אם לא היה לנו אף ארוך, לא היו הורגים אותנו

יש משהו מוזר בדיון של פגרה.

מעל לפני השטח, עסקים כביכול כרגיל. אולם המליאה נפתח לרווחה, הח"כים והשרים תופסים את מקומותיהם, והדיונים נערכים.

אלא שלא.

מעט מאוד משתתפים יש בהם, בדיוני פגרה. דנים בהם בנושאים מהותיים, שאילולא כן לא נערכו במפתיע, ובכל זאת לא רבים מחברי הכנסת חשים צורך להגיע. חלקם מתייצבים משהגיע תורם לנאום, ומיד עם סיום ארבע או שלוש הדקות שהוקצבו להם, ממהרים לפנות את השטח.

אווירת הפגרה שרתה גם במסדרונות. מזנון הח"כים, שבדרך-כלל הומה אח"מים, היה הפעם ריק. כך גם במזנון הבשרי, בו הכיסאות הורמו מעל לשולחנות כסימן שהמקום מושבת עד להודעה חדשה. גם המזנון החלבי לא 'הציע' לנו גדולות ונצורות. הלקוחות, ח"כים, עיתונאים, ושאר מבקרים, התבקשו להסתפק בסנדוויצ'ים ושתייה. לא היה זכר למיני המאפה המקשטים את המזנון בשאר ימות השנה. אפילו המקפיאים הוצאו מהמקום.

"מחר עומדת להגיע חברת מזון חדשה", הסביר אחד מעובדי המקום. "בשנה האחרונה ניהלה את מזנוני הכנסת חברת 'איכות מזון'. ממחר תהיה זו חברת 'שפע'". העובדים עצמם יישארו ויעברו מיד ליד. הם כבר מורגלים בכך.



שאון האדם היחיד היה מחוץ לבניין הכנסת. היו אלו רופאים שעלו ירושלימה כדי להפגין. הם גרמו לפקקי תנועה כבדים, אבל קשה להניח שההפגנה שלהם הזיזה למישהו. כדי לגרום ליובל שטייניץ, שר האוצר, לשלוף את הארנק מהכיס צריך הרבה יותר מהפגנה חביבה ואוטובוסים שעליהם כיתובים בסגנון: "שיבא 1", "בלינסון 2".

קופצים על העגלה של אייכלר

ח"כ ישראל אייכלר הוא זה שיזם, במקור, את דיון הפגרה המיוחד. אבל משנקבע דיון פגרה, עלו על עגלתו עוד ועוד 'יזמים'. כך הועלה אל סדר היום נושא השביתות במשק - ביוזמת 'קדימה', ופיגוע הטרור הרצחני בקבר יוסף, בערב שביעי של פסח.

בעוד כשלושה שבועות עומד להיפתח, רשמית, מושב הקיץ של הכנסת. כהרגלנו, נערוך בתחילתו בקרת סיכונים לממשלה, אבל כבר כעת נוכל לגעת בהם במילים אחדות.

'ישראל ביתנו', מן הסתם, תניף את דגל הגיור הצבאי, אם וכאשר תחליט שמתאים לה לפרוש מהקואליציה. נכון לעכשיו, לא ברור שזה מה שהיו"ר שלה, אביגדור ליברמן, היה רוצה לעשות. מצד אחד, בחירות עכשיו יתרגמו למנדטים את כוחו הנמצא בשיא, ויביאו אותו אל השימוע שלו חזק יותר. מצד שני, נראה שהוא עדיין לא קיבל את ההחלטה. הסיעות החרדיות, מצידן, דבוקות חזק לכסא. איש מהן לא יודה בכך, לציטוט כולם ינאמו בלהט ש"אנחנו לא בכיס של אף אחד" וש"נתניהו יזהר", אבל אם אתם סומכים על האינטואיציות שלנו, איום פה, איום שם, ואף אחד מהם לא הולך לבחירות.

וכך נשמע שר הבינוי והשיכון, אריאל אטיאס, בנאומו הבוקר בנושא הדיור: "אנחנו נצביע נגד הממשלה, ויש לנו רוב מכריע בעניין הזה", אמר. בנושא הזה, אגב, הוא אכן מתכוון לכל מילה. מבחינתו, 'התרגיל המסריח' של יו"ר הקואליציה, זאב אלקין, בחוק המשכנתאות, לא יחזור על עצמו בשנית.

