הח"כ מש"ס דיבר על היום שאחרי דרעי - והוקלט // יעקב ריבלין

ביום חמישי שעבר יצא שר הפנים אריה דרעי לניחום אבלים אצל משפחת אפל בפתח תקווה. מה קרה? חמותו של דודי אפל הלכה לעולמה לאחר אריכות ימים ושנים. האירוע המצער לא תפס כותרת אפילו במקומונים של אם המושבות. חלפו הימים שדודי אפל היה פיגורה פוליטית ואיל הון ששמו מעורר עניין. דרעי, לעומת זאת, לא שוכח ידידים ותיקים שעברו כמותו ימים קשים של חקירות והשפלות. ציר נוסף מחבר בין השניים. מקורבי דרעי משוכנעים שמי שיזם בשעתו את החקירות נגד אפל, הוא האיש שמתחזק היום חוקרים פרטיים שמזינים את המשטרה במידע עליו ועל משפחתו. מלשינותו, לדעתם, היא אומנותו.

בכל מקרה, דרעי בא לנחם רק כדי לקיים את המצווה החשובה, ובשכרה (מאלו שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא) יצא משם עמוס בתובנות על מצבו האמתי של ראש הממשלה בשטח הליכודי. בסלון רחב הידיים של המשפחה, פגש דרעי ידידים ותיקים אחרים של דודי אפל. כולם ראשי קבוצות או משפחות שמחזיקות עשרות חברים במרכז המפלגה, מה שנקרא ההארד-קור של הליכוד.

מטבע הדברים, נושא השיחה המרכזי היה ארבע הפרשיות בהן מעורב לכאורה ראש הממשלה. מתיק המתנות ועד ההתפתחויות החדשות בפרשת הצוללות. להפתעתו, הוא פגש שם קונצנזוס מלא בחפותו של ראש הממשלה. לא היה שם שם אדם אחד שמטיל ספק בכך שכל הפרשיות הן חלק מרדיפה פוליטית של השמאל נגד ראש הממשלה. כולם כאחד משוכנעים שהוא חף שבחפים, זכאי שבזכאים. לא קיבל מתנות מאף אחד; לא ניהל שיחות עם נוני מוזס לחיסול ישראל היום תמורת יחס אוהד בידיעות אחרונות; לא היה לו שמץ של מושג מה עושה המנכ"ל שלו במשרד התקשורת; וכל מניעיו בפרשת הצוללות היו למען ביטחון מדינת ישראל בלבד.

האמונה של הפעילים בחפותו של ראש הממשלה לא מנותקת מהמצב בשטח. מדובר באנשים שנמצאים שם יום יום ומודעים לכל תזוזה במצב הרוח. ההוכחה שהם לא רואים מהרהורי ליבם ומהפחד לאבד את השלטון, נמצאת בסקרים. מאז הכיבוש המפתיע של ראשות מפלגת העבודה על ידי אבי גבאי, התפרסם מבול של סקרים. כולם חפפו גם למועד בו פורסמה פרשת הצוללות ולמועד בו נשלח מקורבו ואיש אמונו של נתניהו, שלמה פילבר, למעצר בית על רקע החשדות בפרשת בזק. המכנה המשותף לכל הסקרים: שערה אלקטוראלית אחת לא נפלה משערותיו מחליפות הצבעים של ראש הממשלה.

הצלחתו של נתניהו להפוך לטפלון פוליטי, הפתיעה דווקא את דרעי, שלא היה אמור להיות מופתע. הוא עצמו עשה זאת בהצלחה לא תאומן בשנות התשעים. החל מהיום בו נפתחו החקירות נגדו, הלכה ש"ס וגדלה בטור גאומטרי בכל מערכות הבחירות עד שפרש. מששה מנדטים לעשרה ומעשרה לשבעה עשר. הזינוק המטאורי האחרון היה לאחר שכבר הורשע בבית המשפט המחוזי ומערכת הבחירות התקיימה במהלך הערעור לבג"ץ. פרשיות נתניהו עוד רחוקות מכתבי אישום, אך מהרגע בו מצליח מנהיג לקבע בדעת הקהל שלו שהכל זה רדיפות על רקע עדתי או פוליטי (הכי טוב כשיש מיזוג של השניים) זה כבר ממש לא משנה. הציבור שלו ילך אחריו באש ובמים.

