ראיון עבודה "בכאילו": מה החילונים יכולים ללמוד מהנשים החרדיות

ספרי על עצמך.

נולדתי ב–1974 כבת בכורה למשפחה חרדית בניו ג'רזי. בגיל 18 באתי לישראל בעקבות חלום שהיה לאבא שלי, לשלוח בת לסמינר של הרב וולף בבני ברק. היינו שמונה אמריקאיות עם 500 ישראליות. זאת היתה חוויה בשבילי, המפגש עם קהילה אחרת.

ידעת עברית?

לא ממש. למדתי עברית בבית ספר, כך שידעתי את הא"ב ולקרוא חומש, אבל לא דיברתי ממש. גרנו בדירה שכורה בסוף רחוב חזון איש בבני ברק, כשעדיין היה שם פרדס. התקופה הזאת איפשרה לי לחזור לישראל אחרי החתונה, כי למדתי את השפה וגם את המציאות כאן.

מה לומדות בנות חרדיות בישראל?

פחות או יותר כמו כולם, והן גם עושות י"ג וי"ד בסמינר. לא כולן עושות בגרות, אבל רמת הידע מאפשרת להן לעשות. כיום אני מגלה אצלן חוסרים קטנים באנגלית, למשל, כי הן לא משתמשות בה, אז הן צריכות להשתפשף. הידע שלהן במדעים חלש, אבל בגדול הן לומדות את אותה תוכנית לימודים כמו בבתי ספר רגילים — עם תוספת של לימודי קודש.

בהמשך חזרת לארה"ב.

כן. הייתי מורה במשך שנה. ואז התחתנתי עם בעלי, שהוא חסיד שעלה מבריטניה.

איך הכרתם?

בשידוך, כמובן. הוא בא מישראל לארה"ב כדי להיפגש אתי. כשעלינו לישראל עבדתי קצת כמורה, ובהמשך בחברת היי־טק שהקימו יוצאי פרויקט הלביא. זה היה תהליך מרתק. התחלתי שם כמזכירה ועם השנים התקדמתי. בנוסף, הייתי מעורבת במיזמי פילנתרופיה והייתי ממייסדות קרן קמח (קידום מקצועי חרדי).

מה עושה קרן קמח?

מקדמת תעסוקה ומלגות לגברים חרדים. עבדתי שם כשנתיים עד שהבנתי שאם אנחנו רוצים שזה יצליח — חייבים שהמנהל יהיה גבר חרדי.

למה?

מרטין לותר קינג אמר ששינוי חייב לבוא מבפנים. הממשלה לא יכולה להניע שינוי בלי שאנשים בעצמם ירצו בו. אם להתחבר למקורות שלי בארה"ב, האינדיאנים הם הדוגמה הכי טובה לכישלון בתחום זה, כי הניסיון לשינוי שם הגיע מבחוץ.

וזה לא עבד?

לא, הם לא השתנו. ארה"ב כבר בת 241 והאינדיאנים עדיין הקהילה הכי מוחלשת. הם לא מצליחים להתרומם מהפשע, הדיכאון והעוני. אנשים חייבים להיות מחויבים לתהליך השינוי, כי אחרת אין תהליך. אם האדם עצמו לא חפץ — לא יעזור כלום.

אז מה עשית?

באתי למיליארדר היהודי־הבריטי ליאו נואי, התורם הגדול של קמח, ואמרתי לו שלא אני צריכה להוביל, שהוא צריך לגייס גברים, ואני ממשיכה הלאה. אחרי מסיבת הפרידה שלי הלכתי להגיד שלום לחברה שעבדה באותה קומה, בעמותה בשם תמך. מפה לשם גייסו אותי לשמש כמנכ"לית של העמותה כדי לשנות כיוון ולעסוק בתעסוקת נשים חרדיות. אני שם מאז 2008.

מה הרעיון?

היה אז קושי כלכלי של חרדים, ולרבים היה קשה לשרוד. הגיעה משלחת תורמים מארה"ב כדי לנסות לסייע. הם הקימו שתי עמותות — בצדק, שתפקידה לייצג את הצרכים המשפטיים של הקהילה, ותמך, שמטרתה לעזור לנשים חרדיות למצוא מקומות תעסוקה. בין המייסדים היה המיליונר איצ'ה רוזנבאום, בעל חברה בארה"ב, שפתח את סיטיבוק.

מהי סיטיבוק?

