מיוחד • 60 שנה למהר"א מבעלזא: הקשר בין הרבי לאחיינו האדמו"ר

במלאות שישים שנה להסתלקות האדמו"ר הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע, דודו של האדמו"ר הנוכחי מבעלזא. 'בחדרי חרדים' מגיש לקט עובדות, על הקשר המיוחד והמופלא בין האדמו"ר מהר"א מבעלזא זצ"ל, לאחיינו הרבי.

הדברים התפרסמו במסגרת קובץ מיוחד "קול מחזיקי הדת" שיצא לאור על ידי מערכת בטאון 'המחנה החרדי' שעל ידי קהל מחזיקי הדת דחסידי בעלזא באר"י.

החוברת, המונה כמאה עמודים, כוללת בתוכה, ביוגרפיה ודברי הימים של המהר"א מבעלזא זי"ע, ומאמר מאלף על הקשר עם ממשיך דרכו האדמו"ר מבעלזא, אשר כאב רחום פרס עליו חסותו ושמר עליו כעל בבת עינו, בנוסף לידיעות רבות וחשובות המתפרסמות לראשונה. לצד זה מובא גם לקט מאמרותיו וסיפור חייו.

בתוך החוברת המושקעת והמעוצבת, יש מדור מיוחד, של תמונות היסטוריות, המתעדות את מסעי קודש ואירועים שונים בחייו עלי אדמות, הן בעיירות אירופה לפני השואה והן בארץ ישראל בתקופה האחרונה לחייו.

"יבוא בכל עת אל הקודש"



המשמשים בקודש סיפרו, כי הרבי זצ"ל הורה להם לא אחת, שבן אחיו, האדמו"ר, רשאי להיכנס לחדרו בכל עת. ואכן ראו בהזדמנויות רבות את הרבי, ילד צעיר לימים, יושב על הרצפה בחדרו של הרבי זי"ע ממרחק סביר ממקום מושבו של הרבי, מביט ומתבונן, אינו מוציא מפיו כל הגה ורק עסוק בהבטה.

לפעמים הבחינו המשמשים ואנשי הבית, כי הרבי מתקרב אל החדר כרוצה להיכנס, אך הנה נעצר, עומד על עמדו כנרתע מפני הכבוד, ואחר כמה רגעים מתחיל להתקרב, אך שוב נופל עליו פחד ואינו נכנס.

שוב פעם אחת ישב האדמו"ר זי"ע ספון בחדרו ליד השולחן, כשהדלת שפונה החוצה היתה פתוחה, ונשמעו קולות משחק מבחוץ. היה זה הילד הרך, הרבי מבעלזא שהסתובב בחוץ ונשמע ממנו רעש. שאל מרן זי"ע את המשב"ק הרה"ח ר' יצחק לנדאו: "מי מסתובב שם?", השיב: "דאס קינד" (=הילד), באותה שעה הוציא מרן אנחה מפיו, ואף הוריד דמעה מעיניו ואמר: "אוי! הלא צריך לראות להשגיח עליו, אנא ממך תן לו להיכנס בכל עת שהוא רוצה".

(שער החוברת ההיסטורית שיצא לאור)




ובכלל, היה הדבר חידוש, שבהיותו עולל רך בגיל שלש, כבר עלה להיכלו הקדוש של הרבי זי"ע, השתתף בקביעות בתפילות ובעריכת השולחנות וישב בסמוך אל דודו.

מקומו בבית התפילה של מרן זי"ע בתל אביב היה ליד דודו, באותו מקום שעמד אביו המהר"ם מבילגורייא זי"ע, וגם את ה'עמוד' הותירו שם עבורו, על פי פקודת הרבי. בעת עריכת השולחנות ישב על יד השולחן, במקום הקרוב ביותר אל מרן זי"ע.

