אהרן ברק תוקף את הדיינים. האם הוא צודק? • בעד ונגד

נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט בדימוס אהרן ברק, קרא בכנס שנערך בשבוע האחרון לשלול מבתי הדין של המדינה את הסמכות לדון בענייני רכוש שבין בני זוג. ברק נימק את דבריו בתואנה, כי במקרים רבים עומדת ההלכה בסתירה לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

השופט ברק הוסיף, כי בעיניו, הדיינים יכולים לשמש כבוררים מוסכמים בכל נושא, כרבנים ופוסקי הלכה - אך לא כרשות שלטונית וללא כל מעורבות חקיקתית. "חייבים להודות בקיומו של מתח בין הזכויות החוקתיות לבין דרישות ההלכה", טען. "מתח זה היה צפוי וידוע מראש וצריכים להקטין אותו ככל האפשר כדי שתהיה סינתזה והרמוניה בין המשפט האזרחי למשפט התורה".

בהתייחסו לסמכות הבלעדית של בתי הדין בנושאי אישות, הגדיל ברק והטיל דופי גם בחוק הקיים, כאשר לדבריו, ההוראה לפיה נישואים וגירושים בישראל נעשים רק על פי דין תורה היא "הפרה גסה ובוטה של זכויות אדם" שאינה מקובלת בעולם המערבי, אלא רק "במדינות הסובבות אותנו".
לא ברור מה הועיל במשפטו זה ולא בטוח שהוא מאמין בו, אך בנימה של התפייסות, כביכול, הצהיר איש הצדק ברק כי "המשפט העברי הוא משפטנו הלאומי, נכס צאן ברזל של עמנו".

ברק, כמדומה, חי בתוך בועה, שכן בכל הנוגע לטענתו אודות הנישואים והגירושים הנעשים על פי דין התורה, מרבית רבדי החברה הישראלית, אינם דוגלים בתזה שלו, שעלולה להביא לידי נישואי תערובת והתבוללות. גם בן גוריון התפאר בפני סטודנט מוסלמי, אחד משומעי לקחו, כי יתרונה של מדינת ישראל היא, כי בשונה מהחיים הפרטיים, הרי שבחיים הציבוריים שלה, כמו נושא הנישואים והגירושים, אמות המידה ההלכתיות, הן הקובעות, וזה גם שישמור על עמנו כעם אחד ומיוחד, שכן אלמלא כך, הרינו עם ככל העמים, ואין לנו שום יתרון על פני האומות.

ומה בנוגע לנושא הסמכות לדון בענייני ממונות? האם יש צדק כלשהו בדבריו שבגין המתח שבין הזכויות החוקתיות ודרישות ההלכה, אין לבתי הדין כל דריסת רגל לכאורה בשיפוט בדיני ממונות? ואולי היא הנותנת, וראוי לאפשר לבתי הדין חופש פעולה בנושא זה, שכן השולחן הערוך נותן דעתו גם בענייני חושן משפט ולא רק בנושאי אבן העזר?

נגד • הרב אלי בן דהאן, מנהל בתי הדין הרבניים לשעבר

הרב אליהן בן דהאן, מנהל בתי הדין הרבניים לשעבר, שולל מכל וכל את דברי ברק כולל את אלו העוסקים בענייני רכוש.

"ההחלטה לשלול מהדיינים התערבות בנושא רכוש, זוהי פסיקה מצערת של השופטת איילה פרוקצ'יה שאני מצר עליה עד היום. למרות כל המאמצים וההתחייבויות של המפלגות הדתיות, לעגן את זכותם וסמכותם של בתי הדין לדון בענייני ממונות בחוק, וליתר דיוק להשיב את המצב ששרר עד להתערבות הבג"ץ בנידון לקדמותו, אלא שהפעם מכח החוק, עדיין לא חל שום שינוי בכרסום המתמיד מעמד בתי הדין וכל ההבטחות שניתנו עד כה, לא קוימו.

"האקסיומה שלפיה התערבות הדיינים בנושאי רכוש עומדת בסתירה לחוק כבוד האדם וחירותו, בטעות יסודה. מדובר בצורך בסיסי שאנשים רבים מבקשים להתדיין על פי דין תורה, ובגין פסיקת הבג"ץ, נאלץ האדם לנהל דין תורה בעניינים אזרחיים בפני בתי דין פרטיים שאין להם כל מעמד חוקי, במקום בתי הדין הרשמיים של המדינה שפרוקצ'יה דחקה את רגליהם.

"חבל מאד שמסורת מפוארת, שנמשכה על פני מספר עשורים, שעוד החלה לפני קום המדינה, כאשר בתי הדין נהגו תדיר להכריע בדיני ממונות על פי רצונם של המתדיינים, נקטעת באבחת בג"ץ, למורת רוחו של הציבור. כך יוצא למשל, שבני זוג החליטו להתגרש ובית הדין ביצע את ההליך כדין תורה, אך נאלץ למשוך את ידיו מהטיפול בכל התיק המורכב בכל נושא שאינו כרוך במישרין לעצם הגירושים, ולגלגל את תפוח האדמה הלוהט לפתחו של בית המשפט.

