי לך אין, אבל לרבים מאיתנו – יש ויש. אתה יודע מה קורה לשתי אמהות שנפגשות, ולפחות לאחת מהן בת בגיל זה?! אתאר לך:

-מה שלומך?

-זאת הבת שלך? כמה גדלה!

-ברוך ה'.

-באיזו כיתה היא?

-כיתה ז'?!

ואז יגיע המשפט בלתי-נמנע. ברגע שנשמע הקוד: כיתה ז', התגובה היחידה שתקבל במשך שנה שלמה היא זו: "אוי ואבוי, תתחילי לדאוג"...

ריבונו-של-עולם (והכל בשם אותו ריבונו-של-עולם), למה הורים לילדה מוצלחת, מוכשרת, בעלת מידות, מבית טוב – יכולים לקבל אין ספור מחמאות מכיתה א' עד כיתה ו'. אך ברגע שהגיעה לכיתה המפחידה: כיתה ז', הם צריכים להתחיל לחשוש?!

והחשש אינו מפני העליה לכיתה ח' כמובן, אלא למה שמגיע בעקבותיה: הרישום לסמינרים.

למה מתעללים בנו?

כולם מדברים על האפליה, ועל בנות שלא התקבלו לסמינרים. זו באמת בעיה כאובה מאוד, אך כל מה שהזכרנו עד הלום, מתייחס לחלק גדול מאוכלוסיית הבנות העולות לסמינר. וחשוב להדגיש: אשכנזיות וספרדיות כאחד.

כי הסמינרים הפכו את האימה- לשיטה, ואת הפחד - לדרך חיים. גם אלה שמתקבלות בסופו של דבר (והרוב אכן מתקבלות), עוברות את דרך החתחתים המסוייטת של הליך הקבלה. והשאלה הנוקבת תהומות ושמים, היא: למה?

מה ראו הסמינרים למצוץ את לשד ההורים והבנות? עוד לפני הרישום, כבר הלב מתחיל לדפוק, הגוף להזיע והשינה לנדוד. למה ההורים האומללים – של רוב הבנות בציבור שלנו, ורובן בנות נפלאות שכאמור מתקבלות בסופו של דבר; למה ההורים והבנות צריכים לעבור שבעת מדורי גיהנום – גם כשמדובר בתשובה חיובית?!

חשבתם שבנות של אברכים מוגנות? אז חשבתם!

אדוני המבקר, הקריטריונים של הסמינרים, כבר מזמן הפכו לבלתי מציאותיים בעליל. כל קשר בינם לבין הבת עצמה – לא רק מקרי, אלא תלוש מיסודו. צריך לשים את הדברים על השולחן: אם תגיע בת של עסקן מכובד, היא תחליק פנימה – לא משנה מעבר לזה מאומה. לא משנה איזה רוחב פס יש בבית (הנה עוד שאלה: מה זה 'רוחב פס'), לא משנה אלו תמונות תלויות בסלון.

אבל אם תגיע ילדה נחמדה, טובה, ציונים טובים, מבית חרדי רגיל – שהאב עובד לפרנסתו. היי, רגע, עלינו על מוקש: "אבא עובד?!" – אבוד לבת! כמעט אין מצב שהבת תתקבל בלי לחצים, קשרים ובעיקר בתחנונים ובדמעות.

ואם חשבת, אדוני המבקר, שלפחות בנות האברכים מוגנים?! הוי, כמה אתה טועה. אם נפלתם על הצד הלא-נכון של המשוואה, אכלתם אותה. בהכשר הבד"ץ.

ומהו הצד הלא-נכון?!

כאן, אין קריטריונים. הכל תלוי בשרירות ליבם, רחרחנותם וטרחנותם של המלשינונים המקומיים, שבטוחים שמקומם בגן עדן – מובטח להם.

כן, אדוני המבקר, אתה מגלה כאן פן נוסף. גם לנו, הציבור החרדי יש מלשינונים. אלה הם טיפוסים שכל מה שהם עושים בחיים, הוא לבלוש אחר המשפחות באזור מגוריהם. הם יציצו לחדרים, יאזינו מאחורי דלתות ויבלשו בין החרכים מבעד לגדרות. אלו הן העובדות!

גם ברשות הרבים, יהלכו סחור סחור, יעקבו אחר כל איש ואשה, נער ונערה וגם ילד וילדה. לבחון האם לבושם תואם את רוחב דעתם. נערה חביבה, לבשת מעיל עליון?! הזהרי לך. יתכן והתיפורים הבולטים, לא יתקבלו על דעתם של המלשינונים. אמא נכבדה, את יודעת שלמלשינונים יש דרך מפתיעה ובלעדית למדוד תוך כדי הבטה בלבד מהו עובי הדנייר בגרבייך?! והם גם יודעים, למרבה ההפתעה, אפילו אם מדובר בגרביונים או בגרבוני ירך בלבד...

אל תשאל אותנו איך. הם, האמונים על נושא הצניעות, יודעים בדיוק לבדוק את הנושא, בצניעות הראויה.

אדוני, צא לרחוב!

לסיכום, אדוני המבקר – אם אתה רוצה, יש לך כאן חומר מספק לדו"ח עב כרס נוסף, שרק את קצהו חשפנו כאן. אך אם ברצונך באופן כללי לדעת עד כמה חשובה חקירתך, כמו גם התערבותם האמיתית של הרשויות והמשרדים, צא לרחוב החרדי.

תשמע את התגובות של הציבור. גם האשכנזי. יותר מדי חיוכים מרוצים נראו היום על פניהם של בני הציבור החרדי. הם מחייכים בגלל הדו"ח, כי באמת בלב – עצוב להם. עצוב מאוד.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!