שובר לב: הגבר הקשיש שברח הצידה כדי לבכות // דעה

הברכה הנוספת שדרושה בכדי לבנות בית נאמן במדינת ישראל.

לא היו ימים טובים בישראל כט"ו באב. ביום הזה יהיו מי שיבקשו ישירות מבורא עולם שיזכה אותם לבנות סוף סוף בית נאמן וכשר, בניין עדי עד. יהיו מי שיבקשו מגדולי ישראל להתפלל בשבילם. הם יבקשו זיווג הגון משורש נשמתם, הם יבקשו להקים בניין עדי עד בקדושה ובטהרה. אולם מתברר שבמדינת ישראל זה לא מספיק. מתברר שצריך לבקש שהרשות הרפואית לא תאיים לשבור את הזוגיות בהתנהלותה בסוף ימיהם.

כמו במקרה של אחד הזוגות המופלאים יותר והראויים ביותר לחשוב עליהם כשמכוונים על בניית בית נאמן. הם התחתנו צעירים בחוסר כל והקימו בעשר אצבעות עם הרבה סייעתא דשמיא דור ישרים מבורך. הם שרדו את תקופת הצנע בכבוד, הודות לתושייתה וחריצותה הרבה של האישה, שהצליחה גם בזמנים הקשים ביותר בארץ להביא טרף לביתה. ביתה שכלל גם את חמותה עד יומה האחרון, שכן זו העדיפה את כלתה מאשר לגור עם בנותיה שלה.

הם עסקו בחסד ונתינה ללא לאות והכל בשקט ובצנעה, הם קרבו רחוקים באהבה ובנעימות. הם שרדו יחד את כל הניסיונות שעברו עליהם מבית ומחוץ מתוך אהבה ואמונה תמימה בבורא. כאשר ראייתה של האישה התדרדרה כמעט לחלוטין, הבעל באצילות רבה הרגיש שזוהי זכות להחזיר לה על מסירותה רבת השנים וסעד אותה במלוא הסבלנות וללא כל טיפת מרמור.

על פניו נראה היה שדבר לא ישבור את הזוגיות המופלאה ביניהם אלא שאז הגיע הזמן האפל בו הרשות הרפואית במדינת ישראל מראה את צידה האדיש כלפי דור מייסדיה. התקפי החולשה, הרעידות וכאבי הראש החזקים מהם סובלת לאחרונה היו מן הסתם מקור לבדיקות יסודיות ומקיפות אם מדובר היה באדם צעיר שעוד שנותיו לפניו. אלא שמתברר שבמדינה שליחה לבדיקות יקרות ומסובכות היא הרבה יותר איטית אם בכלל כשמדובר במי שמתהלך בינינו עשרות שנים ובשקט הגיש לנו את המדינה על מגש הכסף. נראה שהאדישות של חלק מהרשות הרפואית לזקניה מאיימת לשבור את סף התסכול של הזוג שנראה היה שלעולם לא ירים קול בתלונה ולעולם לא ייפול לייאוש.

קשה לעמוד מנגד ולצפות בגבר קשיש שבאמצע משפט על מצבה של אשתו בורח הצידה כדי לבכות. קשה לשמוע אותו לראשונה מרים קול וזועק למרומים שכבר לא נותר בו כח כי הוא לא יודע מה עוד לעשות כדי לשנות את המצב. לא רק לו, גם לנו קשה לצפות בה בהתקפי החולשה שלה תוך כדי סירובה להתפנות לחדר מיון כי היא יודעת מה יקרה לה שם – היא תצטרך להמתין שעות בתור עד שיואילו ברוב טובם להתייחס אליה, יעשו מספר בדיקות קצרות וישלחו אותה הביתה ריקם.

כולנו רוצים להתברך בבניית בית נאמן עדי עד, כולנו רוצים לזכות לראות נינים שומרי תורה ומצוות ושיקויים בנו הפסוק בנייך כשתילי זיתים סביב לשולחנך. אבל מתברר שלפעמים זה לא מספיק. כמו שאמרה לי בעצמה בקול רועד וחלש "לא טוב להזדקן יא בינתי, לא טוב להזדקן. מה שלא תעשי ומה שלא תתני בסוף יזרקו אותך לאשפתות....".

אז אולי כדאי לבקש בסוף כל הברכות לבניית הבית הנאמן שיתקיים בנו גם הפסוק "אל תשליכני לעת זיקנה...."?

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!