דפוס הפעולה של נתניהו נראה כאילו הועתק מנייר עמדה של מטה דרעי בשנות התשעים. אפילו את הטריק של צילומי הבתים העתיקו שם. תזכורת: בעיצומו של משפט דרעי, הוזמן לביתו צוות צילום מיוחד שתיעד את הפינות המוזנחות בבית שכל המדינה דיברה עליו. כאן קילופים באמבטיה וכאן רטיבות לא מטופלת באחד הקירות. הזוג נתניהו ראה כי טוב והזמין אף הוא צוות צילום אוהד הביתה. הצוות תיעד את המטבח המוזנח שבקומה הראשונה שלא טופל ולא שופץ זה עידן ועידנים. המסר בשני המקרים היה שהדיבורים על הבתים המפוארים מופרזים ומנופחים. לפחות במקרה של נתניהו, התברר לאחר מכן שהמטבח המוזנח הוא של צוות העובדים (ועל היחס של גברת נתניהו לעובדים כבר דובר רבות בבתי הדין לעבודה), ואילו הזוג עצמו מחזיק מטבח מטופטפ בקומה השנייה שלא צולם כמובן. התקשורת חגגה על הבלוף, אבל הציבור הליכודי קיבל עוד חיזוק לעמדתו שהכל זה רדיפה על רקע פוליטי.

זה כמובן לא אומר שנתניהו יכול לישון בשקט. הריצה שלו בעיצומו של לילה לראיון מתוזמן ומלוקק בערוץ 20 מלמדת שהוא מרגיש צורך דחוף לתחזק את שטיפת המוח לבוחריו לבל תחדור אליהם טיפה אחת של תקשורת מורעלת. הרייטינג של הערוץ המדובר בציבור הרחב, על גבול שברי האחוזים. אבל מי שלגלג על נתניהו בקטע זה, אכל מהר מאוד את המקלדת. הראיון צוטט בכל הערוצים הגדולים וזכה למאות אלפי חשיפות. בתרגיל מבריק זה הוכיח נתניהו שבכל מה שקשור לתקשורת המונים הוא אלוף שבאלופים.

מי שיודע לא מדבר

האמון המוחלט של הליכודניקים בחפותו של נתניהו עשוי להתערער רק במקרה שאחד מאנשיו של נתניהו המעורבים באחת הפרשיות יפתח את הפה. אם תוגש ראיית זהב בפני החוקרים, כזו שקושרת את נתניהו במישרין לאחת הפרשיות, הגרעין הקשה של הליכודניקים ימשיך להאמין בתאוריית הרדיפה, אבל שלושים מנדטים זה לא רק גרעין קשה. יש לזכור שהליכוד, בימיו הקשים, צנח גם לשנים עשר מנדטים. הכח הריאלי שלו היום בסקרים הוא בסביבות העשרים וששה מנדטים שרובם עדיין מאמינים בחפותו. אם יסתמן באופק כתב אישום מוצק, נתניהו, עם כל השליטה שלו בתקשורת מגויסת, יהיה בצרות צרורות.

דווקא פרשת הצוללות עם עד המדינה שסוגר בימים אלו עסקה עם פרקליטות המדינה, היא האיום הפלילי הפחות חמור על נתניהו. הגילוי הכי מסעיר שיכול עד המדינה לחשוף בפני החוקרים, הוא שדוד שמרון, האיש הכי מקורב לנתניהו, דחף לביצוע עסקת הצוללות כדי להגדיל את עמלותיו מהמספנות בגרמניה. זה לא יפליל את שמרון עצמו, שלכל היותר יוצג כרודף בצע שטובתו האישית קודמת אצלו לטובת המדינה. על תאוות בצע לא הולכים לכלא, כל זמן שאין בה אלמנט פלילי מובהק. נתניהו עצמו ודאי לא קיבל שקל אחד טובת הנאה ישירה מהפרשה, והחקירה לא מתנהלת לכיוון זה. כפי שזה מסתמן כעת, עדותו של עד המדינה תפליל גורמים בצבא ובמערכת הביטחון שקיבלו, אולי, שוחד ישירות מהמספנות הגרמניות.

