זו הסיבה שהחרדים לא פועלים בסוגיית הר הבית

ימי נחמה ופיוס. נגמרו ימי האבל של חורבן בית המקדש, והתחילו ימי הנחמה. "נחמו נחמו עמי". יום תשעה באב היה לכולנו יום קשה. צום לא קל, אווירה של דיכאון, ואלו מאיתנו החיים ברמה רוחנית קצת יותר גבוהה, אף הרגישו את הכאב של אובדן בית המקדש, הנביאים, שירת הלווים, ושמחת בית השואבה שהייתה במקדש. ואני, מה עשיתי באחרי הצהריים הארוך שהיה לי פה באמריקה בתשעה באב? והרי אסור לקרוא אפילו דברים שלא שייכים לענייני החורבן. ובכן, פתחתי 'גוגל' על ׳בית המקדש׳ והתחלתי לקרוא מאמרים. עד מהרה הגעתי אל הנושא הבוער הזה. הר הבית ובניית בית המקדש. האמת שזה אחד הנושאים שמאז ומתמיד העסיקו אותי. למה לא בונים היום את בית המקדש? האם אכן אין זה אפשרי? מבחינה הלכתית? מבחינה ביטחונית?

אני זוכר את עצמי, כשהייתי בחור צעיר, בישיבה גדולה, הייתה תקופה שהייתי ממש בתוך העניין הזה. מצאתי אז באיזה בית מדרש את ספרו של ר׳ מיכל טיקוצ׳ינסקי זצ״ל, ״עיר הקודש והמקדש״, ספר בן חמישה כרכים, כשהכרך החמישי מוקדש כולו על נושא זה. הרב טיקוצ׳ינסקי מונה את הבעיות ההלכתיות האמורות לכאורה לעכב את הבנייה, אך הוא פותר אותן אחת אחת. במסקנה הוא מגיע לכך, שאכן, הגיע הזמן. אני לא יכול לשכוח את הרגע הזה, בו סיימתי לקרוא את הספר, כשכולי נפעם. חזרתי לישיבה והחלטתי לחבר קונטרס על הנושא, פשוט לקצר את הדיונים ההלכתיים הארוכים ולהביא בקצרה את המסקנות ולעורר את העם כולו. ראיתי את עצמי, בדמיוני, מקים סוג של מחתרת או תנועה, (לא ידעתי אז כל כך מארגוני המקדש למיניהם), כשאלפי נערים לומדים את ההלכות הנחוצות לבניין בית המקדש, ופשוט מתחילים עם העניין. טוב, אהיה חייב להודות, הייתי אז קצת תמים. מה יודע בחור ישיבה צעיר על מה שקורה בעולם. אבל האמת, שכנראה אני עדיין תמים, כך בכל אופן אומרים לי לפעמים אנשים. אז כן, אם מותר לי לגלות, החזון הזה על בית המקדש השלישי, הוא כלל לא פג ממני ליום.

אז מה באמת קורה עם כל הסיפור הזה, של הר הבית ובית המקדש? מותר לעלות, אסור לעלות, מסוכן לעלות? מי יעשה לנו סדר בעניין. אז ככה. בוא נחלק את העניין לשלושה חלקים: האיסור לעלות להר הבית, הבעיות ההלכתיות הכרוכות לכאורה בבניית בית המקדש כיום, ובירור הוויכוח הישן והידוע: מי הולך לבנות את בית המקדש, אנחנו, מלך המשיח, או שמא המקדש יירד מן השמים, ואו אז נבדוק את העניין מהמקום הביטחוני, האם אכן כה מסוכן הדבר לבנות את בית המקדש בימינו.

כך כתוב בתורה (שמות כ"ה פסוק ב'): "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". וכך נפסק להלכה: "מצוות עשה לבנות בית לה׳ מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה, שנאמר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"." (רמב״ם הל׳ בית הבחירה, א', א'). כלומר, זו היא מצווה דאורייתא שמוטלת על ישראל לכל הדורות, וכמו שהרמב״ם כותב (בהקדמה לספר המצוות), ש"אין מונים במניין המצוות מצוות שאין נוהגים לדורות". הרי לנו שיש עלינו חובה מדאורייתא לבנות בעצמנו את בית המקדש. ובכן, האם במשך הדורות נעשו ניסיונות לבנות את בית המקדש? הבה נכיר היסטוריה קצת.

