המלחמה הסודית על האינטרנט המהיר: בישראל כבר יש מי שיכול לגלוש במהירות של 1 ג'יגה

בשקט בשקט, הופתעו באחרונה תושבים בראשון לציון, פתח תקוה, תל אביב, קרית אונו, הוד השרון, ראש העין ועוד - כשקיבלו הצעה מפתה באמצעות שילוט ובלונים בלובי הבניין: להתחבר לגלישה באינטרנט במהירות של מאות מגה ועד 1 ג'יגה, במחיר של 100 שקל.

לא תמיד זה היה ככה. "האינטרנט בישראל, במקום להיות מכונית מרוץ, הוא טרקטור סובייטי" — כך אמר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ב–2010. לאחר שנים שבהן מהירות הגלישה בישראל נמוכה מדי — ייתכן שבקרוב האמירה הזאת תיהפך לנחלת העבר.

ככל שהכלכלה המודרנית נעשית דיגיטלית יותר, ואנחנו מבצעים באמצעות האינטרנט פעולות שנעשו בעבר באמצעים אחרים, כמו צפייה בטלוויזיה או קניות, או שלא היתה קיימת בעבר כלל — כך גדל חשיבותו של חיבור מהיר לאינטרנט.

הדרך לחיבור כזה עוברת על גבי סיבים אופטיים — שהם תשתית האינטרנט האולטימטיבית, ומאפשרים גלישה אולטרה־מהירה וגם חיבור למגוון שירותים, כמו טלוויזיה ושיחות וידאו. אלא שבכל הקשור לפרישת סיבים אופטיים, ישראל נמצאת בתחתית הטבלה של מדינות המערב.

הדו"ח האחרון שפירסם מבקר המדינה — בעניין הרגולציה על התקשורת בישראל — עורר עניין בעיקר בזכות התייחסותו ליחסים בין מונופול התקשורת הקווית בזק למשרד התקשורת, ובייחוד המנכ"ל שלו שלמה פילבר. עם זאת, הדו"ח התייחס גם לסוגיית התשתיות בישראל, ובייחוד לפיגור בפרישת סיבים אופטיים. על פי משרד מבקר המדינה, "שיעור פרישת הסיבים האופטיים (הפעילים) עד לחצר המנוי, וגם הגידול בפרישה, הם זניחים — בניגוד למגמה המסתמנת ב–OECD". הדו"ח גם מציין את מיקומה הלא־מחמיא של ישראל בדו"ח מהירות הגלישה התקופתי של חברת אקמאי.

המבקר לא התייחס רק לנתונים המספריים היבשים, אלא גם למשמעות הכלכלית החמורה שלהם. הוא ציטט סקירה של משרד האוצר מ–2016, שלפיה "רמת התשתית הנמוכה מביאה לפגיעה בקידמה הטכנולוגית ובעלת השפעה שלילית על הצמיחה והפריון במשק ועל צמצום הפערים בחברה הישראלית — ואף עלולה להשפיע לרעה על פיתוח מוצרים מתקדמים או יבוא שלהם, ובכך להאט את התפתחות המשק".

הדברים מדויקים. ישראל אכן סובלת מנחיתות לעומת המדינות המפותחות במהירויות הגלישה וגם בקצב פרישת הסיבים (הדברים תלויים זה בזה). ואולם כעת יש סימנים שמעידים כי המצב מתחיל להשתנות.

מאחורי הקלעים, ובלי לעורר כותרות רבות, מתנהלת בימים אלה בין חברות התקשורת מלחמה על פרישה של סיבים אופטיים. ארבע חברות תקשורת מתמודדות במרוץ לפרישת סיבים אופטיים לבתי הלקוחות, כדי לספק אינטרנט סופר־מהיר וחבילות תקשורת מרובות שירותים. בינתיים המאבק שקט, אבל סביר להניח שלקראת סוף 2017 ותחילת 2018 המלחמה הזאת תיהפך לקולנית הרבה יותר.

פרטנר שומרת על חשאיות מיזם הסיבים

ביוני 2016 הודיעה פרטנר, די במפתיע, שאינה יכולה עוד להיות תלויה בתשתית האינטרנט של בזק ו–HOT, ובכוונתה לפרוש רשת סיבים עצמאית משלה. "הקמת תשתית סיבים עצמאית תעניק לפרטנר יתרונות נוספים כקבוצת תקשורת כוללת, ותאפשר לחברה להציע את שירותי האינטרנט המהירים ביותר בישראל במחירים תחרותיים, ובהמשך להעביר באמצעותה גם שירותי טלוויזיה מתקדמים ובאיכות גבוהה", הסביר אז מנכ"ל החברה, איציק בנבנישתי. "צעד זה יאפשר תחרות בשוק הנייח ויביא בשורה לאזרחים בישראל".

