ברסלבר: הידעת כמה חיילים מסתכנים בשבילך בשכם?

בזמן שהייתם עסוקים בהכנות לחג ולא הקשבתם לחדשות, חזרה משלחת צה"ל מיפן.

המשלחת שמנתה כ-50 איש כולל רופאים ואפילו רב צבאי הקימה מרפאה קטנה באחת מערי מדינת השמש העולה, ובמשך החודש בה שהתה שם הספיקה לטפל בלא פחות מאשר 200 חולים, משהו כמו חצי יום עבודה בקופת החולים השכונתית שלכם.

אבל לא זה הענין: צה"ל אינו תעשיית רפואה בינלאומית, ואפילו בית החולים השדה, זה שכל כך הרבה מדברים עליו (ולא באמת קיים) לא תורגל שם.

מדובר בענין ששייך יותר למשרד החוץ והרבה פחות למשרד הביטחון, אבל צה"ל כמו תמיד אוהב להיות קבלן משנה, בפרט כשיש מי שמשלם. אז אם נבחן את זה בעינים של דובר צה"ל, מדובר באמת במעות קטנות, ולמה לא?

האמבטיה בתוניס - המים במצרים

התערערות המשטרים בבירות המדינות שסביבנו, מדאיגה או לא?

תלוי את מי שואלים.

אם ביטחון זו מילה נרדפת לוודאות, לעיתים עדיף לדעת שעומד מולך אויב מר, מאשר לא לדעת מה הוא חושב.

חסד עשה איתנו הקב"ה שהמהומות פרצו לפני שירדנו מרמת הגולן, שאם לא כן היינו נאלצים להתערב בנעשה שם.

ומה הלאה? שאלה טובה. תשובה מוחלטת יש רק אצל הנביאים והמתחזים להם. כל שניתן להעריך במידת הזהירות הנדרשת היא שאסאד עשה את שלו, השאלה היא כמה זמן זה יקח.

ממש כמו אצל עמלק, משהתקררה האמבטיה שוב אין לבלן תקנה.

צפיתי בענין בנאומיו של אסאד הצעיר בפרלמנט הסורי, זה היה מביך עד לאימה. עד כמה שמתבקש להעריך את כישוריו של הבן השני שהומלך בצוק העתים (אחיו הבוגר נהרג בספק תאונת דרכים ספק חיסול), הרי שלא ניתן היה להימלט מהתחושה שהוא מנותק מהחיים.

על במת האולם עמד השליט הכל יכול ופיטפט את עצמו לדעת. מידי פעם כמו במקרה קם מקצה האולם סורי ישיש, מן הסתם בן העדה העלאווית, וקרה קריאות תמיכה, ואז.. כל האולם כולו החרה החזיק אחריו בגרונות ניחרים, והנואם הצעיר אפילו לא חייך בבישנות. זה היה כל כך מעושה עד שנראה כמו סרט ישן משנות השישים.

אבל בחוצות דרעה ובשוקי בניאס לא התרשמו מהקולות, הם הצעירים של הרוב הסוני מוכנים להשליך את חייהם מנגד ולמות עבור החופש, וזה מה שקובע.

הבטחון הלאומי אינו רק מספר הטנקים, אפילו לא איכות המטוסים. הוא בעיקר מוראל ותחושת שייכות. ואת זה יודעים אצלינו היטב אבל ממש כמו מזג האויר, מדברים עליו ולא עושים כלום.

הישראלי המצוי, זה שניזון בעיקר מהתקשורת, סבור שקו ישיר מחבר בין תוניסיה ודמשק. זה נכון, אבל מדובר בקו דקיק עד מאוד. שתיהן מדינות ערביות (איראן ותורכיה לא), ובשתיהן מדברים ערבית, אמנם בניב שונה אבל באותה שפה. חוץ מזה אין להם כלום.

מה שמטריד את הטוניסאי לא מעניין את השאמי (שאם הוא כינויה של סוריה הגדולה), ומה שמפריע לצנעני לא איכפת לפאלח שעל הנילוס. אך איך זה שנפילת זין אל-עאבדין בן עלי האיצה את כליאתו של חוסני מובארק?