מאחר ורק אישומים פליליים ממש ישכנעו חלק מבוחרי הליכוד שמשהו לא בסדר אצל ראש הממשלה, פטור נתניהו מהתייחסות לשאלות מטרידות אחרות שעולות מפרשת הצוללות. ובראשן: מי נתן אישור למספנות הגרמניות למכור צוללות למצרים, שבוודאי לא רוכשת אותן כדי להתמודד מול הטרור האסלאמי. מצרים גם לא זקוקה להם מול אויביה מסודן ומאתיופיה שלא מחזיקות יותר מכמה סירות משמר עלובות. היעד היחיד של הצוללות המצריות הוא מלחמה עם ישראל אם וכאשר יקרוס הסכם השלום והנסיבות מהזווית המצרית יחייבו זאת. בעבר היה נהוג שישראל מתנה רכישות גדולות מיצרני נשק גדולים בחו"ל, בכך שנשק מקביל לא יסופק על ידם למדינות אחרות.

ופתאום יש אישור כזה. אמש, פרסם העיתונאי רביב דרוקר, שהנשיא ריבלין שוחח עם הקנצלרית הגרמנית אנגלה מרקל וביקש ממנה למנוע אספקת צוללות מתקדמות למצרים. להפתעתו של ריבלין, כך דרוקר, הוא שמע ממנה שיש אישור ישראלי למכירה. הגורם הישראלי היחיד שיכול לתת אישור שכזה הוא ראש הממשלה. לא שר הביטחון ולא הרמטכ"ל. אנשי המספנות בגרמניה לא שוחחו כמובן ישירות עם נתניהו בנושא, אך הם לא היו זזים צעד אחד בלי אישור מגורם מוסמך שבא בשמו של ראש הממשלה.

שני האנשים היחידים במדינה שמנהלים שליחויות פרטיות עבור נתניהו בנושאים מדיניים וביטחוניים הם עו"ד יצחק מולכו, בתחום המדיני, ודוד שמרון בתחום הביטחוני. ממש במקרה, האחרון גם מייצג את המספנות בגרמניה ומרוויח על כל עסקה שהם עושים עם ישראל. אם אכן קודמה עסקת שלוש הצוללות הנוספות עם גרמניה בגלל האישור למכור כאלה גם למצרים, זה פשע שאולי לא הולכים עליו לכלא, אך הוא מתקרב להגדרה של בגידה. על הקשרים בין שמרון לנתניהו, מיותר להרחיב את הדיבור. כמו הקשר בין יד ימין לאונה השמאלית של המוח.

כל זמן שאין היבט פלילי מובהק, מערכת התעמולה של נתניהו יכולה להתמודד עם כל אישום ציבורי. הפחד האמיתי של נתניהו, אומר לנו שר בכיר בממשלה, הוא מפרשת בזק. בימים אלו יושב מנכ"ל המשרד, מומו פילבר, במעצר בית בגלל חשדות על העברת מידע חסוי לבזק כדי שזו תקבל עדיפות במכרזים והקלות ברגולציה. מדובר בתיק כבד עם הוכחות די מוצקות של הרשות לניירות ערך שיכולות לשלוח את פילבר לכמה שנים טובות בכלא.

אם פילבר ילך לכלא, נתניהו לא יוכל לטעון לא ידעתי ולא שמעתי כמו בפרשת הצוללות. פילבר מלווה את נתניהו מזה עשרים שנה בכל תפקידיו. ביום בו נכנס למשרד התקשורת, הצעד הראשון שנתניהו עשה היה לפטר את המנכ"ל הקודם אבי ברגר ולמנות במקומו את פילבר. הצעד הראשון שפילבר עשה היה לעצור את הרפורמה בטלפון הנייח שאמורה הייתה לעשות לתקשורת הקווית את מה שכחלון עשה בשעתו לענף הסלולארי. פילבר עצר מיד את הרפורמה ומאז ועד היום משלם כל אזרח בישראל עוד כמה עשרות או מאות שקלים לחודש לקופתה מפוצצת המזומנים של חברת בזק.

