כך חילצה השגרירות את כתבי אביו של הרבי

א.

בספריית אגודת חסידי חב"ד ליובאויטש בניו יורק – הספריה של הרבי מליובאויטש - יש כחצי מליון ספרים. רבים מהם עתיקים ונדירים, ששוויים בשוק נאמד במאות מיליוני דולרים. רובם ספרים ביידיש ובעברית, ומתוכם כמאה אלף ספרים בשפות אחרות.

הספריה הזאת היא אחת מהספריות הכי חשובות בעולם, וממוקמת בצמוד למרכז חב"ד העולמי 770, בספריה ישנו אוסף של כמה אלפי כרכי כתבי-יד; רובם בכתב יד קודש של גדולי החסידות בכל הדורות וכמובן מנשיאי חסידות חב"ד.

חוקרים רבים באים לעיין בגנזך חפצי קודש שנשארו בירושה מאדמו"רי חב"ד, וכן חפצים מכל הסוגים שניתנו במתנה לרבי במשך שנות נשיאותו, בהם חפצים נדירים ביותר.

אחד הפריטים המרגשים שהגיעו לספרייתו העצומה של הרבי, הם שלושה כרכי הזוהר של הגאון המקובל רבי לוי יצחק שניאורסאהן, אביו של הרבי, שלושת הספרים הללו עמוסים בכתב יד קטן עם חידושיו של הגאון המקובל בשולי הגיליון. אומנם שלושת כרכי הזוהר הללו אינם נחשבים פריטים עתיקים, אך הסיפור ההירואי הסובב סביבם הינו דרמטי במיוחד.

ב.

ברית המועצות שנת 1959, הבחור הצעיר שעמד בכניסה לשירותים הציבוריים במרכז מוסקבה רעד בכל גופו, אך לא מהקור. הוא שאל את עצמו, מה גרם לו - יהודי ישראלי צעיר אב לשני ילדים קטנים שזה עתה סיים לימודי משפטים להיכנס להרפתקאה שיכולה לעלות לו בחייו, אך אותו צעיר, משה שוב שמו, הרגיש שמשהו חזק ממנו לא נותן לו לוותר. הוא רק חיכה לסימן והיה מוכן כל כולו למשימה המסוכנת.

הכל החל לקראת חודש תשרי של שנת תש"כ, יהודי עשיר מקנדה החליט לשלוח כמה צעירים מישראל לברית המועצות לקראת חודש החגים.

המצב בברית המועצות באותם ימים היה נורא, זה היה בשיאו של הקומוניזם, בתי כנסת היו סגורים על מנעול ובריח, מזון כשר, תפילין ומזוזות כמעט לא היה בנמצא.

מי שניסה לחיות כיהודי נאסר והוגלה. שבת וחג הפכו לימי חול, ודורות של צעירים גדלו בלי ידע מינימלי ביהדות.

הקומוניסטים חנקו את היהדות ברוסיה. ודוקא משום כך רצה אותו יהודי לשלוח כמה צעירים אידיאליסטים, כדי שיביאו מסר ליהודים מעבר למסך הברזל. המטרה היתה שהיהודים ברוסיה ירגישו שלא שכחו אותם.

אבל מעטים היו מוכנים להיענות לאתגר וליסוע למדינה בה יודעים רק איך נכנסים...

משה שוב שבעצמו נולד ברוסיה, היה אז אברך צעיר אב לשני ילדים קטנים שחלם להיות עורך דין מצליח. משה הסכים לנסוע ושיכנע עוד שני חברים להצטרף אליו. השלשה החלו את ההכנות שלהם לנסיעה הסודית לרוסי'.

עד לשנת 1967 היו למדינת ישראל יחסים דיפלומטיים עם ברית המועצות, ונושא דרכון ישראלי יכל לנסוע ולבקר ברוסיה. השלושה רכשו ספרי וחפצי יהדות, קלטות עם מוזיקה יהודית, אותם תכננו לחלק ליהודי המדינה.

באחד מימי ההתארגנות למסע, נשמעה דפיקה על דלת ביתו של משה, בכניסה לבית הופיע יהודי בשם ר' פינייע אלטהויז, הוא הי' מראשי חב"ד בישראל שגר באותם ימים בתל אביב. פיניע ניגש ישר ולעניין, הוא לא סיפר למשה מאיפה הוא יודע שהוא נוסע לרוסיה. פיניע אמר למשה שהוא מטיל עליו שליחות חשובה ביותר, הוא סיפר לו שבמוסקבה נמצאים שלשה כרכים של ספר הזהר ששייכים למקובל האלקי הרה"ק הרב לוי יצחק שניאורסאהן אביו של הרבי מליובאויטש וצריך למצוא דרך להוציא אותם מרוסיה.