אין זה אלא מפני שסדנא דארעא חד הוא ונפש האדם שואפת לחירות, וקירור האמבטיה בתוניס השפיע על חום המים במצרים וסוריה.

ומי הבאה בתור? אם אסאד יפול, ונראה שכך יקרה, הכיסא הבא יתנדנד בירדן או בסעודיה.

'כיפת ברזל' לכל אוטובוס

שמחה וצהלה נרשמה בחצר המקורבת לעמיר פרץ בהתגלות הצלחת מערכת כיפת ברזל.

מה השלב הבא? חץ 3 כבר יש לנו, כיפת ברזל יש ושרביט קסמים בדרך.

אבל מי יעצור את זורקי האבנים בעיר-דוד ובוואדי ערה, והם מאיימים על קיום המדינה לא פחות מצבא סוריה.

ההגנה הטובה ביותר זו התקפה, אבל בישראל לא שמעו על כך, ואת המלחמה מנהלים במעבדות הטילים של רפא"ל והתעשיה הצבאית.

את קבר יוסף מסרו לידי שוטרי הרש"פ שמאומנים על ידי גנרלים אמריקניים שבונים צבא פלשתינאי. אחר כך למה שלא יבקשו לעצמם מדינה?

איזה יופי: את איום הטילים על באר שבע פתרנו (הלוואי, זה רחוק מלהיות נכון), ומה עם האוטובוס של ילדי נחל עוז?

לא צריך להיות עמיר פרץ, גם לי יש רעיון: נדביק מערכת 'מעיל רוח' לכל אוטובוס ובא לשדרות גואל.

תארו לעצמכם נסיעה בקו 402 על כביש מס' 1 חודשיים אחרי ההתנתקות הבאה:

האוטובוס (מהדרין, אלא מה?) דוהר בין שער הגיא ללטרון והנה נשמע פיצוץ עז. "לא לדאוג", צועק הנהג ברמקול, "מערכת מעיל רוח דור 4 פוצצה אותו".

נרגעתם? יופי, בבואכם בני-ברקה עצרו בעמדת ברכת הגומל שהקימה העירייה ליד קוקה קולה.

ועכשיו לדיני נפשות

הברסלבים טוענים שצה"ל לא מרבה לאשר כניסות לשכם.

צודקים. אכן צה"ל ממעט באישור הכניסות.

אך אין זה הוגן להפנות את האצבע המאשימה לצבא. מה שהם אינם יודעים, או אינם רוצים לדעת הוא שכל כניסה לילית לקבר-יוסף היא מבצע חטיבתי, לא פחות.

משר הביטחון שמאשר כל כניסה וכניסה באופן פרטני, ועד אחרון החיילים בסימטאות בלאטה. אלפי איש נוטלים חלק בארוע שכזה. חלקם מסכנים את חייהם.

למח"ט יש עוד כמה דברים קטנים על הראש כמו ארבעת ישובי גב ההר, שכונת השומרונים ומרדפים אחרי מסתנני חומש, וזה לפני מעצרי השב"כ והציר החוצה את חווארה.

האם לא די? לא: יש לו גם מסתננים ברסלביים שמשחקים איתו (ועם הפלשתינאים) משחקי חתול ועכבר (מיהו העכבר?).

זו בדיוק הסיבה מדוע לא קל לקבל כוחות כה רבים בתדירות כה גבוהה כמצופה.

אז מה הפיתרון? כנראה שאין, לפחות לא בטווח הקרוב. הרוצה להיכנס יתאזר בסבלנות, כעת משנשפך הדם - אפילו רבני ברסלב מבינים שלא ניתן להמשיך במשחק.

ומה עם יוסף השבוי? הוא יש לו דרכים משלו להעתיר לפני הקב"ה על בניו. סיכון חיים אינו הדרך להחזיר אותו אלינו. לפחות לא כעת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!