חבר'ה, התדרדרנו! • החילונים השתלטו על השיח החרדי

לפני 11 שנים שירתתי כרב אוגדת איו"ש.

במסגרת תפקידי ביקרתי בחטיבת שומרון, המופקדת בין היתר על שמירת קבר יוסף. סיירתי במרחב עליו מופקדת החטיבה, בחנתי את בתי הכנסת, התבוננתי במטבחים ושוחחתי עם החיילים על המצב הרוחני בחטיבה.

כשסיימתי את הביקור, העברתי דו"ח מפורט לסמח"ט - בחור בשם אנואר. סגן אלוף ממוצא דרוזי.

כשהעברתי לידיו את הדו"ח הוא חייך אלי ואמר בבדיחות הדעת: "עד מתי אנחנו, הדרוזים, ניאלץ לטפל בכשרות של היהודים?".

דו"ח המבקר - סיקור ענק ובלעדי:
• השערים נפתחים? • המבקר הכריז על מלחמה: די להתעמרות בהורים • סיקור ענק
• ש"ס מברכת • אמסלם תוקף • 'יהדות התורה'? עדיין שותקת
• "הבת ביקשה ממני: אני לא רוצה להתבזות" • ראיון


הוא לקח לידיו את הדו"ח, למד אותו, ויישם את מסקנותיו אחת לאחת. אמירתו המבודחת לא השפיעה מאומה על יישום הדו"ח. אדרבה, במבט לאחור, היה זה אחד המפקדים שהתייחס לבעיות הרוחניות והדתיות בצורה המופלאה ביותר.

הסמח"ט שכיבד את דתנו – לעיתים יותר מאשר אנשים מתוכנו, טיפל בדו"ח שהצגתי לפניו ואף טרח לשלוח לי את הממצאים והטיפול המשמעתי בחיילים שכשלו בתפקידם.

היום, הרהרתי ביני לביני, אולי הוא התייחס ברצינות כל כך גדולה לדו"ח, דווקא בשל היותו דרוזי. דווקא בשל העובדה שאינו מגיע מהקליקה היהודית שלמדה לזלזל בדו"חות רבניים.

איך הגעתי למסקנה הזו? שאלה מצויינת.

דם הכומר ודם הילדות שלא חטאו

הדו"ח חסר התקדים בחריפותו של מבקר המדינה נגד מוסדות החינוך החרדיים היו כבר ידועות מראש, לכל דרדק חרדי.

כולנו מודעים לעוולות הגדולות המתחרחשות מתחת לאפינו. לא היינו זקוקים למבקר כדי להכיר את המציאות, אך היינו זקוקים לו כדי לזעזע את המערכת.

מי הזמין אותו לפשפש במעשי הציבור החרדי? הוא אותו אחד שהזמין את השופט טירקל לשמש כבורר במחלוקת הנוראה בישיבה פוניבז'

כולנו יודעים כי המחלוקות שם בגבעה מחסלות אותנו ואת בסיס קיומנו. חילול ה', הרוע, השחתת המידות כולן מצויות שם למרות זאת לא יכולנו לבדינו להתגבר עליהן.

היינו זקוקים למפקד משטרה, שיאלץ את המתגוששים ללחוץ ידיים. וצריך את השופט טירקל כדי שיביא לפסק צדק שאולי סוף סוף יקויים.

השופט טירקל, שצאצאיו לבטח לא יתקבלו לישיבת פוניבז', הוא זה הפוסק בין גדולי תורה, שלא מצאו את הנוסחה התורנית בכדי להגיע לפשרה.

גם בסמינרים: כולנו עדים וחלקנו גם בוכה על האפליות – לעיתים מרושעות. על הסלקציות ההמזעזעות שכופים מנהלים מסוימים. יודעים ושותקים.

בעבר ביקרתי בגרמניה – ונעשה לנו סיור באחד מבתי הכלא השמורים מתקופת הנאצים ימ"ש.

באחד מהתאים נכלא עד סוף חייו כומר – שחטאו הנורא היה עזרה ליהודים. הוא הותיר על הקיר כתובת, רשומה בדם שנותרה עד היום.

וכך הוא כתב: 'כשהם צעקו לא שמעתי – עכשיו שאני צועק אין מי שישמע'.


אני מכיר לא אחת ולא שתיים, משפחות שהאב פנה לעסקים חדל לנהל אורח חיים של בן-תורה מובהק אך את בנותיהן הן שלחו לסמינרים טובים.

אז לא היו סלקציות. הבנות חונכו כראוי וכולן כיום נשואות לראשי ישיבות וראשי כוללים ומנהלות בתים לתפארת.

אני לא רוצה לחשוב מה היה קורא אילו....

אבל עכשיו אנו נאמר: לינדנטשראוס רק מחפש כותרות. חרדים הם קורבן, ועוד הבלים כאלה. נמצא בימים הקרובים במדורי אזובי הקיר.

לא ולא: הגיע הזמן שנתעורר ונטפל בעצמנו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!