אלא שאז פרטנר נתקלה בחומות המציאות. כדי לפרוש סיב אופטי, פרטנר צריכה גישה ל"קנים" (צינורות חלולים שבתוכם עוברים סיבים וכבלי תקשורת שונים) של בזק שנמצאים באדמה, ובזק לא עשתה לפרטנר חיים קלים.

בזק היתה חייבת לאפשר גישה לקנים שלה כבר מאוגוסט 2015, כחלק מרפורמת הפס הרחב, אך נמנעה מלעשות זאת, והציבה למתחרות תנאים על דעתה. כל זה נדון בדו"ח מבקר המדינה שפורסם באחרונה, שמתח ביקורת על בזק, אך בעיקר על העמידה מנגד של משרד התקשורת בנושא.

ואולם פרטנר לא נרתעה. היא הגיעה להבנות עם בזק באזורים שבהם יכלה, ובמקומות אחרים (בעיקר בשכונות חדשות) פרשה סיבים בכוחות עצמה. כך החברה הגיעה לכמה אלפים רבים של HomePass — מונח המתייחס למספר הדירות הפוטנציאלי שפרטנר יכולה למכור להן חיבור אינטרנט מבוסס סיבים. כדי לא להעיר דובים מרבצם, החברה שומרת את כל מיזם הסיבים שלה בשקט, מתחת לרדאר, אבל הפרישה נמשכת. לחברה יש בניינים מחוברים בראשון לציון, פתח תקוה, תל אביב, קרית אונו, הוד השרון, ראש העין ועוד. כשהיא פורשת סיבים לבניין חדש, היא מפרסמת את האפשרות להתחבר אליה ממש בלובי של הבניין, עם שילוט ובלונים — כך אפשר ללמוד מתמונות שהעלו לקוחות לפייסבוק.

בקבוצת "הפרלמנט של ראש העין" בפייסבוק נכתב: "בשורה לדיירי הבניינים ברחובות העצמאות, גלוסקא והסופר: בעזרת שיתוף פעולה בין כל ועדי הבניינים, הצלחנו להביא את קדמת הטכנולוגיה על גבי סיבים אופטיים עד לדירה שלכם. חברת פרטנר חיברה בבניין שלכם תשתית אינטרנט על גבי סיב אופטי, מה שמאפשר לכם ליהנות מאינטרנט בקצבים גבוהים מאוד, מינימום 300 מגה, ועד למהירות שיא של 1,000 מגה".

ההודעה מפרטת כי מחיר החיבור לאינטרנט (תשתית בתוספת ספק) הוא 100 שקל לחודש, "עם נתב בהשאלה ללא עלות והתקנת טכנאי גם ללא עלות". בצמוד להודעה מופיע צילום מסך שהעלה לקוח מ–Speedtest, אתר בדיקות מהירות באינטרנט, שלפיה הלקוח נהנה מגלישה בקצב 944 מגה־ביט לשנייה — בערך פי עשרה מהמהירות המקסימלית שבזק משווקת כיום (מהירות הגלישה בפועל שמספקת החברה נמוכה הרבה יותר).

המחיר שצוין, 100 שקל לחודש, הוא המחיר של פרטנר כעת, בתקופת הניסוי הטכנולוגי. מחיר המדף האמיתי הוא 200 שקל, אך צפוי לרדת משמעותית לקראת ההשקה המלאה.ביקורת על בזק, אך בעיקר על העמידה מנגד של משרד התקשורת בנושא.

קלף המיקוח של בזק

פרטנר אינה לבד במרוץ להגיע אל הלקוחות עם הסיב האופטי. בזק — שבימים אלה "מרחפת מעל ראשה עננה", כפי שהתבטא בשבוע שעבר היו"ר הזמני דוד גרנות, על רקע החקירה שמנהלת רשות ניירות ערך בחברה — מקדמת פרויקט סיבים ענקי כבר כמה שנים. באוגוסט 2012 הכריזה בזק על פרויקט תשתית סיבים רחב היקף תחת השם Fiber NGN. "מדובר בהחלטה אסטרטגית של בזק לפרישת סיבים אופטיים קרוב ככל הניתן לבתים", אמר המנכ"ל דאז, אבי גבאי. "התחלנו במסע שסופו אספקת שירותי תקשורת מתקדמים ביותר על בסיס רוחב פס כמעט בלתי־מוגבל".

