חיסול בן לאדן – זה טוב ליהודים? • דואר צבאי בטור מיוחד

חיסול בן לאדן – זה טוב ליהודים? תלוי מאיזה צד מסתכלים על זה.

אין ספק, האיש בן מוות.

"לסלוח לפושע זה תפקידו של אלוקים, תפקידנו רק להפגיש ביניהם", אמר הגנרל נורמן שוורצקופ, המפקד האגדי שנלחם בעיראק בשנת 1991. והאמריקאים מתמחים בקיום פגישות מסוג זה. אבל, כרגיל, מי שידרש לשלם את המחיר על חיסול האגדה - הם הישראלים.

אם המצב מתוח, אנו נדרשים להוריד פרופיל כדי שלא להפריע. אם המצב טוב, אנו נדרשים לקחת סיכונים ולשלם עבור מי שביצע בשבילנו את העבודה.

האם העבודה הזאת בוצעה בשבילנו? ברור שלא. האם אנו נהנים ממנה? בשוליים כן, אבל רק בשוליים.

"תדע כל אם ערביה שגורל בניה מסור בידי חיילים שיודעים להרוג", נכתב פעם על קיר חברוני כפרפראזה לדברי דוד בן גוריון לאם העבריה. ידע כל טרוריסט שהוא יושב על הכוונת ויעסוק בהסתתרות על חשבון עיסוק בתכנון פיגועים. והמסר מחלחל עמוק בכל רחבי המזרח התיכון. ראו לאיזה לחץ נכנסו מחבלי החמאס עם היוודע דבר החיסול הממוקד.

והעולם, כהרגלו, צבוע. לא תשמעו מילה על הריגת אשתו של הארכי-רוצח עת שימשה כמגן אנושי. אם היה שם שימוש בנוהל שכן, אפילו לא תדעו על זה (ולא רק אתם, אפילו לא הפצ"ר האמריקאי). כי אצלם לא נוהגים להתוודות בתחקיר מבצעי שהופך עד מהרה לחקירת מצ"ח. להם הרי מותר. נו, שוין. הפעם באמת לא כדאי להתלונן.

ומכאן להשוואה הבלתי נמנעת - אך המטופשת - בין איתור LBY (זה כינויו האמריקאי) לאיתור גלעד שליט. השוואה כה מופרכת, אך משנעשתה בערוצי התקשורת אי אפשר להימנע מלהסביר את ההבדל הקטן-גדול.

נניח שצה"ל יודע בדיוק היכן מוחזק גלעד שליט. עדיין רב המרחק בין מבצע שמטרתו חיסול מחבל לבין מבצע שמטרתו שליפת שבוי בביטחון מירבי. מקבלי ההחלטות בישראל עוד לא שכחו את תקלת המטען שגרמה לשיהוי של רגע קט ולרציחתו של נחשון וקסמן הי"ד.

מה יתן לנו מבצע שסיומו המוצלח אינו מובטח מראש?!

איפה רבי לוי יצחק?

פרשת הרחקתם של שני צוערים דתיים מקורס קציני החי"ר על רקע התעקשותם להתפלל לפני סוף זמן תפילה, מעלה במוחי הרהורים בנוסח רבי לוי יצחק מברדיטשוב: איך היה עומד בצומת הרוחות בואכה מצפה רמון ונושא עיניו לשמים בתחינה "ראה בניך אהוביך, איך הם מקפידים על זמן תפילה".

אך הפרשה הכאובה מעלה שוב ושוב את השאלה הבלתי נמנעת: האם צה"ל שייך לכולם, או שמא הוא צבא חילוני שמשרתים בו גם דתיים, הזוכים להקלות מסוימות כי אין ברירה.

כותב השורות נמנה עם אלו הנוטים לפרשנות השניה. עוד בהיותי צוער בבה"ד 1 לפני למעלה מעשרים שנה, התווכחתי על כך עם רב הבסיס, דני - ולא הודה לי.

הרב דני היה קצין מסור לתפקידו ולחייליו. ראינו אותו השכם והערב. הוא היה זמין בכל עת ולכל נושא - ובימים ההם זה לא היה עניין טריוויאלי. הוא עזר לנו בכל שנדרש, אולם תמיד ריחפה ברקע התחושה שעושים לנו טובה.

כאילו עושים לנו טובה שהמטבח כשר.

כאילו עושים לנו טובה שנותנים לנו זמן להתפלל.

וכאילו עושים לנו טובה בגין העובדה שהאימונים לא מתקיימים בשבת (אולם הניווט מתחיל במוצ"ש - ואת הזמן הנדרש ללמוד הציר - תמצאו כבר בעצמכם, מה שהוביל לעשייתו בצהרי יום השבת. חילול שבת מובהק לא היה בו, אולם הכנה משבת לחול הייתה גם הייתה. ומה עם עונג שבת? מעולם לא ראיתי אזרח מתענג על הכנת צירים אחרי הטשולנט. כנראה שזה לא מענג במיוחד).