חברה שגדלה וגדלה, וכיום כבר מעסיקה 400 נשים חרדיות שעובדת מישראל בתמצות חוזי נדל"ן בארה"ב בעבור מתווכים, יזמים ובנקים למשכנתאות.

אז מה החידוש של תמך?

לעבוד הפוך. אני לא מתחילה מהמקום של השמה פרטנית, כמו חברת כוח אדם רגילה, אלא הפוך: המודל שלנו הוא לחקור את המשק והשוק ולהבין את הצרכים — איפה דרושים עובדים — ואז לתווך בין החברות לנשים החרדיות. אנחנו ממש נכנסים לקרבי החברות, וזה תהליך שהוכיח את עצמו.

כלומר?

לא המצאנו את הגלגל, אבל בהחלט הובלנו אימוץ כלים לתעסוקת נשים חרדיות. אלה כלים שהובילו להצלחה שממשיכה גם ללא המעורבות שלנו.

תני קצת מספרים.

6,200 נשים כבר עברו בפרויקט ההכשרה שלנו והן עובדות עכשיו. זה היופי אצלנו.

שזה עובד?

כן. המדינה לא הצליחה בזה, לא משנה מה שניסו. אנחנו לא פותחים, למשל, קורס גרפיקאיות, כי זה מה שבא לנו או כי יש לנו במקרה מורה לגרפיקה. אני מכשירה גרפיקאיות רק אם אני מבינה שצריך, וזה מה שמביא לשיעורי השמה גבוהים וליעילות בתהליך. כשתהליך ההכשרה מותאם — אין בזבוז. המעסיק מעורב מהיום הראשון.

באיזה אופן?

אני דורשת ממנו להכתיב לנו הכל: אילו כישורים הוא מחפש, מה התכנים שהוא רוצה שילמדו. אני מביאה אותו לראיין את התלמידות מראש, כי בסופו של דבר הוא צריך לחיות אתן.

מה לגבי סטיגמות של חרדים על החברה החילונית ולהפך?

הסטיגמות לא חשובות כשיש התאמה טכנית וכשיש צורך של השוק. אחרי שמוכחת ההצלחה, המעסיקים כבר ממשיכים לגייס אותן בלי לערב אותנו. כיום יש עוד 15 אלף חרדיות שעובדות בפרויקטים שלנו, אבל אני לא סופרת אותן כי הן גויסו עצמאית. המעסיקים יודעים לעשות את הקשר ולגייס בעצמם.

כוחות השוק.

כן, אני מאמינה שהכוח של המשק הוא הכוח הנכון — לא פילנתרופיה ולא ממשלה. אף צ'ופר לא יסייע למעסיק לעשות משהו לאורך זמן אם השוק לא מדבר.

היה קשה להגיע לזה?

הייתי צריכה לחקור, ללמוד ולהסתובב בין מעסיקים, הסתכלו עלי כמפגרת. הייתי עוברת בין החברות בהר חוצבים בירושלים, החרדית היחידה. בעצם, היתה עוד אחת בחברת NDS. היו אמורים לי — אה, את החרדית. כן, זו אני. המשק לא הסתכל על החרדים כקהילת יעד שאפשר לגייס ממנה עובדים איכותיים כמעט באף ענף.

וכיום?

כיום יש המון חרדיות בהר חוצבים, כבר אי אפשר לספור. לדוגמה, אחת החברות שם גייסה שמונה נשים חרדיות שמנתחות בדיקות של סרטן הפה והוושט מהמזרח הרחוק. דיברנו על סטריאוטיפים? אף אחד לא חושב שיש נשים חרדיות שקובעות אם לאדם ביפן יש סרטן. בהתחלה החברה היתה סקפטית, היא לא האמינה שהיא תכשיר נשים כאלה בלי שום רקע רפואי, ועכשיו הם כבר מדברים אתי על קבוצה שנייה.

מהן החברות העיקריות שמעסיקות חרדיות?

