פוגל

החיים של משפחת פוגל התהפכו ברגע אחד. לפני חודש בליל שישי חדרו מחבלים לביתם של רותי ואודי ורצחו באכזריות אותם ושלושה מילדיהם: יואב אלעד והדס ז"ל. שלושה ילדים נותרו באחת יתומים תמר הבכורה בת ה12- רועי בן השמונה וישי הקטן בן השנתיים וחצי.
הוריה של רותי הרב יהודה וטלי בן ישי החליטו בעצה משותפת עם משפחתו של אודי כי הילדים יעברו להתגורר עמם. הוריו של אודי ואחיו מקפידים להגיע מדי יום מביתם בנווה צוף לבית משפחת בן ישי בירושלים כדי לשמש יחדיו מעין זוג הורים לשלושת הילדים הקטנים.
במקביל דואגים שמונת אחיה של רותי לבקר את הוריהם לתמוך בהם לשאוב כוח לשוחח עם תמר האחיינית הבכורה ולשחק עם רועי וישי הקטנים. ביום שני הם הלכו לאזכרה במלאת שלושים יום לרצח והניחו אבן פינה לבניין הקבע של הישיבה שייקרא על שם אודי.
"אנחנו מתלכדים כמשפחה מחזקים אחד את השני" אומר יוחאי בן ישי אחיה של רותי ז"ל "עם ישראל נותן לנו המון כוחות. אנחנו מקבלים פניות בלי הפסקה. אנשים שמתקשרים רוצים לתרום לעזור וגם לבוא ואנחנו מרגישים שעוטפים אותנו בהרבה חום. אין מילים שיכולות לתאר עד כמה אנחנו מתחזקים מהדברים האלה."
עד לפיגוע היה בית המשפחה מותאם למגורי סבא וסבתא. הנכדים אמנם הגיעו לבקר אבל כעת הוא הפך בית לשלושה ילדים קטנים. מאז תום השבעה חזרה תמר הבכורה ללמוד בבית הספר באיתמר. אחותה הצעירה של רותי היא תלמידת כיתה י"ב. הפרש הגילאים הקטן בינה לבין תמר אחייניתה גורם להן להיות קרובות מאוד זו לזו ולתמוך אחת בשנייה.
רועי בן השמונה עבר ללמוד בתלמוד תורה בירושלים והמורים מספרים כי הוא משתלב שם היטב. "כולם אומרים לנו שנראה שהילד הזה למד שם מאז ומתמיד" מספר הרב בן ישי. "כמו בכל מקום שכולם נרתמים לעזרתנו גם שם הם קלטו אותו יפה כל כך. הוא ילד חכם פיקח מאוד. הוא רוצה ללמוד כל דבר. סקרן ודרכו רואים שההורים הצליחו להצמיח נפשות טהורות אבל גם ללמד אותם להיות חיים עירניים וסקרנים. הוא חברותי הוא משחק ובשבילנו זה פלא."

"לא בני שלושים"

