לאחר חתונת המיליונים, הגיע המעצר ואיתו הנפילה הגדולה • ראיון מצמרר

"אתה הראשון שאני מספר לו את סיפור חיי שרצוף בעושר, בכבוד, בפרסום וגם בהשפלה ובכאב גדול", מצהיר באוזניי הרב חיים משה סטרולוביץ בפתח הראיון. "היום", הוא ינסה לשכנע אותי בסיומו. "נותנים לי כבוד גדול יותר מבעבר. כבוד אמיתי, יהודי-רוחני".

הראיון לא מתקיים בשטף. האיש מתקשה עדיין לדבר על חלקים רחבים מתוך ההיסטוריה שלו. מספר שיחות טרנס אטלנטיות, שמתפרסות על פני שבוע ימים, משלימות את הפזל.

השם 'חיים משה סטרולוביץ', שהפך למיתוס בקרב הציבור החרדי, מעורר אצל רבים קונוטציה של עושר מופלג, פאר בלתי נתפס, חתונות גרנדיוזיות ופיזור הון רב לצדקה. השיחה שאנחנו מקיימים, המנסה לעמוד על סוד ההצלחה, הנפילה והתקומה, מסקרת עשרות שנים של פעילות, עוצמות רוח, תקווה איתנה ואמונה בסיסית.

בלי כל אלה, ספק אם היה מצליח המולטי מיליונר לשעבר לעמוד שוב על רגליו ולהכריז: אני כאן, חיוני ומאושר יותר מתמיד.

הצמיחה:נכנסתי לעסקים בגיל צעיר
הרב חיים משה סטרולוביץ נולד בשנת תש"ז בעיר קאשוי שהייתה נתונה תחת שלטון סלובקי, לאביו הרה"ח שמואל יצחק ז"ל. הגה"ק רבי רפאל בלום, האדמו"ר מקאשוי זצ"ל, שימש כסנדק בבריתו.
העשירות עברה במשפחה מדור לדור. האב, שהתגורר לפני מלחמת העולם השנייה בהונגריה למד אצל המהרי"ץ דושינסקי, ה'פרשבורג'ר רב', ה'נייטרא רב' ועוד, היה תלמיד חכם ונשוא פנים ולפרנסתו עסק במסחר והתעשר.

בתקופת הזעם, בצל השואה האיומה, איבד את רעייתו וארבעת ילדיו ואחריה הקים משפחה חדשה. בשנת תש"ח הגיע לווינה והחל לשקם את עצמו. מהרכוש הרב שצבר לפני פרוץ המלחמה לא נותר מאומה, אבל העולם החדש שוב האיר לו פנים ועסקי ענף הפרוות הצמיחו את עסקיו במהירות.
העסקים שגשגו ופרחו ושמואל יצחק הפך לאחד מנכבדי הקהילה היהודית, סייע רבות לפתיחת מוסדות חינוך תורניים וייסד את תלמוד התורה הראשון בווינה לאחר המלחמה. כחסיד סאטמר מובהק עמד לימין מוסדות הקהילה בכל תפוצותיהם ותמך בהם בכל מאודו.

סטרולוביץ מספר שכשהגיע הרה"ק בעל ה'דברי יואל' מסאטמר זצ"ל לווינה ועסקני הקהילה התלוננו בפניו שבקופת המוסדות קיים גירעון עצום מול תפוסה מלאה של תלמידים, נאנח הרבי לרווחה ואמר בסיפוק: "ברוך ה', אין כסף. במוסדות שלנו יש תלמידים אך אין כסף, לעומת זאת במוסדות החילוניים המקומיים יש אולי כסף אך אין ילדים".

"כשהרבי הזכיר בספרו 'ויואל משה' את פליטי הונגריה המתגוררים בווינה, הוא התכוון לאבי", מגלה סטרולוביץ.