אני לא אוהבת לענות על השאלה הזאת. כרגע זה בעיקר בהיי־טק, זאת המסה הקריטית. יש הרבה פרויקטים, באינטל יש קבוצה של חרדיות. בהתחלה הן עבדו בעיקר במרכזי תמיכה ומכירות כי זה היה נגיש יותר, אבל המודל הזה לא רווחי והוא ישתנה בעתיד. הכל נהפך לדיגיטלי יותר. למשל, לוויזה כאל יש מוקד שירות מצליח בעיר החרדית מודיעין עילית. אני מאמינה בגיוון, לא אוהבת שכולם באותו תחום. באחרונה יש גידול בתחום הפיננסי ובביטוח, הרבה בנות לומדות חשבונאות, סטטיסטיקה וניהול סיכונים. זה פותח אפשרויות, כי חברות ביטוח שבעבר לא הסתכלו עלינו הבינו שיש משמעות לחשיבה מתמטית. אנחנו תמיד מחפשים דברים חדשים, יש לנו פרויקטים בגרפיקה ושרטוט, אבל אני עדיין לא יודעת לאן זה ילך.

היית רוצה להגיד משהו למעסיקים שקוראים את TheMarker?

המסר מועבר במונח Diversity — גיוון. אשה חרדית היא לא המיתוס שאתם מכירים. אין מעסיק שמתחרט שהעסיק אשה חרדית, כי היא נותנת ערך מוסף והשוני שלה הוא לא הפסד אלא רווח — גם כלכלי וגם ברמה של קהילות. יש פערים, יש הרבה סטיגמות, אבל הקהילה השתנתה. שני הצדדים השתנו.

מי השתנה יותר — החרדים או המשק?

גם וגם. המשק למד שיש קהילה חרדית איכותית מקצועית ואין סיבה לא לגייס מתוכה, גם אם צריך לעשות התאמות. הקהילה החרדית מצדה החליטה שנשים חרדיות לא יעבדו רק בהוראה, אלא גם במקצועות אחרים.

על איזה צורך של המעסיקים עניתם?

למשל, היתה להם בעיה של תחלופה גבוהה במרכזי קול סנטר — 50%–75% עוזבים תוך שנתיים, כי מדובר בסטודנטים שבאים והולכים, וזו עלות מטורפת לחברה. לעומת זאת, התחלופה בסיטיבוק שעליה סיפרתי קודם היא 1%–2%. החברות רוצות עובדים איכותיים, והנשים החרדיות רוצות פרנסה עם אופק יציב. מכאן החיבור. אנחנו מעריכים מאוד את ההבנה של החברות לערכים של העובדות.

מהן הדרישות?

קשה לי להגיד, כי יש הרבה גוונים. השיטה שלנו היא לעבוד תמיד עם הקהילה. הרוב רוצים הפרדה בין נשים וגברים, ולא לעבוד בערב חג ובחול המועד. לאמהות חשוב לבלות חלק ניכר מהיום עם הילדים. זהו בגדול. יש הרבה נשים חרדיות שמוותרות על קידום ועל אפשרויות בגלל זה, אבל גם הרבה חילונים לא יעשו כל דבר בשביל כסף. אחד ממנהלי חברות ההיי־טק הגדולות אמר לי שלנשים חרדיות שמתמידות ומתקדמות הוא מאפשר לרדת ל–65% משרה, כי הוא יודע שחשוב להן להיות עם הילדים. כנראה שזה שווה לו.

כלומר, לעבוד פחות בלי לאבד את המעמד.

זה שוק חופשי. אשה חרדית היא לא שפחה, כל אחד מחפש את האינטרס שלו: המעסיק מחפש איכות ורווח לעסק, והיא מחפשת את מי שיידע לתת לה את מה שהיא רוצה. כל אחד מגדיר לעצמו הצלחה באופן שונה. לא כל אשה חושבת שכדי להצליח היא חייבת להיות עשירה או מנכ"לית. אחד הדברים שמצאה ד"ר לי כהנר, שחקרה את העניין, היה שאצלנו משמעות הקידום היא להתקדם בתפקיד ובשכר, אבל לעבוד פחות. שעות עם הילדים זה לא עונש אצלנו.

גם אצל החילונים לא.

תלוי את אצל מי. לי יש חמש בנות ובן ואני חוזרת כל יום הביתה לעוד תינוקות וילדים בבית, כי הבנות שלי אוספות אותם מהשכונה. הן נהנות מזה.

לא היו לכן צרות עם הרבנים?