1) כך מופיע במדרש: "בימי רבי יהושע בן חנניה גזרה מלכות שייבנה בית המקדש. הושיבו פפוס ולוליינוס טרפיזין מעכו ועד אנטוכיא והיו מספיקים לעולי גולה" (בראשית רבה סד, ח). זה היה בתקופה מסוימת לאחר חורבן בית המקדש, כשמלכות רומי החליטה לאפשר את בניית בית המקדש השלישי, ועם ישראל נרתם לעניין והתחילו לגייס כספים רבים מיהודי הגולה לצורך העניין. המדרש ממשיך ומספר שהכותים לא אהבו את הרעיון ואמרו למלכות שעם ישראל ימרוד בהם בסוף אם יבנו את המקדש, ולבסוף הם הצליחו לשכנע את הרומאים לצוות לעשות שינויים קלים בבנייה, כמו לשנות קצת את המיקום או להגביה או להנמיך טיפה, ביודעם שזה מה שימנע מהיהודים לבנות את בית המקדש. כמובן שהיהודים התנגדו לשינויים אלו שלא תאמו את ההלכה, ואז, אחרי שפפוס ולוליינוס כבר הרימו את הרשת הענקית של שיגור כספי התרומות מכל היהודים שבגולה, לא רצה עם ישראל לעזוב את מבצע ההקמה, ורצו למרוד במלכות רומא, אך רבי יהושע בן חנניה מנע זאת מהם ברגע האחרון, ואמר להם: "מספיק שנכנסתם ללוע הארי (שביקשתם למרוד) ובינתיים יצאתם בשלום".

2) רבי אשתורי הפרחי בספרו 'כפתור ופרח' מספר על אחד מבעלי התוס׳, רבי יחיאל מפריז, שביקש לעלות לירושלים בשנת ה׳ אלפים י״ז (לפני 760 שנה) יחד עם 300 מתלמידיו, ולחדש את עבודת הקרבנות. לא ידוע איך הסתיים הסיפור, אך כפי שאנו רואים, עבודת הקרבנות לא התחדשה בינתיים מאז החורבן.

3) הרב צבי הירש קלישר, שחי לפני כ170 שנה, כתב ספר בשם 'דרישת ציון', בו הוא נתן מענה לכל הבעיות ההלכתיות הכרוכות בבניין בית המקדש, ואף קרא להתארגנות המונית להקמת בית המקדש, ובשלב ראשון - להקים מזבח ולהקריב קרבן פסח. הוא אף ניהל התכתבות ענפה עם גדולי הדור בשעתו, ביניהם אף רבי עקיבא אייגר והחתם סופר. הללו לא התנגדו, ואף תמכו עקרונית ברעיון של הקרבת קרבן הפסח. רבי עקיבא אייגר פנה אל חתנו ה'חתם סופר' לגבי העניין, וה'חתם סופר' השיבו בזה הלשון: "יקרת קדשו הגעני, ומה שכתב מורי וחמי הגאון נרו יאיר לבקש משרי ירושלים לתן רשות להקריב, הוא (הסולטן) קפדן גדול, כי הוא אמר לבל יקרב שם מי שאינו מאמונת ישמעאל" (שו"ת חת"ס יו"ד רל״ו), עד כאן לשונו. זאת אומרת, המניעה העיקרית הייתה רק המצב הביטחוני. לא הייתה להם אפשרות פיזית לעלות אל הר הבית ולהקריב, אך מבחינה הלכתית לא הייתה להם בעיה, לא בעלייה להר הבית, ולא בבניית המזבח והקרבת קרבנות ציבור. למעשה, פעילותו של הרב קלישר לא נשאה פירות מעשיים באותו הזמן, אך זה היה מה שפתח בגדול את הדיון הציבורי על כך, ומאז יצאו ספרים רבים ונוצרה ספרות הלכתית ענפה על כך.