"אניני מבקש ממך להוציא את הספרים הקדושים מרוסיה, אני רק מבקש שאתה תביא את אותם לשגרירות הישראלית במוסקבה, והם כבר יעבירו את זה בדואר דיפלומטי לישראל!" כך קבע ר' פיניע נחרצות. כשראה פינייע את ההיסוס על פניו של משה הצעיר, אמר לו "אם תעשה זאת אתה תגרום נחת רוח עצומה לרבי, כי הספרים אלה יקרים לו מכל", השניים נפרדו ןמשה הצעיר הרגיש שמשימה כבדה הוטלה על כתפיו הצעירות.

ברגע שנגעו רגליו של משה באדמת מוסקבה, החל אחריו מעקב בלתי פוסק של סוכני קג"ב המשגיחים על צעדיו. משה המתין 48 שעות ויצא לבית הכנסת 'מארינה רושצה', שם היה מרכז המחתרת החבד"ית במוסקבה. היה עליו לחפש אדם בשם ר' בנימין, ממנו הוא צריך לקבל את הספרים הקדושים.

משה הרגיש שהיהודים נמנעים מלגשת אליו בגלל המעקב של הסוכנים. לפתע בתוך בית הכנסת, ניגש אליו יהודי מבוגר מאחור ואומר באידיש "איך בין בנימין" (=אני הוא בנימין) "מחר תחכה לי בעשר בבוקר ליד השירותים הציבוריים בסמוך לשגרירות הישראלית בעיר" משה הבין שבנימין כבר קיבל תיאור מדוייק עליו והתכונן לבאות.

בשעה עשר בבוקר בדיוק, עמד משה במקום שסוכם, לפתע הבחין בזווית העין שבנימין הזקן חומק פנימה לתוך תא השירותים הציבורי, כשיצא בנימין מהשירותים, זה היה הסימן כי תורו של משה במשימה הגיע. משה מצא את החבילה בתוך תא השירותים, ולקח אותה איתו, כשהוא יצא, בנימין כבר נעלם. משה התחיל ללכת לכיון השגרירות הישראלית אך שם לב שהמעקב אחריו הולך ומתעבה, הולך וגובר, הוא הגביר את קצב הליכתו עד כמה שיכל, והוא יכל לשמוע את דפיקות הלב שלו כאילו מכות ברעש גדול על עור התוף של אוזנו. בראשו כבר עברו תסריטי האימה אם יתפס מה יאמר, ומי יוכל לצאת להגנתו מול המגף הרוסי הענק והדורסני, הוא לא הבין איך הוא הסכים להתגייס לכזו משימה ללא ידע מוקדם וללא ניסיון.

רגעי האימה נמשכו רק כמה דקות, בסיומם מצא את עצמו משה בתוך מתחם שגרירות ישראל במוסקבה, סמוק ומתנשף. בכניסה לבניין השגרירות כבר חיכה לו השגריר, פרופסור הראל, למשה לא היה ברור מאיפה מר הראל מעודכן, אך השגריר בלא אומר לקח ממנו את החבילה. השגריר לא שאל מאומה, הוא כנראה הי' מעורב בפרשה, הוא רק אמר "נעביר זאת לארץ. סיימת את משימתך".

ג.

הי' זה בתקופת מלחמת העולם השניה, רעב נורא שרר אז ברוסיה, לחם במיכסה יומית חולק לתושבים שעמדו בתור עצום במשך שעות ארוכות בחום הנורא ששרר בעיירה צ'יאלי שבקזחסטאן. לאותה מנת לחם קראו אז בשם הנורא 'מנת המוות', אחוז לא מבוטל מהטועמים ממנה לא נשאר בחיים.

בתנאים הללו סבל הצדיק רבי לוי יצחק שניאורסאהן עד בואה של אשתו הרבנית חנה שניאורסאהן שהצטרפה אליו לגלות כדי להקל עליו את הבדידות ולסייע לו. מה ששימח את ר' לוי יצחק במיוחד, היו הספרים שהביאה עימה הרבנית חנה. הרבנית הבינה לנפשו ולמרות טלטולי הדרך שנמשכו שבועות, טרחה טורח רב וסחבה איתה את הספרים החביבים עליו ביותר, את ספרי הזהר הקדוש ספר התניא ועוד.

מרגע הגעת הספרים, היה יכול רבי לוי יצחק להיות שקוע בספריו ולשכוח מהתנאים הנוראיים שהיו מנת חלקם. אך כשהיה מחדש איזה חידוש והיה רוצה לחלוק את אותו עם מישהו ברמתו, לא היתה נפש חיה בכל האזור שיכלה לשמוע ולהבין את חידושיו.

