רוצים לראות את ראשו של בן-לאדן? • העורכים חלוקים

העולם עדיין שרוי תחת האופוריה שאפפה אותו, עם פרסום הידיעה על חיסולו של רב המרצחים אוסמה בן לאדן.

בתוך בליל החדשות והידיעות שעסקו בנידון, זכתה להבלטה רבה הידיעה על הוויכוח הנוקב שהתגלע בבית הלבן, האם יש לפרסם תמונות מהחיסול. המצדדים טענו כי מדובר ביצור חדל אישים, והתמונות אינן קשות לצפייה, בגין כך. לדבריהם, מגיע למשפחות השכולות לראות, כיצד האדם שעולל להם רע וגדע את פתיל חייהם של אלפים חפים מפשע, קיבל את עונשו.

בנוסף, הם טוענים, כי פרסום התצלומים ישים קץ לכל הקונספירציות שכבר צצו ועתידים לעלות במרוצת השנים, ולפיה אין אמת בידיעות על החיסול.

מנגד, טוענים המתנגדים, כי מדובר בתמונות מזעזעות. אחת מהן היא זו, שמראה כיצד בן לאדן סופג קליע מטווח קצר מול עינו השמאלית, הדם ניגר ארצה וחלקים מהמח נתזו מ'ראש הנחש', והדבר עלול ליצור טראומה אצל הצופים. את הטענה על הרצון להעניק תשובה למול חובבי הקונספירציה, הם מבטלים בתואנה, כי אלו ימשיכו להתעקש גם נוכח תצלומים ברורים, ולראיה מביאים את התיאוריה שבה דבקים רבים, כי הנחיתה על הירח, הייתה מבוימת ומזויפת, למרות הצילומים ההיסטוריים הידועים.

ומה דעת האמונים על התקשורת החרדית? האם מהפן היהודי יש צדק בדברי המצדדים או המתנגדים? האם פרסום תמונות מחיסולו של מרצח, שונות באספקט הפסיכולוגי-חינוכי מפרסום תמונות של הנרצחים באיתמר-להבדיל?

בעד: "במשך כל הדורות פורסמו תמונות כאלה"

העיתונאי והעורך ר' יצחק נחשוני, לא רואה כל דופי בפרסום תמונות של חיסול כאלו, שמוגדרים כ'המן' של ימינו.

"לדעתי צריך לפרסם תמונות כאלו, ואינני רואה בכך כל בעיה. תמונות וציורים של שונאי ישראל מוצאים להורג, התפרסמו בכל הדורות. בשנים האחרונות אולי קצת פחות. תמיד גדלנו על ציורי המגילה, כיצד המן ובניו נתלו. במדורות ל"ג בעומר, תמיד ככבו בובות של המן ושונאי ישראל אחרים, ואף אחד לא קרא על כך תיגר מעולם.

החשש היחידי שעולה תמיד מפרסום תמונות מהסוג הזה, מדוע אנו צריכים לראות תמונות ספוגי דם, שמעוררים חלחלה בקרב הצופים. הטיעון הזה נכון ומוצדק בכל הנוגע לפרסום תמונות של יהודים נרצחים או נפגעים במאורעות שונים, ה' ישמרנו, אך בשונאי ישראל, אין כל חשש. נהפוך הוא, יש לפרסם זאת, כדי שכולם ידעו ויפנימו מה סופם של מי שפוגע בעם ישראל. בפרט בתקופה שלנו, שהטרור הוא האויב הגדול ביותר, שגדע רבבות יהודים מארץ החיים רק בגין היותם יהודים. יש בכך לדעתי צדדים חיוביים בהחלט, ובפרט, כפי שציינתי, לאור מה שהכרנו מדורות עברו.

אם נחזור לרגע לנושא פרסום תמונות משפחת פוגל, הרי שהשיקול שעמד בבסיסו היה, כדי לזעזע את אומות העולם. כיהודים, אין השיקול הזה יכול להאפיל על השיקול האנושי. אין זה לכבודו של הנפטר, והדבר עלול לגרום שמות בנפשותינו כיהודים. ולכן, כל יהודי שמוצא את מותו בדרכים טראגיות, אין כל מקום לפרסם זאת באמצעים ויזואליים.