4) בתקופת המנדט הבריטי, בשנת תרפ"ה, פנה רבה של ערלוי, רבי שמעון סופר זצ״ל, לרבי יוסף חיים זוננפלד זצ״ל, רב העדה החרדית בירושלים, ולרבי יעקב מאיר זצ״ל, הראשון לציון והרב הראשי הספרדי הראשון בארץ ישראל, בהצעה שחכמי ירושלים יפנו אל הנציב הבריטי ויבקשו ממנו רשות לבנות מזבח על הר הבית ולהקריב קרבנות. רבי יוסף חיים זוננפלד השיב לו שאין סיכוי לקבל רשות כזו. אך הרב מערלוי המשיך בכל זאת בניסיונות להשיג רשות, מה שכפי שאנו יודעים, לא עלה בידו.

אז מה באמת נשאר, מי הולך לבנות את בית המקדש? האם עם ישראל יבנה אותו לבד, או שמא יירד המקדש מן השמים? ובכן, מן העובדות האחרונות אנו רואים שלכאורה אין צורך לחכות למקדש שיירד מן השמים, ובכל אופן להקריב קרבנות וודאי שאפשר. אך הבה נבדוק היטב את המקורות לעניין. הנביא יחזקאל, בסוף הספר מתנבא על צורת בית המקדש השלישי. וכך אומר הנביא (יחזקאל מג,י-יא): "אַתָּה בֶן אָדָם הַגֵּד אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אֶת הַבַּיִת. וּמָדְדוּ אֶת תָּכְנִית. וּמוֹצָאָיו וּמוֹבָאָיו וְכָל צוּרֹתָיו וְאֵת כָּל חֻקֹּתָיו. הוֹדַע אוֹתָם וּכְתֹב לְעֵינֵיהֶם, וְיִשְׁמְרוּ אֶת כָּל צוּרָתוֹ וְאֶת כָּל חֻקֹּתָיו וְעָשׂוּ אוֹתָם". מבאר שם רש״י: "ילמדו ענייני המידות מפיך, שידעו לעשותם לעת קץ". כלומר, בני אדם יבנו את בית המקדש השלישי. פסוק מפורש. וכך כתוב בירושלמי מפורש (מגילה פ״א הי״א): "מהו עורי צפון ובואי תימן? אמר רבי יוסי בר חנינא, לכשיתעוררו הגלויות שהן בצפון ויבואו ויבנו את בית המקדש שהיא בדרום". כלומר, הגלויות יתקבצו ויבואו לבנות את בית המקדש. וכך כתוב בתוספתא מפורש (פסחים פרק ח׳ ה״ב): "ניתן להם לישראל לבנות בית הבחירה, היחיד עושה פסח שני ואין הציבור עושה פסח שני". כלומר ברגע שיהיה ניתן לעם ישראל לבנות את בית המקדש, פשוט נבנה אותו, ואם הוא יקרה מיד אחרי פסח, נצטרך להביא בחודש אייר פסח שני.

אז מנין המקור הידוע שבית המקדש יירד מן השמים? ובכן, אלו הם דברי רש״י במס׳ סוכה שמקורם במדרש תנחומא. רש״י שואל איך יתכן שייבנה המקדש בלילה או ביו״ט, כפי שמשמע מהגמרא בסוכה, והוא עונה (סוכה מא. ד״ה אי נמי): "הני מילי - בנין הבנוי בידי אדם, אבל מקדש העתיד שאנו מצפין, בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים״. אך האם רש״י עצמו אכן סבור שהוא לא ייבנה בידי אדם? והרי בפירושו לתנ״ך לספר יחזקאל הוא כותב מפורש שצורת הבית נכתב בשביל שנדע לעת קץ איך לבנותו? וכמו כן במקומות רבים רש״י כותב במפורש שבית המקדש ייבנה בידי אדם. בספר ישעיה (פרק ס׳ פ״י ופי״ג), בספר ירמיה (פרק ל׳ פ״ג), בספר זכריה (פרק ו׳ פי״ב), בספר מלאכי (פרק ג פ״א), ובספר קהלת (פרק ה׳ פ״ח). שם בקהלת אף אומר רש״י שעתיד הקב״ה להיפרע ממחריבי המקדש ״וליתן שכר גדול לאלו שיתעסקו בבניין בית המקדש השלישי״.

