מתקפה על החרדים העולים להר הבית: "לא מעניין אותם רבש"ע, רק הריבונות בעיני העולם!"

להלן מאמר המערכת המלא שנכתב על ידי העורך הראשי ב'יתד נאמן' ישראל פרידמן:

בחכמה של אחר מעשה, נערך חשבון נפש: מי אחראי לפרשת המגנומטרים. התשלום עלה בדמים יקרים. משפחה שלמה קיפדה את פתיל חייה ב"ידו בכל" של ישמעאל. "פרא אדם" אינו צריך סיבות לרצוח בדם קר. אבל המהומות בהר הבית סיפקו לו את התירוץ. בחקירתו הבהיר שהרקע הוא האיום של ישראל לכבוש את אל-אקצה מידי המוסלמים, בעקבות הצבת המגנומטרים.

המוסלמים דורשים לעצמם זכויות ששום ישראלי איננו מקבל. כל הבא לשפוך צקון לחש בשריד בית מקדשנו, עובר בכניסה בדיקה של מגנומטר. הישראלים עוברים את הבדיקה בשתיקה והערבים הופכים עולם בפרצי אלימות. עם זאת, לא המגנומטר טורד את מנוחתם, אלא מי מפעיל את המגנומטר. הפעלת מכשירי הבידוק קובעים מי שולט על הר הבית. זו שאלה של הבעלות, ולשם כך הם הופכים את חוט השערה לחבלים של סערה. לצורך כך הם הופכים את השאלה הלאומית, לסוגייה דתית, שמתסיסה את העולם המוסלמי כולו.

גם הקבוצות ההזויות המעפילים אל ההר – באיצטלה של תפילה, לא מעניין אותם רבונו של עולם, אלא הרבונות בעיני העולם! נסיונות העליה של יהודים להר הבית, הן כמו השלכת גפרור לבאר נפט. הר הבית עלול להפוך להר געש, שיכסה באפרו ועשנו את כל המזרח התיכון. נכון, ממשלת ישראל חייבת לבלום את המסיתים הנתעבים הישמעאלים צמאי הדם "בכל דרך אפשרית", אבל גם את אלה שמספקים לערפדים צמאי הדם את התירוץ לפרוע פרעות בישראל ומסכנים את כולנו.

היהודים שמדברים על "תפילה במקום המקודש ביותר ליהודים", אינם מתכוונים לתפילה. הם מציגים את תוכניתם הפוליטית כמשאלה דתית, אך עושים "תורתם" קרדום לחפור בו הישגים פוליטיים. לא באמת מדובר בשפיכת צקון לחש לבורא עולם. זו הפגנה פוליטית. גם אישים חילוניים שלא מכירים שום בית כנסת מבפנים ולא יודעים להחזיק ישר את סידור התפילה, מוכנים ל"דקלם" פרקי תהילים על ההר. ולאלו לא איכפת גם אם הדרך להר הבית תעבור בהר הזיתים ונרות הנצחון שלהם יהפכו לנרות נשמה.

גם אם "עולי ההר" הלאומניים כן היו באים להתפלל באמת, והם לא, "כי תבואו ליראות פני, מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי", זועק הנביא ישעיהו והד דבריו מהדהד עד היום. מרנן ורבנן גדולי הדור זצוק"ל ויבדלחט"א גילו בעבר, בכתב ובעל פה את דעתם דעת תורה, אודות האיסור הנחרץ להעפיל אל ההר. גדולי הפוסקים, פסקו הלכה ברורה, שאסור להכנס למתחם הר הבית. אין לנו פרה אדומה וטמאי מתים אינם יכולים להכנס למקום. "ואיש אשר יטמא ולא יתחטא, ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל כי את מקדש ד' טימא". מרנן ורבנן גדולי ישראל זצוק"ל יבדלחט"א כבר עוררו במכתב תקיף ונחרץ: "המעט לנו פרצות הדור הנוראות אשר עוד יבוא להוסיף שבר על שבר לחטוא בשאט נפש בעוון הטומאה על הר הבית ומקום המקדש ה"י".

התירוצים של העולים להר שכאילו מדובר במקום "מותר", מגוחכים. כי אם מדובר ב"תפילה" במקום "מותר", אז הרי זה לא הר הבית, ובשביל מה לעלות? מה לא טוב בתפילה בכותל? אבל כל מה שמענין אותם זה "ריבונות של עולם", זו השליטה על ההר, גם אם המחיר יהיה נקוב חלילה בדמים יקרים, בסערת יצרים, בתסבוכת פוליטית, בהתגעש עולם.