לא, וגם אין סיבה. אין איסור מהתורה להתפרנס. להפך, הקהילה החרדית החליטה שנכון לנשים לצאת לעבוד. נכון שחשוב להם לשמור על צניעות, אבל הם גם רוצים לוודא שלא ניהפך לאינדיאנים בארה"ב. כשלוקחים קהילה ומשכנעים אותה לשכוח את המקור שלה, זה לא עובד. אנחנו עובדים קרוב מאוד עם הרבנים. אין פרויקט שיוצא ללא אישור רבני, כי זה חשוב לקהילה. בתקופת שלמה המלך כולם היו חרדים, והמשק היה פעיל וטוב.

הרבנים הטילו מגבלות?

אם אין מגבלות — אין מנהיגות. אבל קיבלנו אוזן חכמה וקשבת שמעוניינת בטובת הקהילה.

מה לגבי אוכל כשר וכו'?

אני באה מארה"ב, ושם אין ציפייה שהמעסיק ייתן הכל. אני לא מצפה שיביאו לי אוכל. לפעמים נתקלים בבעיות הפוכות.

למה הכוונה?

מעביד שרוצה לתת לחרדיות הטבות שהוא נותן לעובדים אחרים שלו כי הוא רוצה להשאיר אותן אצלו, ואז יש עניין של האוכל בקפיטריה או איך ייראה היום כיף. הם מתאימים את עצמם, אבל זה כבר עניין עסקי של המעסיק. מה שרצינו ליצור הוא הבנה של המשק ומצד שני של הקהילה, שיש הזדמנויות מתאימות ולא מסוכנות ואפשר לבנות גשר: לתת לשני הצדדים ידע איך להתנהל נכון, איך לדבר בשפה ובנוסף לממן הכשרה כלשהי.

מה בתכל'ס אתן עושות?

הרבה שואלים אותי ואותנו איפה אנחנו "גוזרות את הקופון".

מאיפה?

אני חייבת לציין שאנחנו גוף פילנתרופי נטו. זהו. לכן אנחנו "גוזרות את הקופון" כאשר יש משק ישראלי חזק ובריא יותר, כאשר קהל היעד שאנו משרתים מצליח. עשינו, למשל, פרויקט עם חברת החשמל. יש להם מערכת הכשרות, אבל נשים חרדיות לא היו עוברות את מבחן הכניסה כי לא היה להן ניסיון. גייסנו חברה שהכינה אותן, והמספרים השתנו.

אז עכשיו יש חרדיות בחברת החשמל?

כן, בארבעה מוקדים בקול סנטר של החברה — בבאר שבע, בחיפה ובתל אביב.

איך עושים הפרדה בין גברים לנשים?

בכל מקום מוצאים את הדרך. בחברת החשמל נתנו להן חלק מהשטח, פתחו קפיטריה משלהן ומינו מנהלת.

ולא היית רוצה שיהיה קצת חיבור?

לצורך מה?

היכרות, שיחה.

זה נוצר בכל מקרה. ההפרדה היא רק בישיבה, כי הבנות החרדיות לא רוצות לשבת ליד גבר. מפגש יש.

ההפרדה לא פוגעת בקידום שלהן?

אני לא חושבת. מעסיק מחפש עובד טוב, ולא אכפת לו איפה הוא יושב. מעסיקים אומרים על אשה חרדית שהיא באה לעבוד, ולא לעבודה. סביב הפרויקט הזה יצרנו עוד כלים, כמו כנסי הסברה בקהילה, שבהם מחזקים את האנגלית ומדברים על מה זה עבודה, איך לחפש עבודה, איך להשתמש במחשב, איך להכין קורות חיים. בנוסף, ביחד עם הג'וינט ומשרד הכלכלה אנחנו עורכים כנסי מעסיקים מתוך מטרה לייצר אצלם עניין. האמת שכבר כמעט לא צריך את זה, כי ההצלחה כל כך גדולה שכיום כבר פונים אלינו עצמאית.

איך אתן מגיעות לנשים?

אנחנו חלק מהקהילה, ואנשים מתקשרים אלי כל הזמן. אין לנו הכשרות סתם, רק כשיש מעסיק מאחורי זה. בקרוב אנחנו יוצאים בהכשרה לתכנות מזל"טים. אני כל הזמן מחפשת את המקומות הבאים.

מה עוד?