ולכאורה יש לנו סתירה בדברי רש״י עצמו. למעשה ישנה אף שיטה שלישית בכל הפולמוס הזה. הרמב״ם כותב (מלכים פי״א ה״א) שמלך המשיח הוא זה שיבנה את בית המקדש. אך מכמה מקורות בחז״ל מוכח אחרת. וכך כתוב בירושלמי (מעשר שני ה׳ ב׳): "זאת אומרת שבניין בית המקדש קודם למלכות בית דוד". וכך ידועים דברי המדרש (פסיקתא רבתי פיסקא ל״ו): "בשעה שמלך המשיח נגלה, בא ועומד על הגג של בית המקדש, והוא משמיע להם לישראל ואומר להם: "ענווים, הגיע זמן גאולתכם". הרי משמע שמשיח יבוא אחרי בניין בית המקדש. וכן גם מוכח מהמדרש רבה לעיל, שעם ישראל רצה לבנות המקדש בתקופת רבי יהושע בן חנניה, ומכל הראשונים והאחרונים שדנו בעניין ורצו לבנות המקדש או לכל הפחות להקריב קרבנות בזמן הזה. וכך גם כתב התוס׳ יו״ט (שם): ״בית המקדש עתיד להיבנות קודם מלכות בית דוד, ועד מלכות בית דוד יהיה לאויבים קצת ממשלה עלינו, וכמו שהיה בתחילת בית שני״. וכן כתבו אחרונים רבים. (רדב״ז, משנה למלך, משך חכמה, ועו׳ רבים). וכן כתב ה'מנחת חינוך' (מצווה צ״ה): ״שאם יתנו המלכויות לבנות את בית המקדש, מצווה לבנות״. אז איך מיישבים את הסתירות? האם הגלויות יתקבצו לבנות את המקדש, או מלך המשיח, או שמא יירד מן השמים??

ובכן ישנן כמה תשובות בדברי האחרונים על כך. התשובה המרכזית הידועה היא שאמנם בית המקדש ייבנה בידי אדם ויהיה בנין גשמי, אך לתוכו יירד מקדש רוחני מן השמים, סוג של מקדש של מעלה, וכמו שכתבו חז״ל: "אמר הקב״ה, ׳לא אבוא לירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה׳. (ערוך לנר (סוכה מא.) והוכיח זאת מהזוהר הקדוש ומהמכילתא, עיין שם. וכן כתב ה'תפארת ישראל' ריש מסכת מידות. וכן משמע מהרמח״ל בספר משכני עליון). ויש שתירצו את הסתירה, שזה תלוי אם הגאולה תהיה בעיתה, שאז יירד המקדש מן השמים, אך אם נזכה להחשת הגאולה, ל״אחישנה״, אזי נזכה שאנו נבנהו מקודם. (שו״ת דברי טעם, וכ״כ הגר״ח קנייבסקי שליט״א בספר 'טעמא דקרא', ישעיה מ׳ ט׳). ועל דברי הרמב״ם שכתב שמלך המשיח יבנה את בית המקדש, יש מאחרוני זמנינו שפרשו שהיינו שהוא יבוא לקראת הסוף וישלים את הבנייה, ויש שפרשו שכוונתו שאם לא יבנוהו ישראל קודם, אזי הוא יבנה את המקדש. יש שהוסיפו שהרמב״ם אף רצה להנמיך בכך את כוחם של משיחי השקר המרובים שהיו בדורו, ולהוכיח שאינם משיחי אמת שהרי לא לוחמים מלחמות ישראל ולא בונים את בית המקדש. ובכל אופן, לכל הדעות יש לנו חז״ל מפורשים, ראשונים מפורשים, ואחרונים מפורשים, שיש אפשרות כזו שנבנה את בית המקדש בידינו, ואם כן, הרי שחובה הדבר בידינו, שהרי ברגע שזה מתאפשר, יש עלינו מצוות עשה לבנות את בית המקדש, וכנ"ל.

