שופט קבע: אנורקסיה מחלת נפש - מה עוזר פה חיוך?

ביום שישי האחרון העליתי בדף האישי שלי בפייסבוק, תובנה חדשה לחיים שלקחתי ממנה דוגמה אישית לצורת התנהגות נכונה יותר. ממש כפי שאני נוהגת להשתדל בכל יום שישי להעלות.
בהמשך לתובנה, שעסקה בליקויי אופי, או ליקוי נפשי – כפי שניתן לכנות את הליקוי, קראתי ידיעה חדשותית שהתפרסמה אף היא בשבוע שעבר, ויצרה אצלי בינגו, או אולי רק חיזוק לנאמר. והרי אסור לחסוך טוב מאף אדם, לכן בחרתי לשתף אתכם בתובנה עם הרחבה, והלוואי שאצליח לגעת באחד הרבדים העמוקים של אדם אחד לפחות, והיה זה שכרי.

כולנו, בני האדם, מסתובבים עם ליקויים כאלו או אחרים. באופי, בנפש, והם ליקויים שיכולים להגיע בקיצוניות שלהם להגדרה של מחלת נפש. הליקויים הללו תוקפים אותנו בעקבות כל מני השלכות שיש לנו מהעבר, החל מהרגע שנולדנו, זה יכול להיות אפילו חרדת הנטישה של התינוק שיצא זה עתה מרחם אמו, מקום חמים ומגונן – אל עולם רועש ומפחיד, הלום קרב ממש. בהמשך, מכיוון שרובנו גדלים ללא כלים לחיים, אנחנו מאפשרים לתנודות בנפש להשפיע עלינו.

נפש מורכבת משכל ורגש. ברגע שאין איזון ביניהם, מתחילות הבעיות. ואצל מי יש איזון? כשאנחנו גדלים עם תסביך מסוים, דוגמה ילד שכל הזמן אומרים לו שהוא לא מוצלח – אין לו כלי התמודדות מול הסיטואציה והרגש שם עובד שעות נוספות ומשתלט עליו. הנפש נפצעת וקשה לרפא אותה, ואז מעמיקים את הפצע וחופרים בו, ואולי אפילו מגדילים אותו ומייצרים בעצמנו עוד סדרת פציעות שהחלו מפצע אחד שלא ידענו להתמודד עמו.

כשלמדתי מהן לקויות הנפש, זיהיתי כמובן גם את עצמי בתקופות שונות בחיים וזה היה מפחיד ומשמח כאחד. מפחיד, כי אתה מבין שכל אדם באשר הוא, מזוהה עם ליקוי, ואם הוא לא יעצור אותו, או יידע להתמודד איתו – הוא עלול להידרדר עד מחלת נפש, כאמור. ומדוע משמח? משום שב"ה אני לומדת ומקבלת כלים, כיצד להתמודד עם ליקויים שמתגלים ולסלק אותם מדרכי - ולדבוק בטוב.

דוגמה לליקוי אחד שנתתי בפוסט שלי, הוא באמת על תנודות במצבי רוח. אנשים שרגע אחד צוחקים ומאושרים וברגע השני נראים כאילו נפל עליהם אסון בלתי מידתי. מכירים? אנשים שמתפרצפים ככה פתאום ואין לכם שום מושג על מה ולמה? מכירים אנשים ששולטים באחרים דרך הרגש? דרך האומללות שלהם? דרך הפרצופים שלהם? מניפולציה רגשית תקראו לזה. אדם אחד יודע להרביץ, שני יודע לקלל, ויש כאלו שמשתמשים במניפולציה. הפרצופים האומללים האלו בכוחם לפרק מבנה פנימי של אדם.

נכון שזה מחולק ברמות, החל מהקל ועד לקיצוניות הקשה... אלו אנשים שהשריר הרגשי שלהם חלש. ברוב הפעמים ההתנהגות הזו אינה מודעת.

אפשר לחיות עם לקויות נפש בשלום ובשלווה ואפשר גם להתגבר עליהן לחלוטין, על ידי הוספה בטוב במקומות שבהם קשה לנו. אפילו להיות טובים יותר כלפי עצמנו, לאהוב את עצמנו ולקבל את עצמנו – אחר כך נהיה טובים יותר גם במקומות אחרים והליקויים שלנו יכולים להפוך מפרצוף תשעה באב לפרצוף של יום טוב.

ומה הקפיץ לי את התובנה ובחרתי לשתף אותה קבל עם ועולם? כתבה שקראתי על כך שבשבוע שעבר שופט בבית משפט יצא בהחלטה יוצאת דופן וקבע כי אנורקסיה הנה מחלת נפש. הפסיקה הגיעה כתוצאה מדיון בתיקה של בחורה בת 19 הסובלת מזה 10 שנים מאנורקסיה (כן, מגיל 9) ומשקלה כ-32 ק"ג, וניתן לאשפזה באשפוז כפוי.

על פי המדריך לאבחון פסיכיאטרי, אנורקסיה מוגדרת כהפרעה נפשית. אלא שהקריטריונים לאשפוז כפוי, חלים על הלוקים במחלות נפש ולא בכאלו הלוקים בהפרעת נפש. אנורקסיה, כשהיא בשלבים ראשונים, אינה מוגדרת כמחלת נפש – אי לכך, אין כל דרך לאשפז בכפיה את הלוקה בה. ככל שהלקות הזו מחריפה ואינה מגיעה לידי פיתרון, והאדם הלוקה בה מבין פחות את חומרת מצבו – כך הוא מידרדר ומגיע למצב שבו יכול בית משפט לפסוק על אשפוז בכפיה, והמשמעות היא שהלקות שהיתה בתחילת הדרך רק הפרעה מסוימת, הפכה למחלה ממש.

אין בדבריי חלילה לקחת את מושכות המוסר, או להביא היבט רפואי כלשהו – ממש לא. הדבר היחיד שאני מוצאת את עצמי מתריעה עליו, הוא היכולת שלנו כבני אדם, להיות ערניים ולעקוב לפחות אחרי עצמנו. לבדוק כיצד אנו מגיבים, מה אנו עושים כשמישהו מעליב אותנו, פוגע בנו בצורה קשה, או שסתם לא הולך לנו כמו שרצינו.

לחיות עם לקות זהו קושי גם כלפי עצמנו וגם כלפי אחרים. אף פעם לא מאוחר לקום ולעשות סטופ. להתחיל להוסיף בטוב, אפילו רק חיוך קטן. גם כשקשה וכואב, צרו עם השפתיים צורה של חיוך – זו יכולה להיות התחלה נהדרת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!