אף אחד לא הולך הביתה

הניצול הציני של היעדרם הטכני של מצביעים פוטנציאלים בעד חוק המשכנתאות, הביא את ש"ס ויהדות התורה אל הפגרה כשהחוק אינו מונח בכיסן. הם לא מוכנים לסלוח לאלקין על התעלול, ומבחינתם - צוחק מי שצוחק אחרון. כשמושב קיץ שלם מונח בפניהם, לא חסרות הזדמנויות להעלות ולהעביר את החוק, על אפו ועל חמתו של האיש.

אבל מכאן ועד לפירוק הקואליציה הדרך רחוקה. "אני מקווה ששר האוצר יתעשת ויגיעו איתנו להבנות, אבל משרד האוצר ממשיך להתעקש ולכן לא תהיה לנו ברירה אלא להצביע נגד עמדת הממשלה", המשיך אטיאס, רומז לשר האוצר שהמפתחות בידיו וכי הוא ממתין לשיחת פשרה שתוציא את כל הצדדים מרוצים.

כי אף אחד לא באמת רוצה להצביע נגד הממשלה.

גם בשיחות עם יו"ר תנועת ש"ס, אלי ישי, הוא נשמע נחרץ בכל הקשור להעברת החוק. "זה או החוק, או בחירות", אמר. ורגע לפני שתדמיינו לעצמכם בחירות קרבות והולכות, תזכרו שכשפוליטיקאי אומר אמירה מהסוג הזה, הוא מתכוון בעיקר לאותת לאות אזהרה.

"אנו מסכימים להכניס בו שינויים בהכנה לקריאה שנייה ושלישית, אבל קודם יש לאשרו בקריאה ראשונה", אמר גם יו"ר ועדת הפנים, דוד אזולאי.

ועדיין, גם אם יצביעו בעד החוק, מה שאכן סביר שיקרה, הממשלה לא הולכת הביתה. סביר להניח שנתניהו יסלח להם, גם אם שטייניץ מאוד יכעס.

זעקת הדממה בוקעת מן המרתפים

ומה עם מפלגת האחות 'יהדות התורה'? טוב, שם העניינים הרבה יותר מסובכים. בדבריו הבוקר ניסה אייכלר להישמע תקיף. "אם הממשלה לא תשנה את המדיניות האטומה שגורמת למחסור בדירות וגזירות על חסרי הדיור, נעלה על שולחנם של גדולי ישראל את הדיון מחדש על שהותנו ותמיכתנו בקואליציה".

כל מי שמכיר את תמונת המצב מבין מה משמעות האיום. "נעלה על שולחנם של גדולי ישראל" פירושו, חמישה שולחנות, חמש דעות, ומלחמת עולם שלישית בישיבות הסיעה. במצב שנוצר בתוך התנועה, אמסלם וש"ס חיים יפה יותר מאשר חברי יהדות התורה בינם לבין עצמם. גם אם בראיונות איתם, הם יספרו על אחדות.

"זעקת הדממה בוקעת מן המרתפים והמחסנים בהם חיים תינוקות רכים. היא בוקעת ועולה מן הגגות והדירות המחולקות למחצה לשליש ולרביע. מאות אלפי יהודים והוריהם החיים במצוקת דיור איומה ובצפיפות המתאימה לשכונות העוני בהודו", זעק איכלר בעמדו על הדוכן, ולרגע חשבתי שמוזס הוא המדבר.

ואז עבר ל'אני מאשים'. הוא האשים את "שלטון פקידוסטאן" בעיכוב תכניות הבניה ויצירת המחסור בדירות, את בנק ישראל "הצובר שבעים מיליארד דולר ושואב מן הדיירים מיליארדים של מיסים", ואת הנגיד, ה"מחפש מחמאות באירופה ובוושינגטון בחוגי הבנקאים ואין לבו פנוי לחסרי דיור".

סגן השר, ח"כ מנחם אליעזר מוזס, תוכל להמשיך בנחת את עבודתך במשרד החינוך. אל תחשוש מהפקרת נושא הדיור. אייכלר עושה עבורך את העבודה.

לימור לבנת מרגשת את הח"כים

נושא הדיור אמור היה לככב במרכז דיון הפגרה וללכוד את תשומת הלב העיקרית של כלי התקשורת. איתרע מזלו, והשיח על האסון הכבד 'גנב' לו את תשומת הלב. תהא מצוקת הדיור קשה ככל שתהיה, מה היא לעומת יהודי הנרצח בדם קר רק משום שחפץ ליבו להתפלל בקברו של יוסף הצדיק.

שרת התרבות והספורט, לימור לבנת, 'הדודה של' בן יוסף לבנת הי"ד, פתחה את הדיון בדברים עצובים ונוגעים ללב.

