זהו סוד הקיום שלנו // יוסי הלפרין

ימי בין המצרים, הם ימי חשבון נפש והתבוננות בהרבה מאד רבדים. בנוסף למנהגי האבלות והצער על חוסרו של בית הבחירה מאיתנו, עולות מחשבות השתאות ותמיהה, כיצד שרד העם שלנו את כל התלאות הצרות והרדיפות במשך אלפי שנים?? אם קצת נעלעל בדפי ההיסטוריה נגלה את עברם של שועי ומושלי תבל, אשר פשוטו כמשמעו שלטו בכיפה. ואילו כיום, נסתכל על אותם אומות וארצות, ונגלה כי לא נחשבים כשחקני מפתח בגלובוס, ויש שכלל אינם נחשבים.

נתחיל בפרעוני מצרים והאימפריה האדירה עליה הם שלטו ברמה. היכן הם היום? מדינה חסרת חשיבות משוסעת לקרעים ומדממת מפיגועים. אימפריית בבל בניצוחו של נבכודנצר שלטה בארצות רבות וביד תקיפה, אך גם הם הלכו וירדו שאול אל תהום הנשייה והשכחה, וכל מורשתם הינה מדינת עיראק הזניחה. לאחר מכן שלטו בעולם הפרסים, ככתוב במגילת אסתר "מהודו ועד כוש"! מי זוכר את גדולתם ותפארתם כיום? ומי מחשיב אותם אותם בימינו?!? מדינה בודדה שנואה וטורדנית בשם איראן, זה כל מה שנשאר מהתהילה והרוממות! הרומיים הגיעו.. כבשו מדינה אחר מדינה, ידועים היו בתכסיסי הלחימה הנועזת שלהם, והגיעו בנועזותם אף לשערי ירושלים וכבשו את העיר הבלתי מנוצחת, אך היכן הם כיום? מדינה בצורת מגף ביבשת אירופה, שכל שמועתה היא, בשל התיירות הרבה שבאה לחזות בפלאי ונציה העיר הימית, או להירגע באוויר הצח בהרי הדולימיטים! אין זכר לגבורתה של רומי דאז, היום!! אחריהם הופיעו היוונים, עטופים בסדיניהם הצחורים וקשורים בסנדלי הברך, כבשו עיר אחר עיר, ארץ אחר ארץ, יוון דאז כבשה כמעט בכל העולם! איפה ניתן למצוא אותם היום? ארץ קטנה עם אומה דלה וחלשה, אשר כבר איננה רלוונטית בזירה העולמית!

ואילו אם מתבוננים על עם ישראל, עם השורד כבר כ3300 שנים, טעון הדבר טעם וסיבה, הרי העמים אותם הבאנו כאן היו ידועים בגבורתם הרבה, בעוצמת הכלכלה שלהם, במספר הרב של האכלוסייה האנושית בה בורכו, בשקט ובנחת בה הם ישבו על שמריהם. ובכל זאת ניתן לומר שהעמים הללו נכחדו, לפחות במסגרת בה הם חיו בעבר, בעוצמה ובחוזקה. אז כיצד ייתכן העם היהודי, שמהרגע שהחל לפעום כבר השתעבד במצרים מאות שנים של סבל ודיכוי, וגם שכבר יצאו מעמק הבכא סבלו ממלחמות עמלק עוג וסיחון, מלחמת הכניסה לארץ. ואף שחלפו מאז אלפי שנים לא נס ליחם של הגויים ותמיד מילו את תפקיד 'עשיו שונא ליעקב' בנאמנות שאין שניה לה. החל מחורבן בית ראשון והטבח הנורא בירושלים שביצע רב הטבחים נבוזארדן, בפקודותיו של המרצח נבוכדנצר, לאחמ"כ גלו העם לבבל מתוך קושי וסבל רב שאין לדמיינו במילים! לאחר תקופת בבל, הגיעו הפרסיים והמדיים לשלוט ולמשול, וידוע לכל סיפורם של אחשוורוש והמן הרשע, שביקשו להשמידנו ביום אחד! אך גם את גזירת השמד הזה שרדנו. בנין בית שני הושלם, ולאחר כמה מאות שנים אף הוא הוחרב בידי הרשע טיטוס, דם יהודי נשפך כמים באותה תקופה נוראה. אך גם זאת עברנו. וללא בית מקדש קיים, יצאנו להיסטוריית מסע של גלויות, צרות, רדיפות ותלאות ללא גבול. אם זה מהצד האדומי של המפה שטבחו בעמינו במסעות הצלב, ובעלילות הדם, גרשו אותנו ממקומותינו בחוסר כל, ולא הסתפקו עד ששרפו את הקדושים שנותרו מאחור, על מוקד האוטו-דה-פה ע"י האינקוויזטורים האכזריים של האינקווזיציה.