אנשים אלו אינם משתייכים רק לחברה הדת"ל. בקצה המחנה החרדי, בקצהו ההזוי, החלו גם אנשים שמראם החיצוני כחרדים והם, לדעתם, משייכים את עצמם למחנה החרדי, שהחלו לעלות אל ההר. מדובר באנשי שוליים במהותם. האנרכיסטים האלה שוליים לחלוטין מבחינה חוגית ושוליים לגמרי מבחינה מספרית, אבל לחלוטין לא שוליים מבחינה הסכנה שהם טומנים בחובם ובחוגם. הם לא שוליים כלל ועיקר בגפרור הבוער שהם מאיימים להשליך לבאר הנפט המזרח תיכונית, שיגרום להצתה שתביא להסתה גם נגד הציבור החרדי ש"כולו ככולו" מתנגד נחרצות לפעולות האנטי הלכתיות, האנטי השקפתיות, והאנטי הגיוניות.

ההגיון המעוות של האנשים המעפילים למתחם הכרת שבהר הבית, מדולל בתרפ"טין. בימים אלו בדיוק, לפני 88 שנים פרצו מאורעות תרפ"ט. גם אז היו אלו אנשים שהסתוו ל"כאילו מתפללים", כדי לקדם אינטרסים לאומניים. גם אז, כשהבריטים סרבו לאפשר להקים מחיצה ברחבת הכותל המערבי בגלל התנגדות המופתי שראה בזה "מעשה בעלות", לא היה זה למען ריבונו של עולם, אלא למען ריבונות בעיני העולם.

ליל תשעה באב. החוגים הלאומיים שחלקם אפילו לא ידעו איך נראה סידור מצידו הפנימי, הקימו "ועד מרכזי למען הכותל המערבי". בכרוזים שהופצו בכל רחבי ירושלים, התבקש ההמון ליטול חלק ב"מלחמה". המסר הסתיים במלים: "וסוף הניצחון לבוא". הכרזת ה"מלחמה" לא נפלה על אוזן אטומה. הרביזיוניסטים "זקופי הקומה" נענו ברצון. קבוצה גדולה המכונה "צעירי בית"ר" יצאה בתהלוכה קולנית לעבר הכותל המערבי, צעדה בשחצנות ברחובות העיר, תוך התגרות גלויה. ביום האבל הם צעדו בצחקוקים קולניים ובתערובת אנושית נטולת צניעות. בעיצומה של התענית התקדמו כשבידיהם גלידות ומיני מתיקה, בדרכם ל"תפילה". כשהצטופפו מול אבני הכותל, השמיעו סיסמאות סרק, תוך חילון מושגים והשמעת דברי כפירה קולניים. ליד האבנים שנספגו בתפילות של יהודים, השמיעו קריאה נבובה: "שמע ישראל, הכותל כותלנו, הכותל אחד". ממרומי ה"מחכמה" השקיף המופתי על הארועים, וגם התגובה לא אחרה לבוא:

יומיים לאחר מכן צעד אספסוף ערבי משולהב לעבר הכותל. פראי אדם שידם בכל - והיד הזו אחזה במקלות וסכינים. רחבת הכותל עמדה ריקה בשיממונה. השמש הזקן שהכין את הרחבה לתפילת ליל שבת, ספג את נחת זרועם האכזרית של הפורעים ונפצע אנושות. מאות הסידורים והחומשים שהיו במקום, חוללו. היתה זו הפעם הראשונה, אך לא הפעם האחרונה. האירוע היה רק סטאז' ועבודת הכנה למה שעתיד להתרחש שבוע מאוחר יותר. האות ניתן ביום שישי, י"ז באב. השנה תרפ"ט!

הלקח מאז לא נלמד. הטעויות אותן הטעויות. אנשים ממשיכים לבצע פעולות כאילו דתיות, כדי להשיג הישגים פוליטים. "העלייה לרגל" להר המוריה תוך דריסתו ורמיסת קדושתו אחרי שגדולי הפוסקים מכל קצות הקשת אסרוהו, זה סילוף מסוכן ומסכן. הר המוריה נקרא כך כי ממנו יוצאת הלכה. לדבר בשם היהדות אך לפגוע בהלכה ועוד על הר המוריה שכל מהותו היא על פי ההלכה, מלבד הסיכון של כלל ישראל, זו עקירה של היהדות ויסודות האמונה. מי שעולה להר הבית בניגוד לפסיקה הברורה של פוסקי ההלכה ועוד מדבר בשם היהדות, לא רק מסכן את כלל ישראל בחידוש אינתיפאדה מדממת, אלא חוטא ומחטיא את המטרה.

אי אפשר להתעלם, הסכנה איננה מקומית בלבד. העולם הערבי כולו נסער כשמדובר בהר הבית גם אם מדובר בסילוף היסטורי זדוני. העליה להר והנגיעה בקצהו, זה סוג של רדיפה של כלל ישראל, ואת הרדיפה הזו חייבים לעצור. ממשלת ישראל חייבת להתמודד בזירה הבינלאומית, לעצור את הרוצחים ואת המסיתים הערבים, אבל גם את המציתים היהודים. דמויי החרדים שהיצר הטוב נדמה להם כ"הר" ואיננו אלא יצר הרע בהתגלמותו, חייבים להעקר מהחברה כשורש רקוב שמסכן את הפרדס כולו. 88 שנים אחרי, ההגיון עדין מדולל בתרפ"טין. הלקח לא נלמד.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!