"הם אומרים: 'מה לנו ומי לנו קבר יוסף בשכם', ואנחנו אומרים: 'המקום נקנה בכסף מלא על ידי יעקב אבי יוסף מחמור אבי שכם'. הם אומרים: 'יש סכסוך, המקום שייך לפלשתינים'. ואנחנו אומרים: 'גם על פי הסכמי אוסלו מדובר במובלעת בתוך שטח A'.

"הם אומרים: 'למה נכנסו בלי תאום?', אנחנו אומרים: 'כניסה בתאום או לא אינה עילה לעונש מוות, לרצח'. הם רוצחים מתפללים, ואנחנו אשמים כי לא תיאמנו?!"

לבנת שבה והזכירה לכולם את העובדות. "באוקטובר 2000' הותקף המקום. ביום שני של ראש השנה נפצע שם חייל מג"ב מדחת יוסוף ודימם למוות. איש לא חש לעזרתו. זמן קצר לאחר מכן החליט שר הביטחון דאז, אהוד ברק, לסגת מהמקום, וזאת על אף ולמרות הסכמי אוסלו".

כשירדה מהדוכן ניגשו חברי כנסת רבים לנחמה. ההשתתפות עם צערה ועם צער משפחתה חצתה מפלגות, ונראה היה כי דבריה הצליחו לרגש את כולם.

שטן האנטישמיות בוקע בעברית בצחוק חלול

גם ח"כ ישראל אייכלר הצליח לרגש כשסיפר: "בערב שביעי של פסח ראיתי נער טהור עיניים, מתייסר בבית החולים מכאבי הכוויות והטיפולים. לפני כחודש הוא היה בסך הכל 'פצוע בינוני' בפיגוע בבנייני האומה. כשתשמעו על פצוע קל ובינוני, תחשבו על אדם השוכב חודש ימים על מיטה כואבת במחלקה אורתופדית.

"מאז הפיגוע בבנייני האומה, כבר ספגנו שלשה פיגועים עם נפגעים, ה' ירחם. אך עדיין לא נרגענו מן הזעזוע ולא מן הפיגוע. רף הזעזועים שלנו כבר לא מצפה מן המחבלים שום זעזוע. מה שמזעזע הן דווקא התגובות ה'נאורות' באתרי החדשות בשפה העברית. שם ששו על משבתו של ילד יהודי שרוף ולעגו באכזריות על תלמידי הישיבה שרוקדים כשרגליהם בוערות כלפידים. זו לא פעם ראשונה ולא יחידה, ששטן האנטישמיות בוקע בעברית בצחוק חלול. בכל פיגוע שנפגעים בו יהודים חרדים ומתנחלים, מתפרסמות תגובות אנטישמיות בתקשורת. אילו נכתבו תגובות כאלה, נגד הגרועים שבאויבנו, היו מערכות התקשורת מצנזרות אותן".

"אילו אנשי הביטחון שלנו היו עושים דבר כזה, איך היה כל העולם מזדעק", הזכיר יו"ר הקואליציה זאב אלקין את חוסר הצדק המשווע של העולם.

"כשחייל ישראלי זורק פצצת עשן בבילעין, רק כדי להציל את חייו, השמאל הישראלי קופץ. אבל עכשיו, כשחיילים פלשתינים ירו לעבר יהודי, איפה כל הח"כים הערביים?! למה לא הגיעו להשתתף בדיון הזה?!", שאל דודו רותם, מ'ישראל ביתנו'.

"איזו מדינה הם רוצים להקים? מדינה שתרצח?!" - המשיך ושאל. "הם גילו את הפרצוף האמיתי שלהם. רוצחים! רוצחים! רוצחים!"

"אומרים, שאם לא היינו שם, לא היו הורגים אותנו. נו, בטח, אם לא היה לנו אף ארוך לא היו הורגים אותנו", הזכיר ח"כ מיכאל בן ארי, מ'האיחוד הלאומי', את מה שסיפרו לנו בשנים אחרות, באירופה.

ציפי חוטובלי, הסמן הימני של הליכוד, סיפרה על ביקור לילי שלה במתחם הקבר, יחד עם עוד שרים. "הביאו אותנו לשם ב-3 לפנות בוקר, עם אבטחה כבדה של רכבים צבאיים ועם תחושה שמדובר במעבר לארץ עוינת". היא מחתה על כך וסיפרה על התארגנות, בה תומך גם יו"ר הכנסת, רובי ריבלין, להיכנס לקבר יוסף בימים הקרובים, והפעם לא כגנבים בלילה, אלא לאור יום.

יוסי פורמנסקי מציג: כך נראה דיון פגרה בכנסת • גלריה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!