קדימה לשנאת נתניהו

אולי זו תחושה סובייקטיבית, אבל אני חש כי היחס שלנו אל מול הפוליטיקה בישראל עבר סוג של שינוי, התבגרות. אולי זה סתם כי בעצמי התבגרתי מאז בחירות 96', אך ברור שישראל 2011, מגיבה באדישות לנוכח התרחשויות פוליטיות ומדיניות. נעלמו האמוציות, הברק בעיניים, אפילו תוכניות האקטואליה הפוליטיות שהיו בעלות הרייטינג הגבוה ביותר, הסתלקו מן העולם.

דבר אחד עדיין מצליח לעורר בי רגשות סלידה ותיעוב. רתיעה וגועל של ממש. קשה למצוא את המילה המדויקת שתבטא את התחושה. אולי שנאה. כן, שנאה. שנאה עמוקה ותהומית לכל מה שהם ומייצגים. זו מפלגת קדימה. דובריה, ראשיה, עסקניה וח"כיה. אני שונא את קדימה.

כבר היו מפלגות "כלום" רבות בישראל. 'המרכז' של יצחק מרדכי ודומיה. אך קדימה התעלתה על כולם בכך שה"כלום" שלה הרבה יותר משווק, מובנה ופופולארי.

זו מפלגה שאין לה, פשוט אין לה מה להציע. בשום נושא. בשום עניין ציבורי. רק על דבר אחד יחזקו כמו מנטרה, השכם והערב. "קיפאון מדיני". וכמובן השנאה העיוורת והבלתי-מוסברת לראש הממשלה נתניהו.

מאז קדימה של אריאל שרון קיבלנו את קדימה של ציפי ליבני, עליה השתלטו שוב אנשי איל ארד, עם האיבה היוקדת לנתניהו. כך התפתחה בשנים האחרונות מפלגה שהדבר היחיד המניע ומנהל אותה, זו איבה, תוך הקרבת האינטרסים האסטרטגים ביותר של ישראל.

לפני שבוע נחתם הסכם בין החמאס לפת"ח. במדינה מתוקנת הדבר היה אמור ללכד את השורות. אין ימין ושמאל. אין אופוזיציה וקואליציה. כולם יחד נרתמים למשימה. לשכנע את אירופה, ארה"ב והעולם שמדובר במפלצת שאין לנו יכולת ורצון לעבוד מולה. שהאויב הוא רע, מרושע, מר ואכזרי, בדיוק כמו בן לאדן שחוסל השבוע ואת מות "הקדושים" שלו הם מבכים.

נשיא המדינה שמעון פרס כבר הבין והתגייס. אך קדימה שמה את שנאתה לנתניהו כערך עליון, הרבה לפני הנאמנות לישראל. שאול מופז מתראיין הבוקר ל'ידיעות אחרונות' ואומר: "ראש הממשלה בתגובה מבוהלת, נמהרת ובלתי שקולה מתייחס לחתימה שהייתה בסך הכל בראשי תיבות. זה אותו ראש ממשלה שרוצה להגיע לשתי מדינות".

שאול מופז, אולי פשוט תשתוק. תשתוק למען השם. אם אינך מצליח להרגיע את השנאה היוקדת בך, הרותחת והמבעבעת, השנאה המטריפה את דעתך, הגורמת לך לרשוף חיצי רעל ארסיים נגד ראש הממשלה, פשוט אל תדבר. עשית את זה יפה מאד בשלוש השנים האחרונות.

בימים בהם ראש הממשלה דואג לאינטרס הלאומי ומדלג בין בריטניה לצרפת, במאמצים עליונים לשכנע את העולם שמדובר באסון, הגיס החמישי פועל היטב בתוכנו כדי להרוס ולקעקע כל חלקה טובה. מי צריך את ארגוני השמאל הרדיקלים, את שונאי ישראל באקדמיה באירופה, את אנשי הרוח עטויי הכאפיות, כשבתוך הכנסת, תחת מעטה צבוע של חשש מ"קיפאון מדיני" מתרגמים אנשי קדימה את השנאה לנתניהו לפגיעה באינטרסים האסטרטגים של ישראל.

גם המילים "קיפאון מדיני" חוזרים שוב ושוב. אולי נתעכב לרגע על המושג הזה ונבין עד כמה הוא שטני ומרושע, בדיוק כמו ה"התנתקות", שנועדה לכבס ולטהר מעשה מצמרר של עקירת אלפי יהודים ומשפחות מבתיהם, באכזריות אין קץ.

בישראל הרדודה של 2011, פרסומאי משחק בדעת הקהל כמו אופה שלש עיסה. המושג "קיפאון מדיני" יצוק מאותו חומר בדיוק. הצמידו למילה "מדיני" את המושג הנורא "קיפאון" (שהרי מי רוצה לקפוא?) והנה מתכון בדוק להפחיד את הישראלי המצוי והרדוד.

מי זקוק באופן תמידי לתזוזה מדינית? מדוע עלינו להיות כל הזמן ב"תהליך"? מה רע בשקט הבטחוני שנשמר היטב מאז עפרת יצוקה? האם המושג "שלום" מטבע קיומו לא אמור אלטרנטיבה למצב מלחמה שכלל לא מתרחש כרגע מול הפלסטינים? ובכלל, האם לא למדתם את הלקח מפעמים קודמות?

אני משוכנע שאם תערכו סקר בקרב אזרחי ישראל ותשאלו אותם: "האם אתם בעד המשך הקיפאון המדיני"? 90 אחוז מהם יענו בשלילה. תשאלו אותם מיד לאחר מכן: "האם אתם בעד הסכם שלום כולל עם ממשלת הפת"ח והחמאס תוך מסירת רוב שטחי יהודה ושומרון, הבאת מיליון ערבים לשטחי ישראל ומהלך כולל שבסופו תוכרז ירושלים כבירת המדינה הפלסטינית"?, ישיבו לכם 80 אחוז בשלילה. איך זה עולה בקנה אחד? לאלוקי הקרייאטיב פתרונים.

מתוך נקודת הנחה שמרבית מצביעי קדימה לא יצביעו לליכוד בראשות נתניהו, בגלל השנאה התהומית לאיש, אני מעדיף שקולותיהם יעברו למפלגת העבודה, מפלגת שמאל מובהקת, אבל עם ערכים ברורים, משנה מסודרת שאמנם רחוקה מתפיסת עולמי, אך לכל הפחות מגובשת.

ובטוחני, שכאשר תגיע ישראל לצומת הכרעה אסטרטגית כמו הסכם הפת"ח-חמאס, אוכל לישון בשקט שאת התגובה הם ישקלו לפי מה שלדעתם (לכל-הפחות) טוב ונכון לישראל, ולא רק כי נתניהו אמר ההפך.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!