שונים פני הדברים כאמור, בכל הנוגע לשאינם בני ברית. גם כשתלו את אייכמן, פרסמו תמונות ואף אחד לא הזדעזע. אדרבה, זה רק חיזק את המורל היהודי. זה חיזק את האמונה בצדקת הדרך, כי אסור להניח לחיות טרף שכאלו, להישאר עלי אדמות. שכל שונא ישראל ידע, כי הוא ייתן את הדין במוקדם או במאוחר.

אני ארחיק לכת ואומר, שגם פרסום תמונתו כאשר קליע חודר למוחו רצויה וראויה. לדעתי התמונה המעוותת ביותר, גם חיונית ביותר. כפי שגדלנו על תמונות המן ובניו תלויים, כך אנו רשאים לראות את תמונותיו של חיית הטרף שביקשה להכחידנו כשהיא הרוגה ומחוסלת, כן יאבדו כל אויבך ה'.

נגד: "מחר יפרסמו תמונות של גוויות יהודים"

העיתונאי ר' ישראל קצובר, טוען שיש להיזהר מאד בפרסום תמונות שעלולות לגרום שאט נפש וחלחלה בקרב נפשות הצופים.

"אם אני הייתי צריך כעורך להחליט על פרסום התמונות, הייתי מאד זהיר בכך. כי היום אתה מפרסם תמונות של נכרים ומחר יבוא מישהו וירצה לפרסם גם של גוויות יהודים מסיטואציות שונות. ראה לדוגמא המקרה של משפחת פוגל באיתמר, שפרסום תמונות הנרצחים, שלוליות הדם והיתר, עורר ביקורת לא קטנה בקרב רבים בשדרות הציבור. בוודאי שישנו הבדל מהותי בין יהודים לשונאי ישראל.

במקרה של יהודים, הייתי נמנע מכך לחלוטין. לגבי שאינו בן ברית הייתי מאד מתחבט בטרם פרסום תמונה כזו. העורך צריך להפעיל שיקול דעת ועין חדה, לגבי כל תמונה שמובאת לפניו, כדי להחליט מה התמונה הזו עלולה לגרום לצופה ולקורא. הלא בסופו של דבר, ישנם לא מעט ילדים שקוראים זאת, האם זה מה שאנו צריכים?

לאחרונה, התופעה הזו נהייתה מאסיבית במיוחד. זה התחיל עם פרסום תמונות משפ' פוגל, המשיך עכשיו עם בן יוסף בקבר שכם, וכעת עולה על הפרק תמונותיו של בן לאדן. פתאום החלו להציף אותנו עם תמונות מזוויעות, שלא היו נחלתנו בעבר. במשפט אייכמן לדוגמא, ישראל לא הציגה תצלומים שלו, ממהלך הוצאתו להורג וגם לא של גופתו מעולם. אין ספק, כי לפני חמישים שנה, כל הפרספקטיבה הייתה שונה. אבל לדעתי, גם כיום, תמונות כאלו, גורמות משהו פסיכולוגי בנפש הצופה, לא רק אצל הילד, כי אם גם אצל מבוגרים.

אני בהחלט מודע לצורך העז, ובחיוניות של תמונה כזו, שתוכיח 'הנה חיסלנו אותו' כדי שאף אחד לא יוכל להכחיש. ולפיכך, ההתייחסות אכן לתמונות כאלו צריכה להיות שונה, מפרסום תמונות של יהודים, אבל עדיין השיקול צריך להיות זהיר במידה רבה.

אם ניקח לדוגמא את התמונות שכבר פורסמו, הרי שכבר ברור לכולם, שאלו לא יותר מאשר פיקציה ומזויפות לחלוטין. מהדיווחים שהגיעו מהבית הלבן התרשמתי, שהם עקבו וראו את כל מה שהתחולל בחדר של בן לאדן במהלך הירי והפגיעה, וגם הם יצאו מזועזעים. לכן, יש לתת את הדעת גם על כך, בעת פרסום תמונות שכאלו.

כל ערוץ חרדי, צריך ייחודיות משלו, ולא בטוח שתפארתנו על כך. לסיכום, במקרה החריג, אפשר לפרסם תמונה, שתהיה לה את ממד ההוכחה ש'הנה הוא חוסל'. אפשר להציג תמונה מטושטשת במקצת, שבה יהא קשה לזהות אם הוא פצוע או מת למשל, אבל בוודאי שלא תצלום שבה הוא נראה משוסע או קרוע. בכך הייתי נזהר ביותר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!