ומאידך גיסא גם בני דודינו הישמעאליים לא טמנו ידיהם בצלחת חלילה, והחל מהרגע הראשון של גלותינו כבר חיכו לנו בדרך נאמנים לאכזריות שטבועה בהם, ועם נאודות נפוחים באוויר, גרמו להרג רב בקרב העם שרק ביקש לשתות מים. גם שכבר חזרנו מהגלות וניסו האנשים להשתקע ברוגע על נחלתם, לא עזבו אותנו הערבים. גזירות השמד שלהם הופיעו חדשות לבקרים, ונביא השקר שקם להנהיגם, רק הלהיט את הרוחות הסוערות, בלהט מלחמת הכזב בשם ג'יאהד. אותו עיקרון מרושע שמורגש עד ימינו אנו, באינתיפאדות נתעבות, בהם נרצחו עם רב מהעם היהודי, פיגועי תופת, דריסות אכזריות, דקירות ויריות. אף אחד לא מניח לנו לרגע!!

ונשאלת השאלה: כ י צ ד?? כיצד שרדנו? כ"כ הרבה תלאות ורדיפות, הריגות, גירושים המוניים, נסיונות בלתי פוסקים רק לכבות את הגחלת היהודית ע"י שמד רוחני ושמד גשמי דוגמת השואה האיומה, וכיצד זה שרדנו בהיותנו עם חלש קטן ורדוף? התשובה הפשוטה היא, מה שכל יהודי יודע בעצמו: שלכל אורך הדרך הקב"ה נושא אותנו על כפותיו ומציל אותנו מידם, בכל זמן ובכל מקום יש לנו אבא טוב שמשגיח עלינו. אך עדיין צריך להבין מהי הזכות לאותה הצלה מאותם אירועים איומים? מדוע העם היהודי זכה לכך שהקב"ה מחזיק ומקיים אותו על פני הרבה אומות גדולות וחזקות?

וע"פ הסיפור הבא שכמותו ישנם אלפי ועשרות אלפי סיפורים, שכולם מבארים לנו את הסיבה, הסיבה לקיום העם היהודי.

במחנה עבודה אושוויץ העובדים בחיטוב העצים היו צריכים לעבוד כמובן מהבוקר עד הערב וללא הפסקה, ובנוסף היו צריכים לחתוך את העצים בצורה סימטרית ומדוייקת, ולהעמיד ערימות עצים מסודרות, תוך כדי מכסה יומית בה היו חייבים לעמוד. מי שלא עמד במכסה או שלא חתך בצורה סימטרית, היה מצטרף לערימה כשהוא חתוך בצורה סימטרית!! יום אחד באמצע העבודה ניגשה אשה לרב שפירא, שהיה באותו מחנה נורא, ושאלה אותו אם יש לו סכין.

הרב ראה את הבעת פניה הקשים והנואשים, והבין מה היא מבקשת לעשות בסכין! הוא החל לנסות להניא אותה ממחשבתה, וניסה להסביר לה שיום אחד התופת הנוראה הזאת תיגמר, והם ייצאו מכאן לעתיד זוהר ומוצלח. האשה לא שהתה אל דבריו וחזרה על בקשתה. תוך כדי הדיאלוג, רואה אותם הנאצי הממונה וצועק עליהם "מה הזה דיבורים באמצע עבודה?" ומיד ניגש למקום בכדי להעניש! האשה, בקור רוח הסתובבה אל הנאצי, ובלי למצמץ שואלת אותו "יש לך סכין?" הנאצי מתבונן בעיניה, מעיף מבט אל הרב המיוסר, ומבין מה הולך לקרות פה! בחיוך קר ואכזרי הוא שולף את אולרו ומגיש לה "קחי, תשתמשי בו". האשה לחצה על כפתור הקפיץ, והסכין השתחררה לה בנקישת ברזל מקפיאה. האשה כרעה ברך ליד המעיל המקופל שלה על הרצפה, פותחת את קפלי המעיל ושולפת מתוכו תינוק!! היא מברכת "ברוך אתה ה' אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על המילה" ומלה את הילד שלה ברית מילה בתוך התופת הנאצית, כשמאחוריה נמצא גרמני זועם מהמחזה!!!

מן הסתם האשה ותינוקה לא בין החיים היום, אך סיפורם מלמד אותנו את סוד קיומנו: 'מסירות נפש'!! לאורך כל המסע ולא משנה כמה רדפו אותנו והרגו בנו, עם ישראל מסר את נפשו למען הקב"ה! ואותה מסירות הנפש היא זאת שעומדת לנו לזכות קיומנו! זעקות ה'שמע ישראל' הרבות שנשמעו רגע לפני הסוף האכזרי לאורך הדורות, הם אלו שעומדים לנו לזכות, כי אנחנו יודעים שאנו חיים וגם מתים למען בורא העולם, אבינו שבשמיים. ולכן אבינו שבשמיים לא יעזוב אותנו, ילדיו, אף לא לרגע קט. יה"ר שנבורך ב'מחה ה' דמעה מעל כל פנים', נזכה לראות בשמחתה של ירושלים, ולא נדע יותר לעולם צער מכאוב ואבל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!