משפטן ותלמיד חכם • הרב דוד שחור ז"ל

בהלוויה רבת משתתפים ובתוכם, ראשי ישיבות, אבות בית דין, רבנים, ואישי ציבור, ליווה הציבור הנכבד למנוחת עולמים את הרב עו"ד דוד שחור ז"ל מתל אביב, שנלב"ע בשבת קודש פרשת בהר והוא בגבורות שמונים שנה.

המנוח נולד בחודש סיון שנת תר"ץ בתל אביב, לאביו הרב אלכסנדר זיסקינד ולאימו מרת פרידה לאה [לבית זילברשטיין-ברד"ש] ז"ל.

שורשי משפחת שחור המפוארה נעוצים בעולם הישיבות והרבנות בליטא. אבות המשפחה היו כולם גדולי תורה ויראה, רבנים, ראשי ישיבות, ממייסדי ישיבת מיר, ומעמודי התווך של ישיבת וואלאזין, פרנסי ציבור לשם שמיים, שתורה וגדולה התאחדו על שולחנם בהרמוניה מיוחדת ונפלאה.

קירבה מיוחדת הייתה למשפחת שחור [ומשפחות ברלין וקוסובסקי – פלג ממשפחת שחור] עם בית וואלאזין, הנצי"ב, והגר"ח ברלין, שושלת בריסק הגר"ח והגרי"ז, והגרח"ע גרודז'ינסקי, אשר מעבר לקרבה המשפחתית היו גם קשרי ידידות והערכה שהשתמרו עד היום.

רבי דוד שחור ז"ל גדל בבית אביו רבי אלכסנדר זיסקינד ז"ל, שהיה מנכבדי תל אביב, ומראשי המעשים והעושים לכל דבר שבקדושה. בצעירותו למד בישיבת הרב עמיאל ובישיבת לומזא בפתח תקוה. כפי עדות חבריו מאותה התקופה היה נחשב מבכירי התלמידים, ושימש לתלמידים הצעירים כסמל ודוגמא והערצה בהנהגתו.

בהגיעו לפרקו נשא את רעייתו מרת ציפורה תחי' בת הרב ברוך רבינוביץ זצ"ל רבה של קנזינגטון בדרום אפריקה ואמה הרבנית נחמה רחל ע"ה ממשפחת ורנר מירושלים. את ביתם הקימו במרכז תל אביב, ומני אז משך כחמישים שנה היה הבית מרכז של תורה וחסד, עשיה ציבורית, ומגדל אור של קדושה וקידוש ה' שהאיר בכל תל אביב ואזור המרכז.

לצורך פרנסתו למד לימודי משפטים, ונכנס לעבוד במשרדו של ש"ב הרב דוד שלמה קוסובסקי- שחור [אחיינו של הגרח"ע – בעל האחיעזר, ואביו של הגאון בעל ה'דבר שאול' זצ"ל]. כשנפטר הרד"ש, עבר המשרד לבעלותו ומיני אז ניהל את המשרד שהיה מפורסם באיכותו, ביושרו ובאמינותו, ובפעילותו שנעשתה על פי כל כללי ההלכה.

כלל ברזל קבע ר' דוד ז"ל לעצמו כי הוא אינו מופיע ואינו מייצג לקוחות בבתי משפט. הן מההקפדה ההלכתית של איסור הזדקקות לערכאות, והן מטבעו והשקפתו ליזום רק שלום ואחדות ולא לעסוק בריב ומחלוקת. כשנושא משפטי שטיפל בו הסתבך, היה מודיע ללקוחו כי אם הוא מעוניין בפשרה והידברות הוא ימשיך לעסוק בעניינו, ואם הוא מעוניין בבית משפט שימצא לעצמו עו"ד אחר. לקוחות רבים וכספים רבים הפסיד עקב כך אך מעולם לא שינה מנוהגו. בבית המשפט היה מופיע בקביעות רק פעם בשבוע בשיעור הגמרא השבועי שהיה נמסר בפני משפטנים, ואשר הוא היה הרוח החיה בשיעור זה.

לכל החוזים והצוואות שנערכו במשרד הנהיג נוסח מיוחד כדי שיתאימו גם לדין תורה. ולעיתים היה הדבר כרוך במאמץ רב לשכנע לקוחות שדין התורה לא היה חשוב להם ופחדו מכל שינוי.

רק לאחר פטירתו התגלה בין מסמכי המשרד מכתב שחשף סידור מיוחד שהיה לו עם כמה בנקים איתם עבד. הוא סיכם עם המנהלים שהבנק לא יעניק לו ריבית על הפיקדונות הרבים שהיו לו בבנק, וכנגד זה לא ייקח ריבית על משיכות יתר אם יהיו בחשבונו. כל זאת כדי להימנע מאיסור ריבית, ולא להזדקק להיתר עסקה. הוא שכנע את הבנק כי הבנק רק ירוויח מכך כי הכסף שהיה מגיע לו עבור פיקדונותיו יהיה גדול הרבה יותר ממה שיקבל הבנק על משיכת היתר, ואם יראו שאין הדבר כן יודיעו לו. במקרה מסוים בו הבנק זיכה אותו בריבית, הוא כתב לבנק שייקח את הכסף חזרה ויתרום אותו למוסד צדקה.