על פי דו"חות החברה, בזק כבר מגיעה עם הסיב שלה ל–1.6 מיליון לקוחות פוטנציאליים. החברה מעגלת את המספר, וכפי הנראה יש לה יותר לקוחות פוטנציאליים, והיא מוסיפה כ–100 אלף חדשים מדי שישה חודשים, כך שהיא מכסה קצת פחות מ–70% ממשקי הבית בישראל. אלא שבזק אינה מדליקה את הרשת הזאת ואינה הופכת את הסיב למוצר.

מדוע? גם זה התברר מדו"ח מבקר המדינה: מנכ"ל משרד התקשורת פילבר הגיע עם בזק ל"דיל" שלפיו החברה תעמיק את הפרישה של הרשת ותפעיל אותה, ובתמורה לכך תקבל אישור לביטול ההפרדה המבנית בה (ההפרדה שכפה הרגולטור בין בזק לחברות הבנות שלה, כמו פלאפון ובזק בינלאומי). בזק החזיקה וממשיכה להחזיק את התשתית שלה כקלף מיקוח מול המדינה.

אגב, בדו"ח המבקר נחשף כי כבר בספטמבר 2016 כתבה מנכ"לית בזק, סטלה הנדלר, מכתב לפילבר, שלפיו "בכוונת החברה להשיק עד תום הרבעון הראשון של 2017 שירות המבוסס על סיבים אופטיים ולהגדיל את רמת ההשקעה בפיתוח וקידום רשת החברה לרשת מבוססת סיבים". כאמור, עד היום רשת הסיבים של בזק לא הושקה. הלקוחות שלה, גם אלה שנהנים ממהירויות גלישה גבוהות, לא מחוברים דרך סיבים.

המיזם של חברת החשמל בדרך למכירה

שחקנית שלישית וחשובה בענף היא IBC, מיזם המוחזק ב–40% על ידי חברת החשמל. IBC קיבלה רישיון ממשרד התקשורת באוגוסט 2013 והתחילה לפרוש סיבים אופטיים ב–2014 — אלא שהמיזם לא הצליח למשוך אליו לקוחות, ובמקביל התחילו להתגלע מחלוקות בין בעלי המניות השונים. כיום החברה נוסעת על אדי הדלק האחרונים, ומפברואר 2016 היא עומדת למכירה.

סלקום נמצאת במשא ומתן לרכישת IBC, והיא כרגע המועמדת היחידה להציל את החברה. אלא שבינתיים IBC ממשיכה לפרוש תשתית: באמצע 2015 קיבלה IBC מענק מהאוצר של 75 מיליון שקל בכסף "צבוע" — השימוש היחיד המותר בו הוא לצורכי פרישה של סיבים, ואסור לעשות בו שום שימוש אחר לכל הוצאה שוטפת, לרבות משכורות. הכסף הזה עוד לא נגמר.

"אנחנו משקיעים עשרות מיליונים בפרישה ב–2016–2017", מסר בכיר בחברה. "המצב הזה לא יכול להימשך לנצח, אבל בינתיים יש לחברה עוד כסף לפרוש".

IBC פרושה בעיקר בצפון הישן של תל אביב, אך גם ברמת גן, באר שבע, רעננה, רמת השרון ובמקומות נוספים. לחברה Homepass של כ–150 אלף דירות בבניינים שלידם עובר הסיב, מהם לכ–50 אלף דירות בבניינים שבהם כבר יש לחברה ציוד אקטיבי מותקן (נתב), ואפשר לחבר בהם לקוחות באופן מיידי. אלא שמספר הלקוחות במיזם הוא מזערי — קצת פחות מ–6,000.

נראה שהחברה מטייבת את ערכה לקראת המכירה בחיבור בניינים ומשאירה את העבודה השיווקית לרוכשת העתידית, שבסבירות גבוהה תהיה סלקום. סלקום לא תיכנס להשקעה הזאת לבד, וכנראה יהיו לה שותפות. קרנות השקעות פרטיות (פרייווט אקוויטי), למשל, עשויות למצוא עניין במיזם.