אז איך באמת זה אפשרי מבחינה הלכתית לבנות המקדש ולהקריב קרבנות, אם כולנו בחזקת טמאים? ובכן, לא ניכנס לכל הסוגיה ההלכתית הזאת, ונשאיר זאת לספר עיר הקודש והמקדש של הרב טיקוצינסקי, או לספר ׳דרישת ציון׳ של הרב קלישר, או לחתם סופר ורבי עקיבא אייגר, שהסכימו שמבחינה הלכתית אפשרי בכל אופן להקריב קרבן הפסח. וכן כתב ה״חזון איש״, שבזמן הזה, אם יתנו רשות להקריב קרבן פסח, אסור לבטל את המצווה. (חזו״א הל׳ פריה ורביה ב׳ י״א, ואבהע״ז ס״ב). כמו כן ידוע שהרה״ק רבי אהרן מבעלזא זי״ע לא רצה לשהות בחוה״מ פסח בירושלים מחשש שמא חובה עלינו להקריב קרבן הפסח (כך הביא בהערות עקבי סופר על שו״ת התעוררות תשובה).

אז גדולי הדור הללו, הם פתרו כבר את כל הבעיות: אם מבחינת טומאה - הרי טומאה דחויה בציבור, כלומר: אם רוב הציבור טמאי מת, מותר להקריב קרבנות ציבור. "ומקריבין קרבנות אף על שאין בית המקדש". כמו שחז״ל אומרים (זבחים סב.): "אפי אם אין יודעים בדיוק מקום המזבח, אבל אפשר לעשות מזבח קטן של ד׳ על ד׳ אמות. למעשה, יש שכבר עשו החישובים המדויקים,ויודעים את מקום המזבח. אם מבחינת התכלת שאנו זקוקים לבגדי הכוהנים, קודם כל הרי זה מחלוקת אם התכלת מעכב, וחוץ מזה הרי יש לנו כיום תכלת, והתכלת שנתגלה בשנים האחרונות, לכל הדעות הוא מתאים לתכלת של חז״ל, ואלו שנמנעים מללובשו זה רק בגלל שלא ראינוהו ולא קיבלנוהו במסורת, וכידוע לכל מי שעסק בנושא. ואף את בעיית ייחוס הכוהנים פתרו באופנים שונים, והחתם סופר כתב שאפשר לסמוך על חזקת כשרות וכהונה.

תכל׳ס, עם מה נשארנו? רק עם הבעיה הביטחונית. האם זה באמת אכן אפשרי כיום, לעלות ולהקריב קרבנות בהר הבית? האם אכן אפשרי חזון מופלא זה, שהנה הנה, אפשר לחדש את העלייה לרגל בערב פסח, ויעלו מליוני יהודים אל ירושלים ונקריב את קרבן הפסח מתוך שירה וזמרה, מכל הערים ומכל הישובים ואף ממדינות וארצות שונות? האין זה יגרום למלחמת עולם שלישית, לטירוף ואנדרלמוסיה מוחלטת בכל העולם? ובכן, התשובה, לדעתי, מאוד מאוד פשוטה. ניגש רגע אל הסכסוך הפוליטי בין הישראלים לערבים במזרח התיכון, ונשאל שאלה פשוטה: למה הערבים לא דורשים מאיתנו לעזוב כליל את הארץ, הרי בכלל כבשנו אותה מהם? או למה אין האו״ם דורש מאיתנו זאת, אם הערבים צודקים בכך שכבשנו את הארץ מידיהם? מי בכלל קובע מהו ה'סטטוס קוו', ועל אלו דברים אין בכלל אפשרות להתווכח? ובכן, כמובן, אנחנו. דהיינו, מכיוון שלכולנו היה ברור שאין לנו אופציה אחרת ואנחנו פשוט חוזרים לארצנו הקדושה, מכוח הירושה הטבעית על פי התנ״ך, אזי אומות העולם הבינו את האמת הזאת, והאו״ם נתן את הסכמתו ועזרתו לכך, כי זה היה קו אדום ברור ללא ספק: אנחנו עולים לארץ, יהיה מה שיהיה. זו היא ההישרדות שלנו כעם. העולם הבין זאת.