עובדי המשרד מעידים כי רוב הפעילות במשרד עסקה בצורכי ציבור שלא ע"מ לקבל פרס. ראשי ישיבות ומנהלי מוסדות היו באים בדרך קבע להתייעץ אתו, הן בעניינים משפטיים והן בעצה ותושיה, כי היה מפורסם כיועץ חכם, נאמן, ואיש סוד. סייע לישיבות מוסדות תורה רבים גם בגיוס כספים והשגת מבנים, כמו ישיבת פוניבז', ישיבת רח"ע, ישיבת לומז'ה, ישיבת הגרי"מ, פיינשטיין זצ"ל, מוסדות ופעילויות של האדמו"ר מקאליב, מוסדות חב"ד בתל אביב, ועוד, ולמוסדות צדקה וחסד. אם היום כבר ידוע ומקובל להפריש "מעשר" או "חומש" לצדקה, הרי במשרד שלו לא היה צורך בכך. המשרד כולו עסק בעיקר בשביל צדקה והחזקת תורה, ואולי מעשר או חומש היו לצורך הכנסה פרטית.

גם אנשים פרטיים רבים מכל גווני הציבור פקדו את המשרד בבקשות עזרה משפטית או כספית, והיו נענים תמיד בסבלנות רבה, במאור פנים וכמובן בעזרה ככל שניתן. רק בשבוע האחרון לחייו כשהיה בבית החולים מחוסר הכרה עברה במסדרון אישה שלא הייתה מוכרת לבני המשפחה. כשראתה שבחדר שוכב אדם בשם ר' דוד שחור פנתה מיוזמתה לבני המשפחה ואמרה "אם זה עו"ד שחור מתל אביב תדעו לכם שהוא צדיק גדול. כשפניתי אליו בבקשת עזרה וסיוע כספי, נענה לי במאור פנים והשיג לי הלוואות נוחות וכו' ". היו אנשים שניצלו את טוב לבו ואימונו, עד כדי גרימת נזק ממשי וכדומה, אך הדבר לא מנע אותו מלהמשיך לעזור ככל שהתבקש. במקרים רבים הזדרז לעזור לאנשים בביסוס כלכלי בשלב מוקדם כדי למנוע מהם התמוטטות כלכלית.

ניהל בתל אביב את כולל 'שבט מיהודה', הכולל המפורסם להוראה ודיינות ע"ש הרב אונטרמן, שהוציא עשרות רבנים ודיינים מן השורה הראשונה. משך עשרות שנים ניהל את הכולל, ודאג להחזיק אותו כלכלית. גם כאשר מקורות המימון הקבועים הפסיקו את תמיכתם, היה משלים מכיסו את כל מלגות האברכים, ומעולם לא איחרה המלגה אף ביום אחד. מקרים לאין ספור היו כאשר ר' דוד סירב מסיבה כל שהיא לקחת מלקוח שכר טרחה, וכאשר הלקוח התעקש לשלם הייתה הפשרה לתרום את הכסף לכולל, או לכל מוסד תורה וחסד אחר.

צרכי הכלל נגעו לרוחו ומיוזמתו עסק בהרבה ענייני ציבור, אם בעצמו ואם בהפעלת אישי ציבור למטרות טובות. עם זאת התרחק מכל עשיה והזדהות פוליטית, והיה מקורב ושיתף פעולה עם כל העסקנים מכל המפלגות. היה נוהג לומר כי כל מי שעושה טוב למען תורה וחסד אני משתתף אתו. מידי כל בחירות לעירייה בקשו ממנו מהמפלגות הדתיות והחרדיות של תל אביב שיהיה נציג מטעמם בעירייה. הוא הסכים בשתי תנאים. התנאי הראשון שכל המפלגות ילכו ביחד ברשימה אחת. והתנאי השני שהוא יהיה ממוקם במקום לא ריאלי...

ר' דוד ז"ל לא רק היה תומך רבנן ומוקיר רבנן, אלא גם איהו גופיה צורבא מרבנן. היה שותף להקמת שיעורי תורה רבים מסוגים שונים, בהם השתתף דרך קבע. היה דואג למנות אישיות רבנית חשובה למסירת השיעור, אך שימש כממלא מקום קבוע למוסר השיעור. בתל אביב היה מפורסם מאוד השיעור של שבת בצהרים עם הרה"ג רבי יוסף נדב , שנוסד ע"י ר' דוד ז"ל יחד עם קבוצת חברים צעירה תל אביבית לפני למעלה מחמישים שנה. כל סיומי המסכתות והשמחות השונות סביב השיעור נערכו בבית ר' דוד. השיעור הזה גם יסד את תיקון ליל שבועות הראשון בתל אביב ונהרו אליו מכל רחבי העיר.

