כיצד יש לטפל בתאונות 'פגע וברח'?

אחת לכמה שבועות מזדעזעים מוסדות ארץ מתאונת "פגע וברח" קשה במיוחד, בה מופקר למותו הפצוע, והנהג שדרס אותו, שיכור או מסומם או שניהם בחלק גדול מהמקרים, בורח מהזירה בלי להושיט עזרה.

אלא שעל כל תאונה כזו המובאת לידיעת הציבור, ישנן רבות אחרות שנשארות בתחומי המחלקות האורטופדיות ומחלקות השיקום, לעיתים למשך חודשים רבים.

מידי שנה מתרחשות בישראל מאות תאונות פגע וברח. עשרות נפגעים שלא הושטה להם עזרה מתים בסופו של דבר, ומאות אחרים נפצעים בדרגות חומרה שונות.

החוק הישראלי מחמיר מאד עם עבירה זו, וקובע כי מי שהיה מעורב בתאונה ולא הושיט סיוע לנפגע בה, דינו מאסר תשע שנים.

גם התייחסות המקורות היהודיים לעניין מחמירה. "פגע וברח" הפך במציאות החיים המודרנית, לדוגמה הבולטת והנפוצה ביותר לאחד הלאווים החברתיים הבסיסיים בתורה: "לא תעמוד על דם רעך". בפירוש רש"י על הפסוק, הוסבר הלאו החמור כעמידה מנגד שעה שרעך טובע בנהר לעיניך, נגרר בידי חיה, או מותקף על ידי ליסטים. והוסיף המפרש רש"י: "אני ה' - נאמן לשלם שכר ונאמן להיפרע". כלומר: ה' משלם שכר למי שיקיים אזהרה זו, ונפרע ומעניש מי שיעבור עליה.
טביעה בנהר, היגררות בידי חיה או התקפת ליסטים, אינן תדירות עוד במציאות הנוכחית. "פגע וברח", נפוץ הרבה יותר, ואין כמוהו כעמידה על דם רעך.

מדיניות מערכת המשפט הישראלית, מוכיחה כי דבריו של רש"י תקפים ונכונים: נהגים רבים שפוגעים שלא באשמתם בהולכי רגל או רוכבי אופניים, ועוצרים ומושיטים להם סיוע מיידי, יוצאים זכאים בדין. ה' נאמן ומשלם שכרו. נהגים שפוגעים, אפילו שלא באשמתם כלל, אבל עומדים על דם הנפגעים ובורחים, נתפסים לבסוף כמעט בכל המקרים, ואז מורשעים רק על עצם ההפקרה ומוענשים קשות. ה' נאמן להיפרע.

לא תעמוד על דם רעך, היה גם לחוק בספר החוקים של מדינת ישראל. בנימוק להבאתו לחקיקה, כתב יוזם החוק חנן פורת כי לא היינו נזקקים לחוק הזה אילו באמת היינו במצב שבו פועל אדם לפי המוסר הטבעי, וללא היסוס מציל אדם אחר במצוקה.

לסיבה לשוני בהתנהגויות הנהגים הפוגעים, יש הסבר מחקרי. מומחים להתנהגות אנושית במצבי לחץ, מחלקים את התגובה האנושית ללחץ פתאומי לשני סוגים: הברחנים, נוטים לברוח מהתמודדות עם המצב שנוצר פתאום בכל המישורים: בורחים אחורה בזמן היתקלות עם האויב בקרב, בורחים מנטילת אחריות על תקלה חמורה שארעה באשמתם, או בורחים מהושטת עזרה לאדם שפגעו בו בכביש. פוגעים בלי כוונה ואחר כך מפקירים בכוונה.

המתעמתים, לעומתם, ינטו להתעמת עם הנסיבות החדשות שנוצרו פתאום, או עם תוצאות מעשיהם, בכל המישורים, לרבות בכביש. כלומר לא יברחו מאחריות ולא יברחו מהזירה, אלא יגיבו למצב שנוצר לפי מיטב שיפוטם באותן שניות מעטות, בהן הם נאלצים לקבל החלטות הרות גורל ומשמעות תחת לחץ נפשי כבד.

ברחן או מתעמת – המוסר הטבעי וגם החוק הפלילי לא מקבל פגיעה והפקרה בשום אופן. האדם, מסתבר, איננו יצור ביולוגי בלבד, הפועל על פי חוקי הג'ונגל והאבולוציה. לאדם יש נשמה וכוח בחירה, ומצופה ממנו לפעול על פיהם, והדרך להביאו לפעולה נכונה זו היא באמצעות ענישה קשה, שינון חוזר של סדר הפעולות המתחייב במקרה של תאונה חלילה, כדי למנוע הפקרה מתוך הלם, והעמקת המודעות לאכזריות, לנבזיות, ולחוסר האנושיות המשוועים שבהפקרה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!