שוק הפרילנס צומח בקצב מהיר, וכיום בהרבה מקומות עבודה אפילו אנשים בכירים מועסקים כפרילנס. פעם המטרה היתה להישאר במקום עבודה עד הפנסיה. כיום עמדת הפרילנס מאפשרת לעשות כמה דברים בו־זמנית ומאפשרת קידום ועצמאות. לכן, למשל, אנחנו עורכים סדנאות לנשים שעובדות בתכנות, להראות להן שיש עוד אפשרויות, שאפשר גם להיות שכירה וגם להקים עסק קטן ולעשות פרויקטים בזמן החופשי. לפי המגמות באירופה ובארה"ב — זה רק מתחזק. אנחנו עורכים סיורי תלמידות ומפגשים עם מקומות עבודה, כי רבות מהנשים ומהסביבה הקרובה שלהן לא היו מעולם במקום עבודה.

כי האמהות שלהן לא עבדו.

לא בתחום הזה, זה בטוח. כיום יש לנו לוקסוס של נשים שהצליחו והתקדמו, והן באות ומספרות איך התגברו על קשיים. זה נותן זווית ראייה נוספת לפני שהן מתחילות את המסלול. בנוסף, אנחנו עורכים ימי ראיונות סרק.

ראיונות סרק?

כן, לחברה החילונית כדאי לאמץ את זה. אני לוקחת 15 נציגים, למשל מקופות החולים או מחברות ההיי־טק, הם באים ליום שלם, מעבירים סדנאות ונותנים הכוונה, ואז הבנות עוברות ראיון עבודה "בכאילו". בסוף הראיון המראיין נותן להן פידבק פתוח — מה היה טוב, מה כדאי לחזק ומה להדגיש. הן מקבלות ערך מוסף, והמעסיקים שמחים לקחת בזה חלק כי זה עוזר גם להם. עם השנים גילינו שאנחנו בעצם מפספסים אוכלוסיה שלמה שלא נעזרת בנו — עסקים קטנים ויזמיות.

יש יזמיות חרדיות?

יש יזמיות אמיתיות, שהחליטו לפתוח עסק משלוש סיבות: או שהן יזמיות וזה בדם שלהן, או שיש להן רעיון כלשהו, או שהן למדו תחום שנוטה לכיוון ייעוץ, נניח גרפיקה או אדריכלות. כעצמאיות הן לא מחויבות לבוא ב–8:00 ולצאת ב–16:00. גילינו שיש נתק מוחלט בין הידע שלהן למה שהן יכולות לעשות, אז פתחנו מחלקה של עסקים קטנים והתחלנו לתת להן כלים. אחד הכלים שלנו הוא סבסוד שטחי משרד.

כמו WeWork.

כן, אנחנו נותנים משרד, את כל הטכנולוגיה מסביב ועד פעילויות. את רוב העסקים שלהן הן הפעילו מהסלון והמטבח, אבל יש גבול עד כמה אפשר לגדול בצורה כזאת. הפרויקט הכי חדש שלנו הוא גשרים — מנטורינג ונטוורקינג לנשים.

רשת של מחוברות.

כן. בהתחלה שאלו אותי אם הכוונה לשיעורי עזר. המונח היה בלתי מוכר באוכלוסיה שלנו, ומערכות התמיכה הממשלתיות והפילנתרופיות לדורשת העבודה לא הכירו בכך שמערכת תמיכה פחות פורמלית ופחות מדידה נותנת ערך מוסף ואף מהווה מקור כוח שמאפשר לעובדת לנצל את הכלים הפורמליים ביעילות יתר. במסגרת זו הכשרנו מדריכות ויש מפגשים פעם בחודש. המטרה היא ליצור רשת של נשים חרדיות מחוברות. הן מייצרות משהו מדהים הרבה יותר ממה שאני יכולה לעשות בשבילן. הן עושות לעצמן. לכאורה, זה לא אמור לעבוד. אחת המנהלות אמרה לי: אני אכנס קבוצה של מתחרות ואגלה להן את כל הסודות שלי? אבל זה לא ככה. להפך, הן מעצימות זו את זו.

איך את מסבירה את החידוש שביציאה לעבודה בקהילה החרדית?

הקהילה גדלה וצריכה פרנסה. אם פעם אפשר היה להתפרנס רק מעבודה בחינוך, כיום זה כבר לא אפשרי.

זה לא שרוצים לחיות יותר טוב?

לא יודעת. הערכים עדיין נמצאים גבוה בסדר עדיפויות. עם זאת, בעולם כולו איכות החיים עולה ויש שינוי גם אצלנו.

והגברים עובדים פחות.