למעלה מחמישים שנה התפלל ושימש כגבאי בבית הכנסת הליטאי "מחנה דן", בבית אגודת ישראל ברחוב ברדיצ'בסקי בתל אביב. הוא היה ה"בעל קורא", ה"בעל תוקע", ה"שליח ציבור" לעת הצורך, וניהל וטיפל בכל ענייני בית הכנסת מניהול התפילות, גיוס הכספים ועד טיפול בניקיון וסידור הספרים וכדומה.

הייתה בו עדינות מיוחדת, אצילות הנפש, ונקיות כפיים בממון ובבין אדם לחברו. מעולם לא נשמעה מפיו מילה רעה על אדם וראה תמיד את הטוב בכל אדם. לא היה זה מתוך תמימות, הוא הכיר היטב את עולם הקניין והמסחר ונפגש עם סוגי בני אדם שונים שהאמת והיושר אינם נר לרגליהם. ובכל זאת הצליח לשמור על נקיות כפיו ואצילות נפשו. עובדי המשרד אמרו כי מעולם לא הרים את קולו, ותמיד היה מוצא את הדרך לפתור בעיות וחיכוכים בחכמה ובמאור פנים. היה מן הנעלבים ואינם עולבים, והיה מוכן לוויתורים אישיים גדולים רק כדי להשיג שלום ואחדות. ברח מכל סממן של כבוד ואת כל מעשי החסד היה עושה בצניעות מיוחדת ולא סיפר על כך גם לבני המשפחה.

כל מי שהיה בקשר אתו, גם אם היה רחוק מחיי תורה ומצוות, העריך את אישיותו. פקידי הבנק בו ניהל את חשבונותיו היו אומרים תדיר לבני המשפחה שישפיעו על אביהם ז"ל שהוא יהיה מנהל הבנק שלהם. בשנים האחרונות לשהותם בתל אביב הפך אזור מגוריהם השקט למרכז "בילוי", ומסעדות רבות למיניהם נפתחו בו. היה מפליא לראות כי כל החנויות שהיו במסלול הליכתו לבית הכנסת הקפידו על שמירת שבת, מכירת חמץ וכדומה, כאשר המסעדות המקבילות ברחובות הסמוכים היו פתוחות. לא היה בזה משהו מיסטי וגם לא תוצאה של הפגנות ומחאות. הוא פעל בדרכו השקטה, שמר על קשר ידידות עם בעלי המסעדות והחנויות, תמיד הקדים להם שלום במאור פנים, והתעניין בחייהם וצרכיהם. מתוך הכבוד והערכה שלהם לאישיותו היו מעצמם נמנעים מחילול שבת. בדרכו לבית הכנסת למנחה של ערב שבת היו סוגרים את החנות, ושואלים אותו באיזו שעה יכולים לפתוח שוב במוצאי שבת...

כל חייו היו מסכת אחת של תורה וחסד ועשייה ציבורית לשם שמיים, והביא לקידוש שם שמיים בכל אורחותיו.

הספידוהו ידידיו הגאון רבי שלמה דייכובסקי והגאון רבי יוסף נדב , שניהם אב"ד בבית דין הגדול בירושלים, מחותנו הגה"צ רבי דוד צבי אליאך , ובניו רבי יהודה ורבי יצחק . כולם עמדו על מידותיו התרומיות ואצילות נפשו שהיה סמל ודוגמא ל"בעל בית" מדורות קודמים, מוקיר רבנן ומוקיר תורה באמת, נושא ונותן באמונה וקובע עיתים לתורה. כמו כן ציינו כולם את רעייתו ועזרתו בחיים מרת ציפורה תחי' שהייתה מסורה בצורה מופלאה ומיוחדת לבעלה ז"ל, שותפה אמתית לכל מפעליו הציבוריים והמשפחתיים, הקדישה עצמה בביטול עצמי גמור לכל תפקידיו והמשימות שלקח על עצמו, ובפרט בדאגה לשלומו ובריאותו בשנות חוליו האחרונים.

הותיר אחריו דור ישרים מבורך בנים ובנות עוסקים בהרבצת תורה ועשיית חסד. בניו רבי יהודה דיין בבית הדין ברחובות, ורבי יצחק מגי"ש בישיבת עץ החיים, ורב ארגון 'נפש יהודי', ובנותיו הנשואות לרב חיים הלמן ראש כולל מפתח תקווה, והרב אברהם הייפרט ראש כולל' אור מציון' בירושלים, נכדים ונכדות נינים ונינות כולם הולכים בדרך התורה, באורחות המורשת הרוחנית המיוחדת של בית אבותיהם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!