הבן, חיים משה, למד במספר ישיבות בישראל ובארצות הברית, ביניהן: נייטרא, דושינסקי וסאטמר. הוא שקד על לימודיו וחבש את ספסלי בית המדרש יומם ולילה. בתקופה זו אף נבחן אצל גדולי ישראל וקיבל 'סמיכה' להוראה מידי הגאון רבי ישראל יצחק רייזמן זצ"ל, חבר בד"ץ 'העדה החרדית'; הגאון רבי יהושע מנדל אהרנברג זצ"ל ועוד. לאחר נישואיו עם בתו של הרה"ח מעכיל וידער מאנטוורפן, התגורר מספר שנים בבלגיה ולמד בכולל מקומי. לאחר מכן, בהיותו בן עשרים וארבע, עקר לווינה והשתלב בחיי המסחר ובתעשיית הפרוות המשגשגת של אביו.

לסטרולוביץ נולדו שלושה ילדים – בת ושני בנים. הולדתם של בניו נקשרה בברכה שקיבל מהרבי מסאטמר. "חלפו מספר שנים מאז לידת בתי", מספר סטרולוביץ. "נכנסתי אל הרבי וביקשתי ממנו ברכה לפקידה בבן זכר. היה זה לאחר השיתוק שבו לקה ומצבו הבריאותי שלו לא הוטב. הוא אמר מספר משפטים ולא הבנתי את תוכנם. הגבאי המיתולוגי, הרה"ח עזריאל גליק, שעמד לצדו, קלט את רוח הדברים ועודד אותי: 'חיים משה, נושעת'. בסוף אותה שנה נולד לי בן ולאחר תקופה קצרה נולד בני השני".

בשנת תשמ"ג נפטר האב והותיר את בנו ובן נוסף, צעיר יותר, שהיה חתן אצל הרה"ג רבי אליעזר פרנקל מארצות הברית. חיים משה ירש את עסקי האב ובמקביל נכנס גם לענף הנדל"ן.

"באותה תקופה ענף הנדל"ן היה רווחי", משתף סטרולוביץ ברזי הצלחתו. "רכשתי דירות בעשרים-שלושים אלף דולר ותוך זמן קצר טיפס ערכן באורח מפתיע ומכרתי אותן במיליון דולר. זו הייתה תקופה מצוינת לנדל"ן. שוויין של הדירות נאמד היום בשלושה מיליון דולר. את מרבית הנכסים רכשתי באוסטריה, אך שלחתי את ידי גם בארצות הברית.

"זו גם הייתה התקופה שבמהלכה התחלתי לתרום רבות למוסדות ולבנות עבורם בניינים שעליהם יתנוסס שמו של אבי ז"ל. בניתי את מוסדות דושינסקי בבני ברק, תרמתי מבנים לבתי ספר לבנות בלונדון ובאנטוורפן, הקמתי את בית המדרש בוטשאטש בלייקווד ועוד רבים, כיד ה' הטובה עליי. במקביל, הייתי שותף להקמת הארגון חובק הזרועות 'רב טוב', שסייע למהגרים יהודים מארצות אירופה שהגיעו לווינה לעבור לארצות הברית".

שמו של סטרולוביץ כנדיב שאוזנו פתוחה לכל בקשה, צבר תאוצה. רבים מגבאי הצדקה ונציגי המוסדות נהגו לטוס במיוחד לווינה כדי ליהנות ממתנת ידו. "בעל הצדקה הגדול ביותר בווינה", תיארו אותו. בכל מוצאי שבת חולקו על ידו כספים רבים למטרות תורה, צדקה וחסד. לא היה איש שלא נענה בסבר פנים יפות.

ההצלחה: השקעתי מיליוני דולרים בחתונה
בשנת תשמ"ט, כשהגיעה בתו לפרקה, הציעו עבורה את בנו של הרה"ח ישראל מנהיים ז"ל, חסיד בעלזא שזכה ליצוק מים על ידי הרה"ק מרן המהר"א מבעלזא זי"ע. כשהשידוך יצא לפועל, הרימו רבים גבה. לא היה זה חיזיון נפרץ שחסיד סאטמר נלהב ישתדך עם חסיד בעלזא מושבע.

סטרולוביץ החליט לא להסתפק בחתונה מהודרת. הוא ביקש לערוך חתונה שתיחקק בדעת הקהל בפאר שילווה אותה. לשם כך שכר את 'הופבורג' – ארמון החורף המלכותי ששימש את שושלת בית הבסבורג ובו התגורר, בין היתר, הקיסר פרנץ יוזף. אגפי הארמון המפואר, אביזריו ותכולתו, צופו בזהב טהור, ועל מרפסתו ניצב היטלר ימ"ש והכריז על סיפוחה של אוסטריה, כשההמון עומד ברחבה הסמוכה ומריע.