הפרויקט הצרפתי שיכול לעזור ל–HOT

ולבסוף HOT: פילבר ויתר לחברה על פרישת תשתיות לפריפריה, בתמורה להתחייבותה להשיק פרויקט סיבים משלה. HOT התכוונה להכריז על מיזם הסיבים הזה עד סוף 2017, אלא שדבר לא נחתם, וכעת פילבר בחדרי החקירות.

באחרונה, חברה אחות של HOT מקבוצת אלטיס, SFR הצרפתית, הודיעה כי בכוונתה להשיק מיזם סיבים בצרפת. החברה שיגרה מכתב לראש ממשלת צרפת ובו היא התחייבה לרשת בסיבים 80% מהמדינה עד 2022, ואת כל המדינה עד 2025, וכל זאת בלי לקבל סבסוד ממשלתי. לצורך כך תוקם חברה חדשה, Altice Infrastructures, שתמכור חיבורי סיב סיטוניים — גם למתחרותיה. האם קבוצת אלטיס תשיק פעילות דומה גם בישראל? נקווה שכן.

מבחינתו של הצרכן, מלחמות הסיבים הן חדשות טובות מאוד. ראשית, הן מביאות להשקעה בתשתית מתקדמת, שיכולה לתרום לעסקים ולמשקי בית ואף לעודד פיתוח שירותים חדשים. שנית, אם המיזמים של פרטנר וסלקום יצליחו, דואופול התשתיות של בזק ו–HOT יישבר. שלישית, ברגע שתהיה לכל אחת מחברות התקשורת תשתית עצמאית, הן כולן יוכלו למכור חבילות מוצרים מרובות שירותים, והתחרות תהיה על חבילות טריפל (טלפון, אינטרנט וטלוויזיה) או קוואדריפל, הכוללות סלולר.

לכל חברה יש טכנולוגיית סיבים שונה

כל חברות התקשורת יעסקו בקרוב בסיבים אופטיים — אבל לא כולן מתייחסות בדיוק לאותה הטכנולוגיה, ויש הבדלים משמעותיים בשירות שממנו ייהנה הצרכן.
הטכנולוגיה שבזק פורשת מכונה G.Fast. זו טכנולוגיית סיבים חלקית. הסיבים מגיעים עד הבניין או העמוד בחצר, אך שם הסיב מתחבר למעין נתב, והתקשורת עד בית הלקוח נעשית באמצעות זוג כבלי הנחושת הישנים והטובים, שמחברים את רוב הבתים בישראל לשירות הטלפון של בזק.

היתרון של הטכנולוגיה הזאת הוא פרישה מהירה: לא צריך להיכנס לבית הלקוח, אלא מספיק להניח בתחתית הבניין את הנתב שמעביר את החשמל לתקשורת (ציוד אקטיבי). החיסרון של הטכנולוגיה הוא במגבלת מהירות. ניתן להגיע עם G.fast למהירות של 300 מגה־ביט גלישה, אך המהירות אינה סימטרית — קצב העלאת הקבצים אטי יותר מקצב הורדת הקבצים, והוא יורד ככל שמתרחקים מהנתב. במלים אחרות, בקומות העליונות הגלישה אטית יותר.

טכנולוגיה שנייה מכונה P2P. זו הטכנולוגיה שבה בחרו IBC וחברת החשמל, ובה סיב אופטי ישיר וייעודי מגיע עד הבניין, והחיבור משם עד לדירת הלקוח נעשה באתרנט (כמו ברשתות מחשבים משרדיות). היתרון הוא במהירות הגלישה, שיכולה להגיע ל–1 גיגה־ביט לשנייה (ההעלאה והורדה) ואף יותר. החיסרון של הטכנולוגיה הוא שהיא יקרה לפרישה: היא מצריכה להתקין ציוד אקטיבי בבניין, וגם לסלול בו כבלים חדשים, ולהגיע לכל יחידת דיור.

ולבסוף, קיימת טכנולוגיה בשם GPON, המבוססת על פיצול הסיב, כמו שמתפצל עץ — מהגזע לענפים, ומהם לעלים. היתרון של הטכנולוגיה הזו הוא שאין צורך להתקין ציוד אקטיבי בבניין (אך עדיין צריך להגיע עם הסיב לבית הלקוח). החיסרון הוא התחלקות ברוחב הפס בין לקוחות על אותו ענף. הטכנולוגיה חביבה על HOT, ואם סלקום תרכוש את IBC, גם היא כנראה תסב את המיזם ל–GPON.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של 'בחדרי חרדים'