ומי מחזיק בחברת בזק? ידידו של נתניהו שאול אלוביץ. וממש במקרה, ערוץ התקשורת של אלוביץ היה תקופה מסוימת שופרו האישי של ראש הממשלה. יש למישהו ספק שהמנכ"ל ואיש האמון שלמה פילבר לא פעלו כאן אלא בהוראה של ראש הממשלה? פילבר עצמו שומר בינתיים על ראשו של הבוס. אבל כבר ידוע שמול חומות הכלא אין חברים. האיום הגדול על ראשו של נתניהו הוא שפילבר יחליט להציל את עורו ויהפוך לעד מדינה.

בכל מדינה נורמלית, בפן הציבורי של פרשת הצוללות - האישור שניתן למכור למצרים צוללות מתקדמות - ופרשת ההעדפה לבזק שעולה מיליארדים בשנה לציבור הישראלי, היה די כדי לשלוח את נתניהו הביתה. התמרון המחוכם של הטענה לרדיפה פוליטית, יוצר סביבו חומות הגנה בלתי ניתנות לפריצה.

אבל לא רק בוחרי נתניהו משוכנעים שהכל זה רדיפה והאיש צדיק תמים. כמעט כל מצביעי ש"ס ויהדות התורה חושבים כך. מילא ש"ס שיש לה כבר ניסיון ברדיפות ובמסעות הסברה נגד. אבל איפה הציניקנים של יהדות התורה שלא מאמינים זה לזה, ושופכים בוץ זה על זה בכל הזדמנות (ועל כך בהמשך בפרשת מתחם ורבורג בירושלים)? איך זה שאף אחד לא מעז להטיל ספק במניעיו הלא טהורים של האיש?

הגדיל לעשות השבוע העיתון שאמור היה להזמין את נתניהו לוועידת העסקים שלו, עד שקיבל הוראה מלמעלה לא לעשות זאת. במאמר שאפילו עורכי 'ישראל היום' היו פוסלים מחמת הבושה, קובע הפובליציסט הבכיר מ. שלום שאל לו לנתניהו להתפטר מתפקידו גם אם יוגש נגדו כתב אישום. "עד מדינה פסול מעיקרו. אל לו לנתניהו להתפטר רק בגלל עדות שקר של עד מדינה. עליו לעמוד בפני בית המשפט ולהשמיע את גרסתו", קובע הפובליציסט החרדי.

והפואנטה: גם במקרה של הרשעה, נתניהו הוא זכאי אם יורשע בגלל עד מדינה, וזאת כי "הקליקה המשפטית תעשה הכל להוריד עוד ראש ממשלה מהשלטון יחד עם החונטה השמאלנית שפועלת ממניעים פוליטיים", קובע המעריץ החרדי המושבע. ואם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקוראים.

חפש את המוקלט

בצהרי יום שלישי השבוע נכנסה צמרת ש"ס למצב חירום. הכתב לענייני אלי ישי ואריה דרעי של 'ישראל היום' התקשר לבקש תגובה על ידיעה מרעישה. הוא סיפר שבידיו הקלטה של קבוצת חברי כנסת מש"ס שדנים ביום שאחרי. כלומר: היום שבו יוגש נגד דרעי כתב אישום והוא ייאלץ לפרוש מתפקידו. מסקנת הדיון, אם היה כזה: דרעי לא ימשיך בשום אופן בהנהגת התנועה אך גם אלי ישי לא יחזור. המנהיג העתידי יהיה מתוך הח"כים הקיימים.