המשב"ק הרה"ח ר' מרדכי וועבר מספר: "בחודש שבט תשי"א, חזר הרבי אז ילד כבן שנתיים, ארצה, משהות באנטווערפן יחד עם אמו הרבנית מבילגורייא. כשהגיעו נכנסו אל הקודש פנימה לקבל ברכת שלום, יחד עם הרבנית ע"ה (בזיווג שני של מרן זי"ע). מיד כשנכנסו ציוה עלי מרן זי"ע להישאר בחדר, שלא כהרגלו, והבנתי כי יש דברים בגו ובוודאי אתבקש להושיט ידי לעזרה. והנה, הילד נשלח אל מרן זי"ע, שהושיט לו את ידו הקדושה עטופה במגבת מפאת גילו הצעיר, כדרכו בקודש.

"אבל הילד נרתע לאחוריו והחל לבכות ולסגת אל אמו. או אז הבנתי כי כעת יש לי תפקיד, פניתי אל הילד והובלתי אותו אל מרן זי"ע. הוא השליך את המגבת מעל ידו, נתן לו שלום וחיבק אותו בשתי ידיו בחיבה יתירה, ובאופן נדיר ביותר אף לקח אותו בין ברכיו, ושאלו בלשון רכה: "מדוע אתה בוכה?" - "פארוואס וויינסטו?"".

הרה"ח ר' יהושע ביטערמאן ז"ל מאנטוורפן, שזכה כמה פעמים לשמש כנהג אצל הרבי זי"ע, הסיע את מרן זי"ע משכונת קטמון אל מעמד "הנחת אבן הפינה" של הישיבה. לימים סיפר, כי כאשר אך התיישב ברכב, שאל מיד: "ווי איז דאס קינד?" - איפה הוא הילד בן החמש, והיות ועדיין הילד לא היה ברכב, ציוה להמתין עד שיביאוהו, והיתה ניכרת בעליל דאגתו וטרדתו המרובה על אודות הילד.

האדמו"ר רבי משה מרדכי מלעלוב זצ"ל, שהשתתף אף הוא במעמד הנחת אבן הפינה, בא תחילה לקטמון כדי לבקר את מרן זי"ע, וחישב בדעתו שכבר יסע אל המעמד באותו רכב. אך כששאל את מרן זי"ע על כך, נענה כי אין מקום פנוי כיון שהמשמש נוסע עמו. שוב אמר האדמו"ר מלעלוב שיידחק עמו, ענה לו מרן זי"ע: "הלא הילד נוסע עמנו, ואיך אפשר? - - -". לאחר מכן הפליא האדמו"ר מלעלוב באזני נאמן ביתו, איך שמרן זי"ע שומר על הילד הרך שלא יידחק יותר מדי, והיה חשוב אצלו שיבוא יחד עמו למעמד הנחת אבן הפינה.

א גוט שבת א גוט יאהר"



מדי שבת בשבתו היתה התייחסות מיוחדת של כ"ק מרן זי"ע אל הילד הרך. בכל שבת ומועד אחרי התפלה היה נכנס אל חדרו של מרן זי"ע לומר "גוט שבת" או "גוט יום טוב", ומרן זי"ע היה עונה: "גוט שבת גוט יאהר" או "גוט יום טוב גוט יאהר", ואגב כך נתן לילד חתיכת "לעקיך" ביד.

והנה, למרות שבדרך כלל לא נשמע קולו של מרן זי"ע בעת שעברו לפניו כל האנשים לומר "גוט שבת", כי מרן היה עונה בלחש כשרק שפתותיו נעות, אבל כשנכנס לחדר ומרן זי"ע ענה לו בקול - שמעו היטב.

באותו זמן, נהג מרן זי"ע רבות לברר אצל הילד: "מה למדת ב'חיידער' השבוע?", והיה מקשיב בקשב רב ובמאור פנים לתשובתו.