הסבתא טלי ואחיותיה של רותי מנסות ככל הניתן לעטוף ולתת חום לישי הקטן. מאז הפיגוע הוא הולך לפעוטון ליד ביתם של הסבא והסבתא. הרב בן ישי מדבר כל הזמן בקול רגוע אבל כשהוא מגיע לדבר על ישי קולו נשבר. "הקטנצי'ק הזה הוא בן שנתיים וחצי בסך הכל. אשתי יודעת היטב איך לתת את החום שמאפשר לו למצוא כבר את הקן זה לא תמיד פשוט."
"אם היית שואל אותי לפני שזה קרה אם יש לנו כוחות להתחיל לטפל בילדים בגיל הזה אני לא בטוח שהייתי אומר לך שזו המשימה שאני רוצה לקבל" אומר הרב בן ישי. "בדיעבד אתה מבין שאתה לא בוחר את ההתמודדויות שלך. זו המשימה שהקב"ה נתן לנו ואנחנו רוצים לממש את האמון שאודי ורותי העניקו לנו - לגדל את ילדיהם."
הכוחות הללו צריכים לבוא לידי ביטוי גם בניהול שגרה אינטנסיבית של גידול שלושה ילדים קטנים. "אני לא יודע כמה פעמים אשתי קמה כל לילה לישי הקטן. אני שואל אותה 'זה קשה'? והיא אומרת לי 'בכלל לא.' בעיניי זה פלא. אנחנו סבא וסבתא אנחנו לא בני שלושים."
הרב בן ישי משמש כעמוד השדרה של המשפחה הענפה. תשעה ילדים נולדו לו ולאשתו. רותי ז"ל היא השנייה שבהם. כל אחד שמביט בו מבחין במהרה כיצד הוא נושא על כפיו משפחה שלמה כזו שעברה טרגדיה בלתי נסבלת.
כמה ימים לפני האזכרה במלאת שלושים לרצח התחתן בן אחיו של הרב. בנסיבות רגילות הייתה מגיעה כל משפחת בן ישי בפורום מלא כולל ילדים ונכדים. עכשיו כשהיו עוד בתוך שלושים ימי האבל הגיע הרב עם שלושה מילדיו ועם הנכד רועי.
כחלק ממנהגי האבלות הם עומדים מחוץ לאולם השמחות בעת שבפנים מתנגנת מוזיקה. עומדים במעגל קרובים זה לזה והרב לוחש להם מילים מחזקות. בהמשך קהל האורחים מוביל את בן הדוד שלהם אל החופה בריקודים ובעת שהמוזיקה נרגעת הם נכנסים פנימה. בזמן הברכות מכניס הרב את רועי אל תוך המעיל שלו חצי מחמם חצי מחבק. ברגע אחד הוא נקרא אל החופה לברך את הזוג ועולה אליה בריצה. כשיסיים לדבר אל החתן והכלה הוא יחזור אל ילדיו. אחת מהם מתרגשת מדי פורצת בבכי והרב ניגש איתה הצידה. מחבק. מנסה להרגיע.
"מתפקיד של אבא אתה אף פעם לא נגמל. בהחלט יש לי עכשיו אחריות מאוד גדולה. הילדים שלנו צריכים אותנו לא פחות מלפני כן וכנראה שהרבה יותר. אני יכול לפעמים להרשות לעצמי גם לבכות אבל אני בהחלט צריך לתת תמיכה. במצב כזה אתה מבין שאתה צריך להיות בראש לטובת כולם."
כששואלים את הרב מאיפה הוא שואב את הכוחות יש לו תשובה ברורה: "אני מתחזק מהתחושה שאודי ורותי השאירו לנו תפקיד גדול. אנחנו חייבים להמשיך עם הילדים שלהם את מה שהם רצו שיהיה פה. יכול להיות שמתוך זה שבמשך שנים רבות היינו עסוקים בלתת כוחות לאנשים אחרים אז כנראה שהקב"ה גומל לנו באותה מידה. אני מאמין שמהמקום שבו אודי ורותי נמצאים הם נותנים לנו כוח."
"אנחנו מגלים כל יום עד כמה לא הכרנו את אודי ורותי. אנשים מתקשרים מגיעים מכתבים והזוג המיוחד הזה נחשף לנגד עינינו בצורה בלתי רגילה" מספר הרב בן ישי. "הם הקימו בית מדהים יחד. אני מרגיש שהביטוי הכי חזק לבית המיוחד שלהם הוא הילדים. אתה רואה איזו רוח טובה יש להם וזה הכל בא מאבא ואמא."
"מגלים אותם מחדש"

"הילדים האלה עדינים נעימים אבל מצד שני אין להם שום ויתור על שמחת חיים. גם בימים הכל כך קשים האלה הם מבטאים את הכוחות שלהם. כמובן שזה יותר חזק אצל שני הקטנים. תמר גדולה יותר ומטבע הדברים יותר מודעת. אבל אצל רועי וישי שני החבר'ה הצעירים האלה אתה רואה אותם חיים - וזה גם מחזק אותנו."
אלפי בני אדם הגיעו לניחום אבלים בבית משפחת בן ישי אבל גם לאחר תום השבעה ממשיכים המונים להקיף את בני המשפחה ומגלים טפח נוסף בחייהם של אודי ורותי. "פתאום אתה מגלה שמשפחה זה עולם ומלואו. בית הוא לא רק ארבעה קירות. זה חיים שלמים ואנחנו כל כך שמחים בילדים האלה שגידלנו. ידענו תמיד אבל עכשיו זה מתגלה עוד ועוד כמה הם היו מיוחדים - להיות יותר טובים יותר נעימים זוג אנשים שחשבו כל הזמן איך לתקן את עצמם ואת העולם."
"רק כדי להבין איזה אדם ישר היה אודי. פעם אחת הוא היה צריך ללכת לפגישה ליד איזה קניון. כשהסבירו לו איך להגיע אמרו לו לחנות את רכבו בקניון. הוא לא הסכים בשום אופן. הוא אמר'מה זאת אומרת? אני אתפוס להם מקום חניה כשאני לא נכנס פנימה."'?
"האסון הזה לקח אותנו למקום מאוד מיוחד בחיים" אומר הרב בן ישי וכשמנסים להבין איך הוא מחבר מילה חיובית כזו לאסון הנורא הוא מסביר "אודי ורותי היו בהתפתחות מאוד גדולה בזמן האחרון. הם מצאו את מקומם באיתמר אודי מצא את מקומו בישיבה. זה לקח את המשפחה למקום טוב והם חיו ברף מאוד גבוה של ערכים. זו הכוונה שלי כשאני אומר מיוחד. אנחנו והאחים והאחיות של רותי מנסים עכשיו כל העת לשמור על הרף הגבוה שרותי ואודי הציבו לנו."

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!