מסדרת השיחות הקדחתניות של כל צוות הדוברות וההסברה של ש"ס עם עורכי העיתון, התברר שלא מדובר בהקלטה של דיון קבוצתי, אלא של ח"כ אחד שמדבר עם גורם לא ידוע על גורלה של ש"ס לאחר עידן דרעי. להערכתם של בכירי ש"ס, הגורם הוא אחד ממקורבי הגרש"מ עמאר שידיו רב לו בהקלטות ובצילומים. הצד השווה לכל הקלטותיו וצילומיו הוא ששמו של הגרש"מ עמאר מוזכר בהם כמי שמקושר מאוד לנשיא המועצה הגר"ש כהן וכמי שקובע יחד איתו מהלכים פוליטיים הקשורים בש"ס.

כך או כך, ברור שיש הקלטה, והשאלה היא רק מי המוקלט. על דרך השלילה האפשרויות מאוד מצומצמות. שלושה מבין ח"כי ש"ס - גואטה, מלכיאלי ויואב בן צור - הם ה'תנזים' של דרעי. סגן השר נהרי עוסק רק בנהרי והוא גם לא חבר כנסת (בידיעה נאמר שמדובר בח"כ). יצחק ועקנין הודיע כבר על פרישה מהחיים הפוליטיים בתום הקדנציה וש"ס הפסיקה מזמן לעניין אותו. דוד אזולאי אומר בשיחות סגורות שזו הקדנציה האחרונה שלו (פרט נוסף מידיעה אישית של כותב השורות: הוא לא מדבר נגד דרעי גם בשיחות הכי פרטיות שלו. עוד קייס: אחד ממקורבי דרעי היה איתו ברכב כאשר הכתב התקשר לקבל תגובה על מה שנאמר בהקלטה). נותרו כאפשרות רק סגן השר איציק כהן ויו"ר ועדת הפנים ח"כ יעקב מרגי.

מי שמכיר את איציק כהן יודע שהוא מצטיין בדבר אחד: נאמנות אין סופית ליו"ר התנועה. הוא היה הראשון שקפץ לעגלה של אלי ישי לאחר הדחת דרעי והוא היה השני שזינק לעגלה של דרעי ביום שהוכתר כיו"ר יחיד (הראשון היה יהודה אבידן שלדבריו עובד תחת כל מי שמועצת החכמים בחרה בו). מעבר לכך הוא נאמן מאוד לשר הממונה עליו. אף פעם לא תשמע ממנו מילת ביקורת אחת על שניהם. מה גם שהאיש מתנזר מתקשורת ובורח ממנה כמו מאש.

היחיד שנשאר ברשימת החשודים של צמרת ש"ס הוא ח"כ יעקב מרגי. לשעבר מגדולי נאמניו של אלי ישי שקנה את מקומו בכנסת הנוכחית רק מפני שדרעי חשש שינהיג מרד בסיעה ויקח איתו חברי כנסת נוספים. מרגי ידוע גם כנון-קונפורמיסט שלא חייב לאף אחד שום דבר. לדוגמה: בתפקידו כיו"ר ועדת החינוך הוא לא מנגן לפי החליל של צמרת ש"ס, ויוצא למלחמות עדתיות נגד מנהלי הסמינרים בלי לתאם עמדות מראש. מרגי עצמו בטוח שיכהן עוד קדנציה נוספת וכל עיתונאי שמפקפק באוזניו באפשרות הזאת זוכה לתשובה הבאה: "גם בקדנציה הקודמת אמרתם שאני לא אמשיך והנה אני כאן". מה הוא יודע שאף עיתונאי לא יודע ואיזה קלף סודי הוא מחזיק בכיס שיאלץ את דרעי לעשות זאת? רק הוא יודע. דרעי ואנשיו היו שמחים מאוד לדעת. עד שהקלף הזה יישלף, מקומו של מרגי ברשימת ש"ס לכנסת הבאה מובטח בערך כמו של אלי ישי.