זה לא כל כך נכון. אבל בעיני לא הממשלה צריכה לקבוע דברים כאלה. הממשלה צריכה לעזור לעניים לצאת מהעוני, ואם הדרך של הקהילה היא שהנשים יהיו מפרנסות — זכותה. אבא שלי למד כל חייו, בעלי לומד. כאשה בחרתי לצאת לעבודה ולתמוך בבית כדי שהוא יוכל ללמוד. הוא שקוע ביהדות ובעקרונות הדת — וזה טוב לי.

אבל זה מטיל עומס גדול על האשה.

מי מטיל את זה עלי? בחרתי בזה. מי שהולך להתאמן לאולימפיאדה עובד קשה, אף אחד לא הכריח אותו. אבל שם יש רק שלושה זוכים, רבים הקדישו לזה את כל החיים ויצאו עם כלום. אצלנו כל אחד זוכה. בקהילה החרדית מוכנים להקריב את השמנת בשביל עקרונות, כך זה תמיד היה וכך זה תמיד יהיה. אני חרדית מתקדמת, אבל לא אעבוד בכל עבודה.

אבל בכל זאת משהו השתנה.

כל משפחה בוחרת את הדרך הנכונה בשבילה. יש שעובדים. זה לא אמור לעניין את הממשלה, מה שאמור לעניין אותה הוא משק בית בריא.

זה מעניין אותה כי אנשים שחיים מקצבאות זה לא דבר טוב.

מי יכול לחיות מקצבאות? אף אחד לא יכול.

למה את מצפה מהממשלה?

היא צריכה להשקיע בנשים, כי הן אלה שרוצות לצאת לעבודה. אין סיבה לא לתמוך בהן, כי זו השקעה — הן מגדילות את הצריכה ותשלומי המסים, וזה טוב לכולם. הממשלה לא תומכת בנו, כי היא קיבלו החלטה לקדם עבודה בקרב נשים ערביות וגברים חרדים, ואני חושבת שזה לא סותר.

אולי הממשלה חושבת שזה כבר עובד מעצמו.

ברוך השם, הפילנתרופיה עשתה את העבודה במקום הממשלה. למה היו"ר שלנו, אבי שרון, מבעלי בנק דיסקונט לשעבר, צריך לתת 2 מיליון דולר בשנה למשהו שמייצר משק בריא, תעסוקה ומסים למדינה? אשה חרדית מחזירה תוך חודשיים־שלושה את כל ההשקעה אם היא עוברת מעבודה חלקית מאוד לעבודה במשרה מלאה. הממשלה גם לא סופרת נכון.

למה הכוונה?

היא אומרת ש–78% מהנשים החרדיות עובדות, הבעיה שאצל חלקן זה רק שעה בשבוע. האם נשים חרדיות עובדות? כן. יש התקדמות אבל יש עוד המון עבודה. אתה יודע כמה שרים עברנו במשרד הכלכלה? שישה, הראשון היה אלי ישי. הגעתי אליו בימים האחרונים שלו בתפקיד. ואז היו בתפקיד בנימין בן אליעזר, שלום שמחון, נפתלי בנט, אריה דרעי היה תקופה קצרה, בנימין נתניהו שלא היה ממש שר, משה כחלון ועכשיו אלי כהן. חלק מהסמכויות עדיין אצל כחלון — החלק של היזמות, וחלק עברו לשר הרווחה חיים כץ.

ממש פירקו את המשרד הזה.

חילקו אותו בין משרדי הרווחה ועבודה, תמ"ת, כלכלה — ועכשיו שוב חילקו אותו. אני מקווה שיום אחד לא יצטרכו את תמך ולא יהיה צורך לבנות גשר. עד שנגיע ליעד הזה — הממשלה צריכה לתמוך. היא עשתה וי, אבל יש המון חרדיות שרוצות ללמוד ולעבוד. בהרבה שלבים אף אחד לא האמין שיהיה אפשרי לעשות את מה שאנחנו עושות, ועכשיו כשמוכחת ההצלחה, יש גופים רבים שמחקים אותנו — כולל הממשלה. כגוף פילנתרופי שמעוניין בפיתוח תעסוקה, ביזמות וביציבות כלכלית לקהילה החרדית אנחנו לא מקנאים, אלא שמחים בכל צעד שמאפשר הבאת כלים מצליחים לאוכלוסיה רחבה ככל שניתן. אבל נראה לנו שאולי הממשלה והגופים המובילים מפספסים — וחבל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!