המקובל נשאל: האם על האב לחשוש מקפידת ילדיו?

השבוע נשאל המקובל הצדיק רבי דב קוק מטבריה על אדם מסויים שבכמה מקרים העניש את ילדיו שלא יבואו למקומות מסויימים, מחמת שהתנהגו בצורה לא ראויה. אך אותו יהודי ראה בד בבד כי באותו הזמן היו לו נזקים בממון.

אותו יהודי שאלתו בפיו, האם יש לחשוש מקפידא של ילדים בפרט בדבר חינוכי? הרב קוק השיב: "יש שני סוגי כעס על הילדים. לרוב הכעס שלא כדין. ילד זה ילד ולפעמים הוא מרגיז ואתה מבוגר ולכן אתה כועס ומעניש - זה יכול להביא קפידא. אבל אם באמת הילד נוהג שלא כדין ומחמת זה באה הענישה - אז אין בזה קפידא. על פי רוב אין לאדם סבלנות לילדים ולכן הוא מעניש אותם, לכן יש קפידא.

הרב נשאל: ולכאורה ילד יכול להקפיד? אלא באמת זה צער של הילד (וזה עצמו יוצר את הקפידא).

הרב סיפר כי היה מעשה בתקופת האריז"ל על זוג שנענש מחמת שהיה להם לול תרנגולות שבפתח הלול עמד סולם דרכו ירדו הפרגיות לשתות מים, ופעם אחת הסירה האישה ללא משים לב את הסולם ממקומו ושוב לא יכלו הפרגיות לרדת לרוות את צמאונם וזה גרם להם צער רב, ומחמת זה נענשו אותו הזוג. זה צער של תרנגול קל וחומר צער של ילד!

(הקלטה מדבריו של הרב דב קוק)


ולכן יותר מדוייק שזה לא קפידא אלא צער, כמו שתרנגול לא מקפיד, אלא הצער שנגרם לילד הוא זה שיכול לגרום היזק להורים.

"כעס וענישה שלא כדין יכול לגרום היזק. פעם אחת ראיתי הורה שלמד עם הבן שלו והילד לא הבין את הלימוד, והאבא הרביץ לילד – זה עונש שלא כדין! כי מה שהילד לא הבין זה מחמת שהוא ילד ולא מחמת שהוא לא רוצה להבין".

"אם הילד משתולל שלא כדין מותר להענישו לחינוך, אבל צריך לבדוק לפני כן האם זה ענישה כדין או שלא כדין".

התלמידים מציינים כי הענישה המדוברת כאן זה בכגון הציור שנשאלה השאלה, על מניעת הילדים ללכת למקומות מסויימים וכדו', אך חס ושלום על הרמת יד על הילדים. וכבר כתב פעם הרב שליט"א כי אסור להכות ילד, ומי שמכה ילד עונשו שיכו אותו משמים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!