להערכתם של גורמים בצמרת ש"ס, בין אם המשוחח הוא יעקב מרגי ובין אם מישהו אחר, לא מדובר בדיון פנימי של הח"כים אלא בשיחת חברים תמימה עם מקורבו של הגרש"מ עמאר. "אנחנו מעריכים שהייתה זו שיחה בה נמשך הח"כ בלשון ודיבר חופשי חופשי. הצד השני שמתמחה בהקלטות העביר את זה לעיתון ומכאן נולד כל הסיפור. יתר הציטוטים משמו של הגר"ש כהן הם שקר מוחלט", אומר הגורם הבכיר.

ומה יש לחשוד המרכזי בכבודו ובעצמו לומר? "תרשום", הוא אומר, "תרשום. לא היו דברים מעולם. הכל עורבא פרח. אני נאמן למועצת החכמים ואני לא מדבר נגד הנהגת התנועה". רשמנו.

#חלוקת ירושלים

במוצאי צום י"ז בתמוז התקיימה פגישה שכמוה טרם היה בירושלים משוסעת הקרבות בין חילונים וחרדים מאז שגורמים חרדים חברו לבחירתו של ניר ברקת. את הצד החילוני ייצג המוזכר האחרון ואת החרדים שלא מקדימים 'הודו' ל'ברוך שאמר', חבר ועדת הרבנים של דגל התורה הגר"ב סולובייצ'יק.

בפגישה גובש מתווה להסדרת בנייתם של מבנים למוסדות חינוך חרדים בשכונות המעורבות של העיר. העיקרון הקובע היה: רמת ההתחרדות. שכונות בראשית דרכן החרדית כמו גילה ופסגת זאב יקבלו גני ילדים בלבד (בגלל האיסור של משרד החינוך להסיע ילדים רכים לשכונות אחרות). שכונות קצת יותר מתחרדות, יקבלו גם בתי ספר אך רק בקצוות ולא במרכז. שכונות כמעט חרדיות, כמו רמות א', יקבלו מבנים בלב השכונה, אך גם שם יקבל המיעוט החילוני זכויות מעל ומעבר למגיע לו עקב גודלו היחסי. פרט חשוב נוסף: הוגדרו שכונות שרגל מוסד חרדי לא תדרוך בהן לעולם. אם מסמך כזה היה מגובש כלפי האוכלוסייה הערבית, אמות הסיפים הבינלאומיות היו רועדות.

יחודו של המסמך מבחינה חרדית הוא שבירת העיקרון הברקתי הידוע שאין מבנים לחרדים בשכונות מעורבות. על העיקרון הזה הלך ברקת לבחירות פעמיים וניצח. לא בכדי החרדים שתמכו בו הם מחוגים שלא מתגוררים בשכונות מעורבות, אלא רק בתוככי המרחב החרדי של צפון העיר. הציבור הליטאי שהוא רוב מניין ובניין של החרדים בשכונות המעורבות, הפך בשכונות אלו לאסקופה הנדרסת בשתיקה ובגיבוי מלא של גורמים בלתי מתחשבים.

ההחלטה להקים את ועדת הרבנים של דגל התורה בירושלים, באה בעקבות הפיצול בתוך הסיעה הדגלאית שהקשה על מו"מ עם ראש העיר. שלושת החברים הפכו בפועל לשלוש סיעות המתגוששות זו עם זו ללא הפסקה. בוועדה חברים ראש ישיבת חברון הגר"ד כהן, ראש ישיבת תורת זאב הגר"ב סולובייצ'יק וראש בית המדרש לחקלאות הגר"י אפרתי. השני הוא הדומיננטי ביותר מבין הרבנים בוועדה.

את הפן המעשי של ההסכמות עם ראש העיר ריכז ח"כ יעקב אשר - מחזיק תיק ירושלים בדגל הארצית. למה לא אורי מקלב? לשאלה זו יוקדש בקרוב טור מיוחד.

