אל שערי הכניסה של בית המקדש • מסע מצולם

לא לפני זמן רב שמעתי את אחד מנציגי החרדים בעיריית ירושלים האומר: "הכותל המערבי הוא המקום המקודש ביותר לעם היהודי בעולם".

מדובר בצירוף של בורות וטיפשות: הכותל המערבי אינו המקום הקדוש ביותר של העם היהודי.

המקום הקדוש ביותר היה ונותר כמובן, מקום המקדש. עובדה היא שלכותל המערבי יכול כל טמא וכל זב וכל צרוע להתקרב אך לא לתוככי הר-הבית ובית-המקדש שהקרב אליו חייב כרת בשל קדושתו.

דווקא בין כותלי הר-הבית, הכותל המערבי הוא הפחות קשור לבית-המקדש שכן הינו עומד מול מקום שהיווה תוספת בלבד להר-הבית. כתלים אחרים הינם חשובים לא פחות.

אחד מכותלי הר-הבית הזנוחים הוא הכותל הדרומי.ולו הייתם מעולי-הרגל של ימי בית-המקדש קרוב לודאי שהייתם חולפים בלי משים למרגלות הכותל המערבי ופונים לעבר זה הדרומי.

מכאן הייתם עולים להר-הבית שכן כאן מצויים שערי הכניסה המרכזיים אל הר הבית כפי ששרדו מימי הגדולה של חמדת ליבנו.

הרבה מן האשמה להזנחת המודעות לכותל הדרומי ניתן לייחס לניהולו על ידי גופים ארכיאולוגיים חסרי רגישות יהודית המציגים את המקום כאתר ארכיאולוגי גרידא, כאשר ימיו הגדולים של המקום מימי בית שני הולכים לאיבוד בסבך התקופות האומיית האיסלאמית הביזנטיות והעותמאנית והממלוכית וכו' וכו'.

אך הרוצה לעלות לרגל כדרך שעלו אבותינו עליו לערוך ביקור במקום.

איך מגיעים?

הכניסה מצויה ממערב לרחוב המוביל משער האשפות לכותל המערבי. כל מה שצריך הוא לשים לב לשילוט - לגן הארכיאולוגי.

קודם כל טהרה

את הסיור אפשר להתחיל במרכז המבקרים, מרכז דוידסון שבו תצוגה מרהיבה של ממצאים, מפות ותמונות.

כאן ניתן ללמוד על ההיסטוריה של ירושלים וסרטון יחיד במינו נוסף הממחיש את העלייה לרגל שבימי הבית השני ומתאר את החיים סביב מתחם הר הבית בתקופת בית שני, תוך הדמייה של מציאות אותם ימים.

כך גם מצוי במרכז מודל וירטואלי אינטראקטיבי של הר הבית, כפי שניצב במלוא הדרו בימי הבית השני.

לאחר מכן, כאשר הנכם מצויים בכניסה לאתר תראו מולכם חומה ושער קטן במרכזה מבעדה ניבטים הנופים של הר הזיתים. מדובר בחומת ירושלים הטורקית ושער קטן המצוי בה.

מומלץ לפתוח את הסיור דווקא בצד השני של החומה הזו.

חצו את השער ומצאו את עצמכם במתחם ענק רווי מבנים מימי בית שני. רוב המבנים כאן היו מקוואות וחנויות ושימשו את עולי הרגל שעלו להר-הבית. היה עליהם תחילה להיטהר ואזי לקנות שה או גדי כקורבן עולת ראיה, שלמי חגיגה, ושלמי שמחה להקריב בבית המקדש.

המעלות לבית המקדש

שימו לב עתה לשרידים שמאלכם, מול חומת הר הבית.

כפי שתשימו לב מצויים כאן מדרגות העולות אל ההר. אלו מדרגות מקוריות מזמן הבית. עליהן דרכו רבבות עולי רגל.

שימו לב גם למבנה המיוחד שלהם, מדרגה אחת צרה ואחת רחבה זאת כפי הנראה כדי להאט את קצב ההולכים מפני קדושת המקום.