פעם אחת, כאשר שאל אותו מרן זי"ע: "מה למדת?" ענה הילד: "פרק השוכר את הפועלים". "ומה למדת שם?" - המשיך ושאל מרן זי"ע. לא ידע מרן שליט"א על איזה נושא שבמסכת להצביע, שהרי למדו כמה וכמה ענינים, הגיב מרן ואמר לו: "בפרק השוכר את הפועלים כתוב שצריך לרחם על פועל.

פעם בחג הפסח, כשנכנס הילד אל חדרו, שקל מרן ז"ל בדעתו מה יוכל לתת לו במקום חתיכת "לעקיך", והציע המשב"ק הרה"ח ר' יצחק לנדאו שנותרו מעט תפוחים מאלו שהכינו בהם את החרוסת, הסכים מרן ז"ל שיתן לו תפוח, אך הורה לו לומר לילד שיאכל את התפוח בביתו, כיון שמרן זי"ע הקפיד לעצמו שלא לאכול תפוחים בפסח.

הרבי שליט"א מספר בענין זה כך: "דודי ז"ל לימד אותי, שבכל מוצאי שבת קודש, לאחר שאמרתי 'גוט וואך', להוסיף ולומר גם: 'גוט יאהר'. במוצאי יום הכיפורים נכנסתי כרגיל להתברך ולברך, ואמרתי כפי שהורה לי: 'גוט וואך גוט יאהר', אז נענה לי דודי ז"ל: 'אה, היינט זאגט מען גוט יום טוב גוט יאהר', כי מוצאי יום הכיפורים - יום טוב הוא".

"עין רואה ואוזן שומעת"



בשנתו האחרונה של מרן זי"ע, בירח האיתנים תשי"ז, קירב אליו במיוחד את מרן שליט"א שישב בסמוך למקום מושבו ממש, וכך שם אזנו כאפרכסת ותלה עיניו בו בכל הימים הקדושים מראשיתם ועד סופם, וראו עליו בעליל כי הוא משקיע כוחותיו ומאמץ חושיו כדי לעקוב אחרי עבודת הקודש, ללמוד את נוסח התפילה, על כל זיז וניע, כל תנועה וניגון ומנהג.

באותו יום כיפורים ציוה מרן זי"ע להושיב את הרבי שליט"א בעת עריכת השולחנות בראש השולחן, בסמוך אליו, וכן לפני כל תפילה היה מברר האם הילד כאן, ורק אז התחיל בתפילה או בעריכת השולחן.

הרבי שליט"א מספר, כי בעת הזכרת הנשמות היטה אוזן לשמוע את דודו הקדוש מזכיר את הנשמות, ברצותו לדעת מי מנשמות בני משפחתו נזכרים בעת הזאת. ושמע, כי את כל בני המשפחה שנהרגו על קידוש השם, לא הזכיר.

מעניין לציין כי הרבי שליט"א אמר פעם, שבשנה שעשה את הימים הנוראים בצל חו"ז כ"ק האדמו"ר בעל "אמרי חיים" מוויזניץ זצ"ל, שם נוסח התפילה שונה מאוד, לכן לא פסק מלחזור לעצמו את נוסח התפילה של דודו מרן זי"ע, "שהיה חקוקים על לוח לבי" כלשונו, "והם שהחזיקוני כל אותה העת".

עוד רגיל על לשונו, את אשר שמע מפורש יוצא מפי קדשו של כ"ק מרן זי"ע, כאשר ישב במחיצת דודו הקדוש, מפזם לעצמו בנוסח המרטיט של הימים הנוראים: "וואס וועט זיין די תכלית וואס וועט זיין די סוף מיט מיין געפירעכט'ץ".

לימים יתבטא, כי אותו ירח האיתנים, האחרון לימי חייו עלי אדמות של דודו כ"ק מרן מהר"א זי"ע, הוא שמלווה אותו מדי שנה בבואו אל הקודש, בתפילותיו ובעבודת קדשו בימים הקדושים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!