אם שבירת העיקרון של הדרת חרדים משכונות מעורבות הייתה המטרה של ועדת הרבנים, אי אפשר לומר שהיא לא הושגה. בשאלת המחיר עוד נדון בהמשך. ברשימה שרק שני אנשים מחזיקים אותה בכיס: הגר"ב סולובייצ'יק וח"כ יעקב אשר, יש עשרות סעיפים של בנייה לחרדים בשכונות מעורבות. בין הבולטים: בית הספר ע"ש ברנט בשכונת נווה יעקב. בית הספר נווה עציון בשיפולי בית וגן בואכה גבעת מרדכי - עבור ילדי השכונה האחרונה. גם תושבי קריית יובל זכו למבנה ענק של חמשת אלפים מ"ר לצרכים חרדיים - חלקם מתנ"ס וחלקם תלמוד תורה, אף שבשיפולי השכונה. בשכונת רמות יתפנה בהדרגה בית הספר 'אהבת ישראל' (בלשון סגי נהור. אין בית ספר שגרם כל כך הרבה מחלוקות וזעם בתוך הציבור החרדי) שעצם הקמתו בלב האזור החרדי הייתה פשע בפני עצמו. ברמות ב' יוקם תלמוד תורה, ועוד ועוד.

מבחינתו של ברקת היה בכך ויתור כואב. בתמורה הוא ביקש ויתור חרדי כואב לא פחות. בלב שכונת קריית יובל עומד ריק מתחם של שמונה דונם המיועד למבני ציבור ונושא את השם 'מתחם ורבורג'. ברקת 'התאבד' לאורך שמונה שנים שהחרדים, המשוועים למבני ציבור בשכונה, לא יראו ממנו טפח. הוא היה מוכן להשקיע עשרות מיליונים למבנים בשכונת בית וגן שיקלטו את ילדי קריית יובל ובלבד שהמתחם, שכבר הפך לסמל, לא יעבור חלילה לידיים חרדיות.

ועדת הרבנים של דגל, סבורה שהצר שווה בהחלט בנזק המלך. עדיף לקבל מבנים רבים בשכונות המעורבות הגדולות של ירושלים, כולל המתחם שבשיפולי קריית יובל, ולתת לברקת לנפנף בדגל של מתחם ורבורג.

האם המחיר כדאי? תלוי את מי שואלים. משל למה הדבר דומה. לצפרדע של אשפה שחייבים להעמיד ברחובה של עיר לצרכי התושבים. כולם רוצים שתהיה כזאת אבל כל אחד דורש שהיא תהיה מתחת לחלונות של השכן ולא שלו. בנמשל דנן, הצפרדע היא מתחם ורבורג והיא נמצאת מתחת לחלונות של התושבים החרדים בקריית יובל. הם משלמים את המחיר של כל השכונות המעורבות האחרות בעיר. בעוד שהם עצמם מקבלים תמורה יחסית די זעומה. כמה כיתות גן בנויות וחלק ממתחם ברחוב אפשטיין שיוקצה לתלמוד תורה. וכאמור, לא בתוך השכונה אלא בשיפוליה.

רבני השכונה לא ישבו כמובן בשקט. אחד מהם נסע למרן הגר"ח קנייבסקי ולדבריו קיבל אישור להתנגד לתכנית. בנוסף, קמו מקטרגים נוספים על התכנית אשר חלקו מכל וכל על עיקרון חלוקת העיר. לא מקובל עליהם שייקבע מראש שיש שכונות שרגל מוסד חרדי לא תדרוך בהן ושגם בשכונות מעורבות עם רוב חרדי עדיין יקבל המיעוט החילוני הרבה מעבר למה שמגיע לו.

וכאן נכנסת לתמונה שאלת הפרגמטיות - האם להסכים דה-יורה לחלוקת העיר בתמורה להישגים מהותיים כבר בשנת הלימודים הקרובה. אגב התנגדות, גורמים בדרג הפוליטי של דגל התורה בירושלים יודעים למנות מספר בתי ספר חילונים שהועברו לחרדים בשנים הקודמות, גם בלי הסכמים גלובליים על חלוקת העיר והתשלום הכבד של מתחם ורבורג. לדוגמה הם מציינים את בית הספר 'רנה-קאסן' בשכונת מעלות דפנה שעבר כולו לחרדים. את בית הספר 'נווה עציון-בנות' שעבר אף הוא לחרדים. את הקמפוס הגדול בנווה יעקב שעבר מהממלכתי לחרדים ואת בית הספר החדש לבנות שהוקם ברמות, אף אם לאחר הפגנות ומאבקים. כל זה הושג, הם מציינים, גם בלי לוותר על סמלים ושטחים חשובים.