"בני הזוג לשעבר, נאלצים לפתוח תיק נוסף, שהפעם עוסק בדיני ממונות, על סבך הבירוקרטיה והמורכבות שבו, כאשר הטיפול בתיק יכול להתפרס על פני תקופה בלתי מוגבלת, חסרת תוחלת, שמכבידה מאד על האיש והאישה ותוקעת מקלות בגלגלי נוסעי העגלה שבקשו להתפצל ולפנות כל אחד לדרכו".

בעד • עו"ד משה אוסדיטשר

עו"ד משה אוסדיטשר מבני ברק, שכיהן בעבר כיו"ר המועצה הדתית בירושלים, מסתייג אמנם ממכלול דבריו של ברק, אך מצדד באופן חלקי במקצת הטיעונים שהעלה.

"נושא הרכוש, היא שאלה קשה מכמה טעמים. אינני יודע, האם הסדר שקיים כיום, הוא הנכון. אבל סדר מרוץ הסמכויות הזה מטורף. המצב כיום הוא שישנן שתי ערכאות, ומי שפונה ראשון, זוכה בסמכות וזהו אבסורד.

"נכון להיום, אם האשה למשל רצה לבית המשפט לפתוח תיק ובמקביל בעלה פנה גם הוא מיוזמתו לבית הדין הרבני, בודקים מי פתח ראשון ואז כובד המשקל וההחלטות מופנות לאותה ערכאה שנבחרה ראשונה. לא פעם, תיקים נפתחים, לא בגלל הרצון האמתי והכנה להתחיל בהליך גירושין, כי אם רק כדי להשיג את הצד השני. הדבר יוצר חיכוכים והורס את הבית המשותף, שכן לפרקים עצם פתיחת התיק לצורך תביעות רכוש, נועדה רק כדי להפעיל את פעמוני האזעקה בידי אחד מהצדדים, שהסיטואציה הנוכחית אינה נוחה עבורו והוא מבקש באמצעי זה, לאלץ את בן הזוג לפנות לטיפול זוגי או לייעוץ נישואין ולא בהכרח להובילו לגירושין. אבל במרוץ המטורף שקיים כיום, יש ומרוב ריצת אמוק, שוכחים לפעמים בני הזוג במהלך הדיונים, לשם מה בכלל פתחו את התיק וזה מצב לא נורמלי.

"באשר לעצם השאלה, יש הרכבים ראויים ביותר בבית הדין שיודעים לעשות עבודה נאמנה, כפי שיש הרכבים בבית המשפט, שחוטאים בכך. לקחת כותרת שבה נקטלג מי עושה טוב יותר ומי פחות, מהווה הכללה שאינה ראויה, הדבר פסול ואינו ראוי. אפשר למצוא דיינים מעמיקים לחקור את התביעה שבפניהם, וניתן להיתקל בשופטים שיעשו הכל כדי לקבור את התיק שבפנים ומהר ככל האפשר. הכל קשור לאופי האנשים היושבים על כס הדיין או על קתדרת השופט. לא הייתי מצפה מאהרן ברק, שיעלה כזו טענה דמגגוית האומרת שדיינים אינם ראויים לעסוק בדיני ממונות, כפי שבמידה והוא היה קובע כי אין יאה לתימני להיות שופט, הדבר היה נתקל בהתנגדות חריפה.

"מה שאני כן מסכים עמו, הוא כי ההכשרה שהדיינים עוברים צריכה להיות מעמיקה בכל הנוגע לספר החוקים. על ידיעותיהם הנרחבות בהלכה אין כל חולק, אך כאשר לעיתים הדיינים אינם מתמצאים כראוי בחוקי המדינה, הרי שהדבר מוריד את ערכם בפני המתדיינים.

"יש והדיין נמצא לא אחת בקונפליקט. מצד אחד, החוק מאלץ אותו לדון על פי החוק כרצון הצדדים (כאשר מדובר בחילוניים) מאידך, חוקי התורה סותרים במקרים רבים את רוח החוק ולשונו. אז כיצד יעשה הדיין? האם ישפוט בניגוד לשולחן הערוך במקרה שכזה? אני לא מקנא בדיינים, כאשר מצב פרדוכסלי שכזה מונח לפתחם וזה קורה מדי יום. ולכן, במידה שהדיין איננו ערוך להוציא מתחת ידו פסיקה, כאשר אחד הצדדים מעוניין בפסיקה הלכתית והאחר בחוקתית, בפרט כשהוא אינו בקי בחוקה ואינו יכול לתת מענה משפטי הולם, אפשר ועדיף כי יניח לנושא ולא יעסוק בדיני ממונות. זולת אם שני הצדדים מעוניינים כמובן בפסיקה תורנית, או שכדברי ברק, הם משמשים כבוררים".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!