אוקיי, אלאור פושע, אבל המדינה מטומטמת

לפני מספר ימים נדחה הערעור שהוגש ע"י עו"ד יורם שפטל כנגד הרשעתו של החייל אלאור אזריה. ושימו לב לסעיף הזה מתוך פסק הדין, סעיף מספר 185. וכך נכתב בפסק-הדין: "מחבל - הינו כותר טעון במחוזותינו. גם אם נדביק למחבל שמות תואר שישקפו רגשות שנאה ובוז ככל שרק נחפוץ, נרחיבם, נעצימם ונקצינם באש יוקדת אמונה וביטחון בלתי מעורערים; עדיין, למצער לפי מערכת המשפט, חוקי היסוד והדין, המשקפים את חזונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – אדם הינו ולא חיה או חפץ. משכך, כשלעצמו, לדידנו אף אם לא בעיני עצמו, נכבד אותו בהעמדתו לדין, וחייו לא ייקטלו בטרם עת מכוחם של שרירות הלב או המחשבה.

"יהא ראוי למיתה ככל שיהא על פי צו ליבנו, לעולם לא ניטול לעצמנו הרשות ליזום אותה אלא בהינתן נסיבות ייחודיות הקבועות בדין. ודוק: כאשר התנאים מאפשרים זאת, גם מחבל שנפצע על תקן היותו אויב על-פי כל קנה מידה זכאי לקבלת טיפול רפואי נאות שעשוי להציל את חייו. אין לסבול אדישות לחיי אדם. אין להתיר התרת דם".

"מחבל", כותבים השופטים, "אדם הינו, ולא חיה או חפץ". שוב פעם: "מחבל, אדם הינו ולא חיה או חפץ". אומרים השופטים - אם לא הבנתם את דבריהם לעומק - שמחבל הוא אדם. כלומר, אדם כמוני וכמוכם, המלא ברגשות של אהבה וחיוניות, ואין הוא בן-מוות בשום שלב. כי הרי מה עשה אותו אדם? האם פגע בזבוב במשך חייו על פני האדמה? האם חשב פעם לפגוע באיזה אדם? האם ניסה לרצוח מישהו פעם? אני רק שואל.

"אין לסבול אדישות לחיי אדם", אומרים השופטים, תוך כדי שהם אדישים, אבל מה זה אדישים, לכל הנרצחים הי"ד. שנרצחו, ואלו שיהיו בסכנה עתידית היל"ת בגין הגישה המתרפסת הזאת.
ועוד פנינה מדברי השופטים: "כך אף לא ניישם באופן עיוור את הכלל שהוזכר על ידי דעת הרוב: "הקם להורגך השכם להורגו", מבלי שנשתכנע במידת הוודאות הנדרשת כי הרישא אכן מתקיימת". ובכן, מביאים השופטים את דברי הגמרא "הקם להורגך השכם להורגו", ומדייקים בהוראה הזאת: "השכם להורגו", אבל בתנאי שמתקיימת הרישא (תחוו עם האגודל דרך לימוד) - "הקם להורגך". כלומר, המחבל הזה כרגע שוכב על הארץ, והוא לא במצב של "הקם להורגך", כי הוא שוכב. ברגע שיקום נתחיל לדבר.

על תהליך המשפט הזה של אלאור אזריה, והגישה בכלל של מערכת המשפט נאמר: "אם זה לא היה עצוב היינו צוחקים". וגם אם צוחקים, זהו צחוק מריר למדי. כי הסגנון הזה המתרפס והמשתפן מעודד את הטרור, מחליש את חוסנה של מדינת ישראל, ובעיקר מציג אותה כמפסידה בעיני הצד השני.

המנהיגים ומקבלי ההחלטות, בכל אירוע שקורה - כמו זה של אלאור אזריה - צריכים לשאול את עצמם את השאלה הבאה: "איזו תגובה נדרשת כדי לשמור ולהגן על מדינת ישראל?". וכשהשאלה הנכונה תישאל, אזי יהיו תשובות אחרות מאשר אלו שהתקבלו עד עתה.

השאלות שנשאלו עד עכשיו היו: האם החייל פעל כפי ההוראות? האם הצבא הוא המוסרי בעולם? האם יכעסו עלינו בעולם? וכשאלו השאלות, אזי התשובות יהיו כאלו שיסכנו את מדינת ישראל: החייל לא פעל לפי ההוראות; אנחנו צריכים להמשיך להחזיק בתואר "הצבא המוסרי בעולם" (למה לעזאזל?); והעולם אכן יכעס עלינו. ואז העמדה לדין ומשפט.

וכשמעמידים את החייל היורה למשפט, מגיעה תוצאה ישירה: קשירת ידיהם של חיילי צה"ל. החיילים בעת מלחמה ובאירוע חבלני, ימצאו את עצמם במצב בלתי אפשרי: מצד אחד הם צריכים להסתער על האוייב בכל הכח, ומצד שני לחשוב כל רגע כיצד לא להסתבך בפעולה בלתי-חוקית. והנה כבר התבשרנו על 'אפקט אזריה' ראשון, כשבטבח הנורא אצל משפחת סלומון, נאמר תוך כדי האירוע לחייל המנטרל: "עזוב, אל תסתבך!", בעת שרצה לירות שוב במחבל, לאחר שזה "כבר נוטרל".

ואם כאמור, תישאל השאלה הנכונה: "איזו תגובה נדרשת כדי לשמור ולהגן על מדינת ישראל?", אוו זו כבר שאלה מעניינת. והתשובה שתתקבל היא, שלא רק שאסור היה להרשיע את אלאור אזריה (גם אם אכן עבר על הכללים של צה"ל), אלא גם אסור להעמיד אותו לדין! כי עצם ההעמדה שלו לדין מגחיכה את ישראל בעיני העולם הערבי ובעיני העולם בכלל. כמה מצחיקה ועצובה כאחד העובדה הזאת: "מדינת ישראל מרשיעה חייל שהרג מחבל". כמה שינסו להסביר את ההיגיון מאחורי העובדה הזאת, היא עדיין תישאר מגוחכת, בעיקר בעולם הערבי. ותגרור אחריה השלכות נוראיות, היל"ת.

והערבים ימ"ש, לא פראיירים. "אתם מעמידים לדין חייל שהרג מחבל? אתם כאלה מטומטמים? ייאלה בא נזרום איתכם", אומרים משפחת המחבל. ושימו לב לכותרת ההזויה הזאת שהופיעה בעיתון 'ידיעות-אחרונות' לאחר דחיית הערעור: "משפחת המחבל שאותו הרג אלאור אזריה: "גם מאסר עולם לא היה מחזיר אותו לחיים". כמה נכונים, כמה מרגשים הדברים.

עוד הוסיף ואמר דודו סמיר א-שריף: "כבר בהכרעת הדין הראשונה הבענו התנגדות לכך שנגזרו עליו שנה וחצי כי מדובר בבנאדם שביצע הריגה. מי שביצע פשע כזה צריך להיות במאסר כל החיים שלו - שנה וחצי מאסר זו בדיחה, זה שטויות. המינימום שהיינו רוצים לקבל מבית המשפט זה עשר שנות מאסר, אבל לפחות הוא קיבל משהו ולא שיחררו אותו".

פשוט לא ייאמן. משפחת המחבל מעזה להרים ראש, ולבקש ולדרוש עונש כזה או אחר. חוצפה שכזו לא מגיעה סתם כך, היא באה בעידוד ישיר של מערכת המשפט והצבא.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!