כרגיל במחוזותינו זה נגמר בבכי. מצויד בהסכמה של ועדת הרבנים העלה ברקת את מתחם ורבורג להצבעה בוועדה המחוזית וזכה שם לרוב מוחץ. שמונה מול נמנע אחד (חיים אפשטיין נציג עץ). מצד שני, מול הלחצים הכבדים בתוך דגל הודיעה ועדת הרבנים כי היא נסוגה מההסכם. השורה התחתונה היא שברקת קיבל את מה שרצה אך לא ייאלץ לשלם את התמורה לחרדים בגלל הוויכוח הפנימי.

אכלנו את הדגים הסרוחים, ספגנו את המלקות, וסופנו להיות גם מגורשים מהעיר.

פריימריז בצפת

בעוד פחות משבועיים יציפו אלפי נופשים חרדים את רחובותיה הצרים של צפת, יבקרו בקברי הקדמונים, ייאבקו על מקום פנוי באחת ממסעדות המהדרין המעטות של העיר וישאלו את עצמם למה בעיר שיש בה כל כך הרבה פוטנציאל חרדי יש כמעט אפס שירותים לנופש וגם לתושב החרדי של העיר.

אחת הסיבות לכך נרשמה בבחירות המוניציפליות האחרונות. כנהוג במחוזותינו התפצל הציבור החרדי בתמיכתו בראש העיר. חלק תמכו בזה המכהן כעת, אילן שוחט, וחלקם במתחרה שהפסיד. עוד כנהוג: לאחר הבחירות נהג הנבחר בזלזול בחרדים, בגלל הפיצול, ונתן להם כמעט כלום.

אבל הסיפור הכואב יותר הוא הפיצול החרדי למועצת העיר. ולא בין ליטאים לחסידים ובין שניהם לספרדים אלא בתוך הציבור החסידי. מצד אחד רץ נחמן גלבך בראש רשימת אגודת ישראל, ואילו הרב לזר רץ ברשימה אחרת שכללה גם את דגל התורה. באופן לא מפתיע נבחרו שניהם לראשות העיר. גלבך חבר לראש העיר ושותף לקואליציה. לזר נשאר באופוזיציה ותוקף מבחוץ. הפיצול כמובן גבה מחיר יקר אותו יראה כל נופש חרדי בעיר בעוד שבועיים.

השבוע החליט גלבך לשים קץ לפיצול בהצעה מפתיעה. במכתב ששלח לראשי הציבור החרדי בעיר ולבכירי אגודת ישראל הארצית הוא מציע לערוך בחירות מוקדמות בתוך הציבור החרדי. פריימריז בלע"ז. האיש אשר ייבחר ראשון בפריימריז יהיה ראשון ברשימה, השני במקום השני וכן הלאה. מדובר ברעיון שכבר נוסה בעבר בבית שמש, בבחירות הפנימיות בתוך שלומי אמונים, ובדגל התורה בביתר עילית. הפעם מדובר בפריימריז לא בתוך סיעה או מפלגה, אלא לכלל הציבור החרדי, או לפחות החסידי שהוא רוב מניין בפזורה החרדית בעיר.

אם מתנגדיו של גלבך ירימו את הכפפה ויסכימו לראשונה לפריימריז כלל חרדי לקביעת רשימה לבחירות, הם יעשו בזה טובה לא רק לציבור הצפתי אלא גם לכלל הציבור החרדי בארץ. אולי מעיר המקובלים תצא אש ותשרוף את המוסכמה המקובלת הגרועה שלציבור החרדי אין זכות לקבוע את מועמדיו ואין לו אלא החלטות שוועדות ועסקנים מקבלים מאחורי גבו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!