מאיציק ויפליך למדתי מהי אמונה אמיתית • טור דומע

את ההודעה על פטירתו של דניאל ויפליך ז"ל קיבלתי אי שם מעבר לים.

במהלך נסיעה הופיעה הודעת טקסט על מכשיר הסלולארי הפרטי שלי ובו טקסט קצר: "הנער דניאל ויפליך שנפגע לפני עשרה ימים מטיל נ"ט נפטר בבית החולים".

נעצרתי והרגשתי שאין בכוחי להמשיך.

ההיכרות שלי עם משפחת ויפליך המתגוררת בבית-שמש נוצרה רק לפני מספר ימים אחדים.

הייתה זו שעת צהריים, נכנסתי לבית החולים סורקה בבאר שבע כשליבי פועם והתקרבתי ליחידה לטיפול נמרץ-ילדים.

ניסתי לזהות את איציק, אביו של דניאל אך לא הצלחתי:

ציפיתי למצוא אדם היושב כפוף מחוץ ליחידה כשעיניו דומעות. אדם שבור ומיואש.

במקום זאת גיליתי אדם העומד כצוק של אמונה מול ניסיון שהציב בפניו הקב"ה. הוא היה איתן וחזק.

מצאתי אדם שבאמצעות הניסיון מצא את הדרך לחזק ולהתחזק עם ידידיו, שמבקש מאנשים: "כל מה שאני רוצה, שתתפללו". שום דבר מעבר לכך.

בשיחה עם קרוב וידיד של איציק ויפליך הוא ניסה לשרטט לי את חיי המשפחה: משפחה שאבא עבר מעולם של דוגמנות, כסף, זוהר לעולם של תורה ומצוות והליך חזרה בתשובה ארוך ומייגע.

"אין מילים בפי לתאר את המסלול הארוך שעברו בני המשפחה", הוא אמר, "הם ספגו מכה אחר מכה. הוא כשל בעסק אחד ועבר לעסק השני ומן השני לשלישי ושום דבר לא שבר אותו. הוא היה מתייצב בשיעורים היומיים הקבועים ולא היה מרפה מסדר הלימוד הקבוע לעולם".

אך השיחה ביני ובין הידיד הסתיימה במשפט, "אבל הפעם מדובר באם כל הניסיונות. אני מקווה שאם יקרה משהו ח"ו הוא יצליח לעמוד גם בזה".

אך ההיכרות הקצרה עם משפחת ויפליך דיה כדי לדעת ובוודאות: גם גזירה קשה זו, איציק יקבל באהבה ובהצדקת הדין.

איציק התפלל לנס, הנס אמנם לא הגיע ודניאל עלה בסערה השמיימה. אך איציק ימשיך לפיץ אמונה וביטחון בה'.

ברוך דיין האמת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!