הנבואה שהתגשמה

מדרש מפורסם אומר: (שיר השירים פרשה ב):

"הנה זה עומד אחר כתלנו" – אחר כותל-מערבי של בית המקדש למה נשבע לו הקב"ה שאינו חרב לעולם".

אותו מדרש ממשיך ואומר כי לא רק הכותל המערבי לא יחרב כי אם גם: "שער הכהן ושער חולדה לא חרבו לעולם עד שיחדשם הקב"ה."

מהם שערי חולדה?

המשנה במסכת מידות (א, ג) אומרת: "חמישה שערים היו להר הבית: שני שערי חולדה מן הדרום - משמשין כניסה ויציאה".

אלו השערים המרכזיים ביותר דרכם עלו עולי הרגל לבית המקדש.

ואכן אם עסקינן בכותל המערבי של בית המקדש, לא ידוע אם דברי המדרש התגשמו שכן לא ניתן כיום לזהות היכן ומה שרד מכותלי בית-המקדש.

אך באשר לשערי חולדה מופלא להגיע לכאן ולהיווכח כיצד הן עומדים עדיין בהדרם.

עתה, אם נסתכל ימינה ומזרחה על הכותל הדרומי נבחין בשרידי שער חסום המרכיבים שער כפול. אם נביט הלאה מזרחה נראה שער נוסף, משולש.

אלו שני משערי חולדה המפורסמים דרכו נכנסו ויצאו עולי הרגל לבית המקדש.

דרך הימני נכנסו ודרך השמאלי יצאו.

אך מי שנבדל מהציבור מחמת אבל או נידוי היה נוהג הפוך, כלומר, נכנס מהשמאלי ויוצא מהימני ועל כך אמרו במשנה והביאו הרמב"ם:

"וכל הנכנסין להר הבית, נכנסין דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל חוץ ממי שאירעו דבר, שהוא מקיף על השמאל. לפיכך היו שואלין לו: "מה לך מקיף על השמאל?" הוא היה עונה: "שאני אבל".

היו אומרים לו: "השוכן בבית הזה ינחמך".

ואם היה עונה: "שאני מנודה".

היו עונים לו: "השוכן בבית הזה ייתן בלבבך ותשמע לדברי חבריך ויקרבוך".

על מקור השם חולדה ישנה מחלוקת: יש הסוברים כי קברה של חולדה הנביאה שניבאה
בזמן הבית הראשון נמצא ליד השערים.

השערה נוספת הייתה ששמם ניתן להם על שם שציבור רב עבר דרכם, מלשון "האזינו כל יושבי חלד".
הרא"ש פירש ששמם ניתן להם על שם החולדה, שדרה בעיקרי הבתים, וגם כאן החלק הדרומי היה עיקר הר הבית, כנאמר במשנה ש"רובו מן הדרום".

היו שפירשו ששמם נגזר מחולדה הדרה בעיקרי הבתים, אך זאת משום שהשערים הינם שערים תת-קרקעיים, והנכנסים הגיעו להר במחילות, כדרכן של חולדות.

השער הכפול, מוביל לאולם מעבר לחצר בית המקדש שהשתמר בשלמותו, בדיוק כפי שנבנה בימי הורדוס לפני כ - 2000 שנה.

המחלף הסואן בהיסטוריה

נסוב על עקבותינו ונלך לאורך החומה הדרומית למקום מפגשו עם הכותל המערבי.

על הר הבית כולו אמרו חז"ל: "מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה מימיו" (תלמוד בבלי, בבא בתרא ד'). וכאן, בפינה בה אנו עומדים, ניתן לראות למה הכוונה.

שימו לב כיצד החומה מתנשאת לגובה רב ומרשים.

כאן נתגלתה אבן מפולת מרתקת עליה נכתב: בכתב סופרים מהודר: 'לבית התקיעה להכ (ריז) זאת הייתה ראש הפינה של כותלי הר הבית שהושלכה על ידי הרומאים מראש פינת הכתלים כאשר הוחל בפירוק שיטתי של כתלי הר הבית.