ובכן, תנו לי לומר לכם, ידידיי: העולם יכול להבין די בקלות, שלעם ישראל היה בית מקדש על הר הבית, הרבה לפני שהוקם המסגד ׳אל אקצא׳ והרבה לפני כיפת הסלע, ובלי לדבר על כך שב'קוראן' של הערבים לא מוזכרת בכלל ירושלים, ובטח לא הר הבית, וכל הפרשנות הזאת שהמסגד אל אקצה שמוזכר בקוראן נמצא על ׳הר הבית׳ הינו בכלל החלטה מאוחרת של פרשנים ערבים, כשההחלטה הזו באה מאינטרסים פוליטיים שונים בזמנם, וכמו שהחוקרים הוכיחו. ובכן, כמו שבן גוריון שכנע את האו״ם על זכותנו על הארץ מכוח התנ״ך, יש לנו את אותו הכוח והזכות על הר הבית. כן, בדיוק כמו על הארץ, יש לנו את הזכות על המקום הרבה הרבה לפניהם. זה מוכח כמובן גם מכל ספרי ההיסטוריה של העמים, וממחקרי הארכאולוגיה, ומעוד תחומי מחקר. ובכל אופן, בוודאי שיש לנו את הזכות לבנות שם מזבח ולהקריב קרבנות, בוא נאמר, בינתיים ללא הריסת המסגדים שם. והרי לא יתכן שרק לערבים יהיה מותר להתפלל במסגד שלהם, ולנו, שגם בשבילנו המקום הוא קדוש, לא יותר לנו לבנות שם מזבח ולהקריב שם קרבנות. וכי מה אנו גרועים מהם? האם האו״ם לא יכול להבין זאת? בטח שהאו״ם יכול להבין זאת. אלא שהבעיה היא רק בנו. כי אנחנו בכלל לא מראים את הרצון לבנות את בית המקדש כ'סטטוס קוו' וכקו אדום בלתי ניתן לפשרה. לחילונים, לכאורה, זה לא מעניין אותם, והחרדים גם לא מעוניינים בכך. רק בציבור הדתי לאומי או החרדי לאומי, אלו שחיים את הגאולה כל הזמן, אותם זה מעניין, והם כבר הכינו כלי מקדש רבים, הם משיגים כל תקופה איזו פרה אדומה, וכאשר היא נפסלת הם אינם מפסיקים לחפש שוב, והם אלו שאף עוסקים כל הזמן להנחיל בתודעת הציבור את החובה הקדושה לכך, אבל אנחנו, אנחנו ישנים.

אך האם באמת את הציבור החילוני זה כלל לא מעניין, בניית בית המקדש? ובכן, תנו לי לגלות לכם על סקר מאוד מעניין שערך מכון המחקר ׳פאנלס׳, בו הוכח שרוב החילונים מצפים לבניין בית המקדש. 90 אחוז אצל המסורתיים, וכ-50 אחוז אצל החילונים שאינם מסורתיים! אז מי בעצם המעכב? למה אין הממשלה שמה זאת בראש מעייניה ונלחמת על כך? למה ידעה הממשלה ללחום על ארץ ישראל ועל קדושת הכותל המערבי, ואינה יודעת ללחום על קדושת הר הבית ועל זכותנו לחדש את העבודה שם? ובכן, התשובה היא פשוטה: אנחנו אשמים בכך. כן, הציבור שלנו. כי אם כולנו, ציבור שומרי התורה והמצוות, היינו מחליטים שהגיע הזמן לכך, וחברי הכנסת החרדים היו נלחמים על כך כעל בבת עינם, באיום למשל על פרישה מהקואליציה וכדומה, אין ספק שממשלת ישראל הייתה מוצאת את הפתרון, מסבירה לאו״ם ולאמריקאים שזה מבחינתנו קו אדום, וזהו המקום הכי קדוש לנו, וכמו שגם כתוב בתנ״ך שגם הם מכירים בו, ואין לי ספק, עם עבודה נכונה ועקבית, האמריקאים היו מבינים זאת. היינו מציבים עובדה לעולם המוסלמי, זה קדוש לנו בדיוק כמו שזה קדוש לכם, ואין לכם הזכות לעכב אותנו מכך, ולמעשה יש לנו אף זכות קדימה. גם העולם המוסלמי היה שותק. במיוחד כאשר נקבל את הסכמת אומות העולם על כך, כי כל אחד מבין, שמכוח הדמוקרטיה וחופש הפולחן, צריך לאפשר לכל אחד להתפלל ולקיים את מצוותיו במקומות המקודשים לו. כל שכן, כאשר אפשר בקלות להוכיח את זכותנו הראשונית על המקום. אבל מספיק לנו אם נקריב שם פעם אחת כל כלל ישראל ביחד את קרבן הפסח במועדו. אין לי ספק שבשלב כזה או אחר, הגאולה תבוא והמשיח יבוא. משהו יקרה בעולם