על כן עז היה רצונו להעלות את הדברים על הכתב, אך בלתי אפשרי היה להשיג נייר ודיו לכתיבה באותם ימים טרופים.

וכאן הגיעה שוב הרבנית והצילה את המצב, הרבנית יצרה במו ידיה דיו מצמחים וגם השיגה ניירות סיגריה מייצרני סיגריות מקומיים, בכדי שיתאפשר לבעלה לכתוב את חידושי תורתו הנפלאים בשולי הגליון של הספרים המעטים שהיו עימו וניירות הספורים שהשיגה.

כבר ממבט חטוף בספרי הזוהר הקדושים של המקובל הרה"ק רבי לוי יצחק שניאורסאהן, ניתן לראות שמקופל בחובו סיפור לא שיגרתי. לכל אורך שולי דפי הספרים כתובים חידושי תורה בכתב צפוף ביותר, ובצבעים שונים ומשונים

במקום לדאוג לרווחתה המינימלית באותם תנאים איומים, היתה יוצאת הרבנית חנה, מידי יום לשדה למצוא צמחים עבור הפקת הדיו, היה זה תהליך ממושך שכלל בישול של אותם צמחים, כך שבכל פעם יצא הדיו בצבע אחר, פעם בצבע כחול ופעם בצבע אדום או ירוק.

לפיכך באו דבריו בכתביו בקוצר לשון שאינו בדומה כלל להסברתו הנרחבת שבה רגיל היה להשמיע את דרושיו באזני שומעי ליקחו בקהילת הקודש שלו בדנייפרפטרובסק, עד כדי כך שדבריו במקומות רבים נשארו סתומים גם בפני תלמידי חכמים. רק לאחר עשרות שנים זכינו שהרבי מליובאויטש בשיחותיו פיענח וביאר בהזדמנויות רבות את עומק הכוונה שברשימות מיוחדות אלו.

ד.

ביום כ' אב תש"ד ניצחו אראלים את המצוקים, והרדיפות והתנאים הקשים שנתנו ימים רבים את אותותיהם בגופו הקדוש של רבי לוי יצחק גורמים להסתלקותו. הרבנית חנה למרות הצער העצום והבדידות הנוראה, יודעת כי היא מחזיקה באוצר בלום בידיה, ובדרך חתחתים מצליחה להעלים את כתבי בעלה הגדול מעיני הרשעים ולהביאם למקום מסתור בידי חסידים במוסקבה, עד להצלתם (שתוארה לעיל) 15 שנה לאחר מכן.

השגרירות הישראלית במוסקבה, מיהרה לשלוח בדואר דיפלומטי את הכתבים למשרד החוץ בירושלים. לאחר כמה ימים הגיעו הכתבים לידי הרבי מליובאויטש, שניתן לשער שקיבל את החבילה בקורת רוח והתרגשות רבה.

צוות נבחר של חסידים תלמידי חכמים התיישב לערוך את הכתבים לספרים, כשהרבי מפקח באופן אישי על העריכה, ומרשימות אלה יצאה סדרת ספרים הנושאת את שמו של הגאון המקובל, "ליקוטי לוי יצחק".

וכך בדברים מרגשים מתאר עו"ד משה שוב ע"ה את שהיה עימו כשהגיע לניו יורק, בשנת תשכ"ב, שנתיים לאחר ביקורו ברוסיה: "היתה לי הזכות להיכנס ליחידות אל הרבי. הרבי התחיל לברך אותי, כשלפתע שמתי לב שעל שולחנו של הרבי מונחים שלשת הספרים של אביו של הרבי.

פניתי אל הרבי ואמרתי "אלו הספרים שזכיתי להוציא מרוסיה", הרבי הגיב בחיוך אבהי, ושוחח עימי החדרו יותר משעתיים, זאת על אף התור המשתרך מחוץ לחדרו, הרבי רצה לדעת כל פרט מהביקור שלנו ברוסיה והודה לי בחום על הצלת הספרים.

כל משך השיחה היו על השולחן הספרים שבמשימת הצלתם היה לי חלק, ואני חושב בליבי, הנה תמצית סיפורו של הרבי. בן למקובל אגדי שחייו מלאי הסבל אך עשירי הדעת מקופלים בין דפי הספרים. אך לא פחות מכך, הרבי הוא בן לאישה אצילית שבבחירתה החופשית ויתרה על הכל, רק בשביל להשאיר לעמנו תרומה תורנית יקרת-ערך. לא פלא שבנה, הוא.. הרבי"

הרב אריאל למברג מזכ"ל אגודת חסידי חב"ד

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!