מי שותה את כוס ההבדלה במוצאי שבת חזון?

בסעודת ברית מילה, פדיון הבן או סיום מסכת הנערכת בתשעת הימים, מותר לאכול בשר ולשתות יין, וישנן הגבלות שונות בקשר למהות המשתתפים בסעודה ומספרם. בנוגע לסיום מסכת - אין להאט או להאיץ את לימוד המסכת כדי לסיימה דווקא בתשעת הימים, ויש שכתב שמותר לאכול בשר רק בסעודה הנערכת ביום בו הושלם לימוד המסכת.

לגבי שתיית היין בהבדלה - לדעת השולחן ערוך מותרת כרגיל, ולדעת הרמ"א - אם נוכח במקום ילד שהגיע לגיל חינוך להבדלה ולברכות הנהנין, אך לא הגיע לגיל חינוך לאבילות ישתהו הילד, ואם לא, רשאי המבדיל לשתותו.

בדף היומי בהלכה של 'דרשו' מובא כי נחלקו הפוסקים אם יש להקפיד שהילד יצא ידי חובתו בהבדלה זו, וכן אם המבדיל צריך לטעום מעט מהיין לפני נתינתו לילד. בנוגע לגיל חינוך לאבלות, נתנו הפוסקים שיעורים שונים: מגיל שש, מגיל תשע, או מהזמן בו מבין גמרא עם תוספות; ויש אומרים שבזמננו אין 'חינוך' לאבילות.

בקרב פוסקי ההלכה התעוררה השאלה מה יעשה אדם שבירך על הכוס של הבדלה על מנת להוציא את בנו הקטן שישתה את היין, וקודם שסיים את ההבדלה ברח הקטן וסירב לשתות את היין. והאב מסתפק האם מותר לו לשתות את היין בלא ברכה מכוח ברכת הגפן שבירך, או שמכיוון שבשעת הברכה היתה דעתו שלא לשתות מן הכוס ואחר כך נמלך לשתות צריך לחזור ולברך הגפן קודם שישתה.

בעלון 'וישמע משה' מובא בשם הגר"י זילברשטיין ענה בשם חמיו הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שמסתבר שלא יברך שנית משום שהברכה היא גם עבורו ועבור כולם, אלא ד'אריה הוא דרביע עליה', והוא איסור שתיית יין בין המצרים, ובהסתלק האריה כלומר שהתינוק ברח ונאלץ המבדיל לשתות בעצמו יכול להסתמך על הברכה שבירך.

הגאון רבי מנחם מנדל שפרן השיב שבודאי המבדיל יצא ידי חובתו בברכת הגפן ואינו צריך לחזור ולברך, וטעמו שהרי אף שלא היה בדעת המבדיל לשתות מן היין בעצמו, מכל מקום נתכווין לצאת בו ידי חובת ברכת הגפן שמברכים על המצוות, ומכיוון שיצא בה לצורך ההבדלה יכול גם לשתות מכוחה את יין ההבדלה אכ"פ שלא היה בדעתו מתחילה לשתותו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!