'בית התקיעה' פירושו מקום שבו נהגו לתקוע בחצוצרות כדי להכריז על כניסת שבת ומועדים, כמסופר בחז"ל ואצל יוסף בן מתתיהו.

המקום היה במרומי פינת הכותל המערבי והכותל הדרומי, בנקודה גבוהה מאוד הצופה הן אל העיר והן אל השדות שמחוצה לה, כדי להבטיח שכולם ישמעו את התקיעה.

מולנו גם מה שמכונה "קשת רובינסון" על שמו של החוקר הבריטי שזיהה את שרידים במאה ה-19.

ניתן לקשר בדימיון את הקשת שמולנו אל האוֹמנָה, בסיסהּ הכמעט שלם שמצוי מטרים בודדים מהכותל ומתחת לקשת. מדובר במחלף עתיק וככל הידוע הראשון בהיסטוריה.

ראש הקשת התנשא לגובה של כ-17 מטרים מעל הרחוב. אך היא נהרסה בחורבן ירושלים בידי הרומאים, ושרידיו כוסו בעפר ושברים.

על הנדבך השלישי שמתחת לבסיס קשת רובינסון, במרכז הקשת, מצויה חרותת בשתי שורות, בכתב עברי. נוסח הכתובת: "וראיתם ושש לבכם ועצמותם כדשא", מדובר בציטוט מהפסוק בספר ישעיהו "וראיתם ושש לבכם ועצמותיכם כדשא תפרחנה".

גובה הכתובת ממחיש את גובה פני השטח לפני כאלף חמש מאות שנה. יש הטוענים שהכתובת נרשמה בימיו של הקיסר יוליאנוס הכופר, שנתן רשות לשקם את בית המקדש (אך תוכניתו בוטלה). או שריד מבית קברות יהודי שהיה כאן במקום.
.

ושוב ברחוב

גרם המדרגות של המחלף נסמך אל מבנה אבן עצום בגודלו, שבתוכו מקוואות מספר. המקוואות שפעלו בקומת הקרקע נחצבו כולם בסלע, ובזכות כך שרדו.

ממצאי המקוואות הרבים מלמדים על השימוש הרב שהיה להם בימי בית המקדש.

בחלקם ניתן לראות הפרדה הקיימת במדרגות היורדות אליהן, מין מחיצת אבן, אשר כדברי חז"ל הפרידה בין הטמאים היורדים אל המקווה לטהורים העולים ממנה.

בנוסף למקוואות השתמרה יפה גם מערכת חצובה של תעלות מים וצינורות, שסיפקו מים לא שאובים למקוואות, דרך אמות המים.

צמוד לכותל המערבי עובר רחוב מימי בית שני וחנויות שעמדו לאורכו.

החנויות שימשו כנראה כשוק לממכר מנחות, קורבנות וחלפנים החליפו כאן מטבעות.

מדובר בהמשכו של הרחוב ההרודיאני שהתגלה בעיר דוד ועליו סופר בסיור שעבר. מצפון הוא ממשיך מתחת לרחבת הכותל המערבי ולכל אורכו במנהרות הכותל.

רוחב הרחוב הוא כשמונה מטרים, והוא נתחם משני צדדיו באבני שפה גבוהות. הרחוב היה מכוסה כולו בערימת אבני כותל, שהושלכו מלמעלה בידי הרומאים במהלך חורבן ירושלים.

שימו לב לשקע באמצע הריצוף שנוצר מאבנים ענקיות שהופלו מהכותל והר הבית, בשנת 70 לספירה, בידי הרומאים.

מכיוון שהיה קיים חשש שמדובר באבנים מבית המקדש עצמו, הן נגנזו כאן במקום.

פרטים

שעות פתיחה:
בימים א' – ה' בשעות 08:00 – 17:00
בימי שישי וערבי חג: בשעות 08:00 – 14:00
מחירי כניסהר:
מבוגר – 30 ₪
מבוגר בקבוצה (מעל 25 איש)-21 ₪
ילד, חייל, סטודנט, גימלאי –16 ₪

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!