רוב הרבנים כיום אוסרים את העלייה להר הבית, ולא בגלל שאין אפשרות הלכתית לעלות להר הבית. אין ספק שלכל הדעות יש מקומות בהם מותר לעלות. אמנם, רק אחרי טבילה כדין ועוד הלכות וקפידות שונות. אך הרבנים חוששים, שאם נתיר זאת לכלל הציבור, אזי יווצר בלגן, ואנשים רבים יעלו ללא השגחה והקפדה, וייכנסו למקומות האסורים לכניסה ושכניסה בהם במזיד כרוכה באיסור כרת. (יש שכן התירו לעלות אל המקומות המותרים, כמו ר׳ ישראל יעקב פישר זצ״ל, הגרז״נ גולדברג שליט״א, ועוד). אך אין ספק, שאם עניין זה היה באמת בוער לנו, היינו מוצאים את הפתרון מזמן. היינו מושיבים וועדת השגחה מיוחדת בכניסה להר הבית, והיא תשגיח על כל הנכנסים שילוו עם מדריכים ושיהיו אחרי טבילה וכדו׳. הבעיה היחידה היא, שבציבור שלנו, זה פחות מעסיק אותנו, כל הנושא הזה. לשם מה לנו כל הבלגן הזה על הראש עכשיו. טוב לנו ככה וזהו, ועדיף שנתבסס על דברי רש״י שהמקדש יירד מן השמים וזהו. וזאת למרות שמכל המקורות בחז״ל ובפוסקים מוכח אחרת.

אז מה היא הסיבה שהחרדים לא מתעסקים עם העניין של בית המקדש, ורק בציבור הדתי לאומי והחרד״לי עוסקים בעניין זה? תנו לי לומר לכם את הסיבה האמיתית, וסליחה על הביקורת. הסיבה היא בגלל שאנחנו לא באמת חיים את עניין הגאולה. פחות מעניין אותנו דברים כמו חזון על בית המקדש השלישי, והקרבת קרבן הפסח של כל עם ישראל ביחד באחדות מופלאה ובהתרוממות רוח. התרגלנו להתמקד רק בלשמר את הקיים והישן, בלבנות חומות בלי סוף בשביל לשמור על הקיים. אינני בא לומר עכשיו איזה מגזר יותר טוב. אנחנו כנראה טובים מהמגזרים האחרים בדברים רבים, אבל ללא ספק, הם גם טובים מאיתנו בדברים רבים. אחד הדברים שהם טובים מאיתנו זה שרבים מהם יודעים כבר מזמן את הדבר הפשוט: הגיע הזמן לבנות את בית המקדש. או בשלב ראשון, להקריב קרבנות ולחדש את עבודת המקדש בזמן הזה. ברגע שנתעקש על כך ונכניס את העניין לתודעת הציבור, אזי גם הממשלה תבין שאין לנו דרך אחרת, ואנחנו חייבים להחזיר את מפתחות הר הבית לידינו. חברים יקרים, הגיע הזמן להביא את המשיח, וזה לא חייב להיות דרך מרידה באומות. כי אם נרצה באמת, אנו יכולים להגיע לכך. אם נרצה באמת, זו לא תהיה אגדה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!