את בית-המקדש יבנה המשיח

כולם ידעו שהוא איש מסוכן ולא צפוי, ולכן העדיפו שלא להתעסק איתו. יודעי דבר אף טוענים, שהוא שייך לאלו המכונים 'אנשי עולם התחתון'.

פ', השם המלא שמור במערכת, לא אהב לציית לכללים של אף אחד. וזה היה תמיד, כבר מגיל ילדות. התנהגות שהביאה אותו במשך השנים אל העולם הזה של העבריינות.

פ' התרגל כבר, שכל דבר שרצה להשיג, היה משיג אותו באלימות. זה היה מצליח לו. כי למי יש זמן וכוח להתעסק איתו. במיוחד בימים שהוא ממש עצבני, הוא יכול להגיע בקלות גם לרצח.

לא רק דיירי הרחוב שלו העדיפו להימנע מחיכוכים איתו, אלא גם המשטרה - שמתפקידה בדרך כלל לדאוג לסדר ולשקט במרחב הציבורי – העדיפה גם היא לעגל פינות פה ושם. ושלא-תבינו-לא-נכון, היא לא נכנעה לגחמותיו – היא בחרה באופציה הכי הגיונית, לתת לו לנהל את החיים שלו, ושלא יפריע לאף אחד.

אבל יום אחד הוא חצה קו-אדום. פ' היה מעורב במקרה רצח של אחד מיריביו. וכאן כבר המשטרה חייבת להיכנס לתמונה. פ' עוכב לחקירה, והוא יעמוד למשפט.

ברגע שהוא חצה קו-אדום, התגובה חייבת להגיע.

כולם ידעו שהם לא נורמלים. ולכן העדיפו שלא להתעסק איתם. לדידם, מספיק שלא יקרה שום דבר, כדי להדליק האחד את השני, להשתולל ולקבוע 'יום זעם' ככה בשביל החוויה.

את מנהיגי המדינה מעניין דבר אחד: שקט. אז "בואו נבנה על זה שהם יכבדו את המקום המקודש להם, ולא יחצו קו-אדום". ומנקודת-ההנחה הזאת איפשרה להם המדינה לנהל את חייהם ואמונתם בהר-הבית, ללא התערבות ממשית מצידה. ושלא-תבינו-לא-נכון, המדינה לא נכנעה לערבים – היא בחרה באופציה הכי הגיונית לדעתה, לתת להם לנהל את החיים והמנהגים שלהם בשקט, ושלא יפריעו לאף אחד.

אבל יום אחד הם חצו קו-אדום. הכניסו נשק חם להר-הבית, רצחו שוטרים הי"ד והפרו את הסטטוס-קוו שהיה עד אז ב'מקומות-הקדושים'.

וברגע שהם חצו קו-אדום, התגובה חייבת לבוא.

אולי התגובה הייתה קצת מבוהלת, ובלי הרבה מחשבה: כי מעבר לכך שלא ברור מה מועילים המגנומטרים בהגנה על השוטרים, כשאלו האחרונים מוצבים לפני המעבר דרכם – הרי גם היה ברור שהעולם הערבי יתנגד למהלך הזה, ויציג אותו בפני ה'מאמינים' כניסיון להשתלט על מסגד אל-אקצה.

ייתכן שקברניטי המדינה ידעו שכך יהיה, אבל בכל זאת העדיפו לבצע את הפעולה הזאת כתגובה - לפחות זמנית - על חציית הקו-האדום של הערבים. כלומר, שימו לב ערבים, נא לא להפר שוב את המצב הקיים, כי תגובה בא תבוא.

אגב, כל פעולה שהמדינה הייתה נוקטת בהקשר הזה של הר-הבית, הערבים היו מגיבים מיד בהתנגדות. אם למשל המדינה הייתה מחליטה כך: "בעקבות הפיגוע בהר-הבית החלטנו להסיר את מערך האבטחה הכולל שוטרים ומצלמות, ולא להציב מגנומטרים", מיד היה חה"כ אחמד טיבי מזדעק: "וכי דמם של הערבים הפקר? אנחנו דורשים מיידית הצבת מגנומטרים!!".

בנוסף, הייתה יוצאת פסיקה הלכתית חד-משמעית בנוסח: "כל מי שנכנס להר-הבית ללא בידוק, וללא מעבר במכונה הנקראת 'מגנומטר', תפילתו לא תתקבלנה". וכל העולם המוסלמי היה מוסת כנגד מדינת ישראל "המפקירה" את מסגד אל-אקצה.

כי בעצם זה סוג של מאבק כוח. מי שולט בהר-הבית. ולכן כל פעולה שתנסה להציג שליטה מצד ישראל, תיתקל בהתנגדות. והמדינה כבר הפסידה במאבק הזה, מהרגע שהוא נתפס בעולם המוסלמי כמאבק דתי על השליטה במסגד אל-אקצה.

***

הר-הבית הוא מקום נפיץ ורגיש. אי אפשר למתוח את החבל לשום צד. לא לשחרר מדיי, וגם לא למתוח. משהו בסגנון של המצב הקיים כיום.

ולא, אנחנו לא יכולים לקבל החלטת-ממשלה "לבנות את בית-המקדש". כי ישנם הרבה מאוד מאמינים משוגעים בעולם, שיתאבדו על הרעיון הזה. ומי שחושב שזה בכל זאת אפשרי, אשמח לקבל תסריט מפורט כיצד זה יתבצע בפועל. על פניו נראה כי את בית-המקדש יוכל לבנות דה-פקטו מלך המשיח. או לפי דעה אחרת: ירד משוכלל מן השמיים.

ייתכן שנכונה האמונה הזו שאלוקים דאג להציב שומרים על מקום המקדש, לבל תדרוך בו רגל. כי לגמרי נראה שאין דרך לפרוץ את השמירה האדוקה הזאת.

יסכימו איתי גם אלו הנוהגים לעלות להר-הבית. כי הרי הם עצמם עולים בקדושה ובטהרה. ואם הר-הבית היו פתוח לכל עובר ושב, אזי לא כל העולים להר היו מכינים עצמם כמותם לעלייה בקדושה.

שנזכה לגאולה ולבניין בית-המקדש במהרה.
שבת שלום.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!