ימים אלו הם ימים של קידוש השם דעה

עם ישראל יוצא בימים אלו לנופש, להחלפת כוח. כבן ארץ ישראל אני בוחר לנפוש דוקא בארץ ישראל. כמה מרנין הלב לחזות בפלאי הארץ, עליה נאמר בפרשתנו (דברים ח, ז) "כי ה' אלוקיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר".

כל הצפון מלא מטיילים, מסתובבים ותרים את הארץ המובטחת, עולים על נקיקים, חולשים על סלעים וצולחים גאיות. אין כמו הארץ שלנו. זו הארץ לה נכסף משה רבינו אך בגזירת הבורא לא זכה להיכנס אליה: "כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא".

ידידי מר אמיר סולרסקי, יו"ר הדירקטוריון של החברה לפיתוח עכו והגליל, הזמין אותי להיות אורחו. כולנו מכירים את עכו המקראית, אבל לא כולנו יודעים שהיא אחת הערים המתוירות בישראל. מיד אחרי עיר הקודש ירושלים.

השיח הציבורי עסק לאחרונה רבות באונסק"ו וחוקיו. דווקא לגבי עכו היא יצאה עם הכרזה ברורה כאתר לשימור מורשת תרבות עולמית.

בסיור קצר בעכו העתיקה, אתה מגלה עיר נמל היסטורית התחומה בחומה, שהייתה מיושבת ברציפות מאז התקופה הקדומה ושכנה בחבל הארץ של שבט אשר.

​בסיור ליד החמאם העתיק צד עיני בשלט מעניין ובו ציטוט מהמשנה: "​שאל פרוקלוס בן פלוספוס את רבן גמליאל בעכו, שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי, אמר לו, כתוב בתורתכם, ולא ידבק בידך מאומה מן החרם. מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי. אמר לו, אין משיבין במרחץ. וכשיצא אמר לו, אני לא באתי בגבולה, היא באת בגבולי".

ידועים דברי חז"ל הנודעים "אינו דומה טעם דג העולה מימת טבריה לטעם דג העולה מימה של עכו". זו העיר בה ביקר הרמב"ן בדרכו לירושלים. את תפילות ראש השנה באותה השנה בחר הרמב"ן לקיים בעכו. היהודים, כך מסתבר מסיור ברחבי העיר, תפסו בה מאז מתמיד נתח חשוב ונכבד.
דוקא בימים בה יהודים מנסים לטשטש גבולות ומתירים לעצמם לעלות להר הבית, בניגוד לרוב הפוסקים וביניהם הראי"ה קוק – יש לתחום מחדש את הגבולות ולזכור כי הארץ היא שלנו רק בזכות הציות שלנו לדעת התורה וההלכה.

אכן מצאנו בפרשה הזו את סילוק עבודת האלילים מארץ הקודש, ולצד זה יש את הזכירה מי בעל הבית כאן: "ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל". הוא מי שקובע את הגבולות, וכפי שכתב רש"י על הפסוק הראשון בתורה, "כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".

ימי אגירת הכוח והחלפת האויר הם גם ימים של סכנה, "שלהי דקייטא קשים מדקייטא", שלהי הקיץ קשים מהחורף. חמירא סכנתא מאיסורא, ציוו עלינו חכמים, ויש להיזהר ולהישמר, "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם".

כשיוצאים לטיול יש להצטייד בהגנה מהחום ובשתייה מרובה. בכל שנה ושנה להוותנו אנו עדים לצרות משונות וכואבות של צעירים שנסחפו במים או יבשו בדרך או תעו במדבריות. זו סכנה הנוגדת את חוקי התורה, ואת היגיון השכל הפשוט.

כשם שלא יעלה על הדעת שנסכן את עצמנו בעלייה לצוק גבוה סתם כך באמצע יום של חול, כך לא נלך למקום סכנה בימי החופש. הורים, שמרו על ילדיכם ועל עצמכם.

ימים אלו הם ימים של קידוש השם. כשאנחנו הנמצאים במרחב הציבורי נוכל לקדש שם שמים בהליכותנו ובאורחות חיינו. אדם מתורבת מנקה את הפארק אחרי עזיבתו את המקום, אוסף את שארית סעודתו לאחר ההפוגה ולא מרעיש לשכנים בשעות מנוחה.

דוקא בימים אלו נגלה איכפתיות לסובב, נרבה אהבה ואחוה בעם ישראל, נאיר את הלבבות, נקדים בשלום כל אדם, ונזכה לקיום הייעוד של "יחד שבטי ישראל".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!