הדחת צוערים על רקע עקשנותם לקיים את מצוות דתם אינה תופעה חדשה. אולם, הפעם העניין חמור במיוחד מפני שמדובר בצוער מגדול הנחל החרדי, מה שמעורר את השאלה האם הצבא הפנים את משמעות הגדוד הזה או שהוא הפך לטריוויאלי עד כדי שניתן לומר: הכושי עשה את שלו וכעת תורו להסתדר?

בירוקרטיה 'אזרחית'

ומצבא לשירות לאומי-אזרחי.

בשבוע שעבר התפרסמה ידיעה מרגיזה, לפיה כלה דתיה תיאלץ לדחות את מועד חתונתה. "הכלה סיימה שירות לאומי ואפילו זכתה במענק שחרור מטעם משרד הביטחון", נכתב בידיעה, "ובכל זאת מתעקשים שהיא משתמטת".

אבסורד של ממש.

בירור קטן שעשיתי העלה: לא מדובר בתופעה חריגה, בוודאי לא ראשונה.

מדי שנה נעצרות בנות בעוון השתמטות. חלקן עשו שירות לאומי. חלקן אפילו שירתו שנתיים מלאות.

איך זה קורה?

מסתבר, כי אין סינכרון בין מחשבי צה"ל למחשבי מנהלת השירות האזרחי. בת שמעונינת לשרת שירות לאומי - נדרשת להוציא תעודת פטור מצה"ל ולאחר מכן להתנדב לשירות. רבות אינן יודעות זאת. מנהלי האולפנות לא תמיד טורחים להבהיר להן את הנקודה החיונית הזאת. וכך הן מתנדבות לשירות בהנחה שמישהו יעדכן את הצבא, וה'מישהו' הזה אינו קיים.

חמור מכך: מנהלת השירות האזרחי אינה דורשת מהבת להציג את תעודת הפטור שברשותה, ומקבלת אותה כמות שהיא.

לרוב, כשמתגלית טעות מסוג זה, נוהג הצבא להתחשב בבת ולשחרר אותה אחרי תהליך שיפוטי סמלי.

אך כאן לשון החוק ברור מאוד. תהליך הפטור חייב להסתיים עד 90 יום לפני מועד הגיוס. זאת על מנת לאפשר לצבא להתארגן כיאות למחזור הגיוס בידיעה ברורה כמה חיילות מתגייסות ומהי איכותן. בת שאיחרה את המועד הנקוב - לא תזכה לכל הנחה, אפילו לא יום אחד בודד.

מקרה מסוג זה שאירע בשנה שעברה - גרם לכליאתן של שתי בנות דתיות מאחד מישובי השומרון, ואפילו התערבותו של נשיא המדינה לא הועילה. הן ריצו את עונשן עד היום האחרון והתגייסו לצבא.

תדע כל בת חרדית, כי סידור הליך הפטור במועדו הינו קריטי ואין לזלזל בו. בכל זאת, שירות נשים בצה"ל הוא עניין של 'ייהרג ואל יעבור', כפי שפסקו גדולי הדורות.

ולא רק לבנות אמורים הדברים, כי אם גם לגברים: בחור חרדי חייב לוודא שנושא שירותו הצבאי מוסדר, לפני שהוא פונה לשירות האזרחי. יתר על כן, מי שמנהלים הליך להוצאת פטור (סעיף בריאותי או נפשי ואכמ"ל) צריכים להתעקש להישאר במעמד 'תורתו אומנותו' לאורך כל התהליך עד לקבלת הפטור, שכן כישלון בהנפקת הפטור עלול להביא לגיוס מיידי על כל הכרוך בכך.

לא ניתן לשחק בין המסלולים. ויפה שעה אחת קודם, שמא יהיה מאוחר מדי.

שירת הברבור

ובחזרה משירות אזרחי לשירות צבאי.

קולות עמומים שאינם נפסקים לרגע נשמעים בתיבת הדוא"ל שלי ומתלוננים על הנעשה בהיכלי בינה בירוק. יש הטוענים כי הקצין הממונה על הפרויקט (סגן א.ר.) התפטר במחאה על המריבות האינסופיות בין הגורמים השונים בחיל.

יש הטוענים כי הרב החיילי (רס"ן נ.ד.) דחף אותו לכך.

שמועה אחרת מספרת כי ראש מדור בינה בירוק (רס"ן י.ר.) ניתק מגע מהרב החיילי - והסמכויות נופלות בין שניהם מבלי יכולת להסדיר ענינים שוטפים.

שמועה שלישית גורסת, כי הרב הראשי לצה"ל החליט לפטר את הרב החיילי, והוא מנהל למעשה את שירת הברבור שלו על חשבון החיילים המשרתים בפרויקט.

מכיון שמדובר בשלב זה בשמועות - ואין זו מטרת הטור - נקווה שמי שצריך יעשה סדר, או שהבחורים ילכו לפרויקטים אחרים. ולא חסרים פרויקטים: חיל האויר, חיל הים, פיקוד העורף ואגף הלוגיסטיקה והתקשוב מתחרים ביניהם עד זוב דם על קליטת האוכלוסייה המבורכת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!