כל חצרות החסידים שיגרו את נציגיהן כדי להשתתף בשמחתו של סטרולוביץ. כ"ק האדמו"ר מהרי"י מסאטמר נשלח על ידי אביו, כ"ק ה'ברך משה' זצ"ל, לייצג את החסידות בחתונה. מי שהשתתף בה והיה בראש המסובים, היה כ"ק האדמו"ר הרה"צ רבי לייבוש מפשעוורסק, שנשלח לחתונה על ידי אביו, הרה"ק רבי יענקל'ה זצ"ל.

אלפים מהארץ ומהתפוצות ביקשו לקחת חלק ביום שמחת לבו. האורחים התאכסנו במלון 'קונטיננטל' המפואר ונסעו לחתונה בכרכרות רתומות לסוסים אבירים. הרחובות הסמוכים נסגרו לתנועה וגדודי עיתונאים וצלמים, מהתקשורת המקומית והעולמית, נכחו בה וסיקרו אותה מכל זווית אפשרית. בסיכום, הוצאו על החתונה מיליון וחצי דולר.

"זהו הניצחון הגדול ביותר על היטלר, שעמד כאן והכריז על כוונותיו באשר לעתידה של אוסטריה", אמר סטרולוביץ בחתונה, במהלך דרשה נרגשת. "השאת זוג יהודי, שצמח וגדל מתוך ההפיכה ומתכוון להקים בית נאמן שימשיך להפריח את השממה, היא הכרזה על תקומת עם ישראל".
זו הייתה רק הסנונית. החתונה הבאה נערכה בתשנ"ג, כשבנו נלקח לחתן על ידי הרה"ג מנחם מנדל טאגער, מחשובי הקהילה היהודית בלונדון. האירוע התקיים בארמון 'אלכסנדר פאלאס'.

אבל החתונה השלישית בשנת תשנ"ז העמידה בצל את הקודמות. סטרולוביץ השקיע חמישה מיליון דולר בחתונת בנו הצעיר, שנישא לבתו של הרה"צ רבי נטע הורביץ מספינקא, בנו של כ"ק האדמו"ר רבי הערשל'ה מספינקא-וויליאמסבורג זצ"ל. החתונה נערכה בהאנגר ישן בפאתי שכונת פלטבוש, שהוסב עבור לילה אחד לאולם מפואר בהשקעה של יותר ממיליון וחצי דולר.

"30,000 איש נטלו חלק בסעודה", נזכר סטרולוביץ. "אפילו אצל אחשוורוש לא היו כל כך הרבה אנשים. רק המטבח שבנינו עלה 400,000 דולר. משאית שביקשה לפרוק בו תכולה נסעה חמש דקות מקצה אחד לקצה השני. מונה רוזנבלום הגיע עם צוות נגנים מורחב ויחד עם עשרות נגנים מקומיים הפליא בביצועים באותו לילה בלתי נשכח.

"רכבת אווירית הביאה אלפי אנשים מאירופה ומישראל. כמעט לא היה אדמו"ר שלא השתתף בה או שלח מישהו מנציגיו. בכל שעות החתונה עמד לרשות הציבור צי אוטובוסים ששינע המון חוגג מהשכונות החרדיות, בורו פארק וויליאמסבורג. מישראל הגיעו לחתונה 19 עיתונאים וצלמים. שלושה בדחנים עמדו על הדוכן ושימחו את הלבבות. זו הייתה החתונה הגדולה ביותר, ומן הסתם גם היקרה ביותר, בהיסטוריה היהודית".

חשיפת 'חתונת הזהב' של המיליונר היהודי חבקה עולם. כשהוא נשאל אם היום, אילו השיא צאצא נוסף והיכולת הכלכלית הייתה בידו, היה משחזר שוב חתונה אגדית בסדר גודל כזה, הוא משיב: "הייתי עושה חתונה גדולה יותר".

הנפילה: ברחתי והפכתי לראביי רייץ'
מי שכורך בין החתונה למפולת הכלכלית שהתרחשה באותה שנה, עושה זאת על אחריותו בלבד.

סטרולוביץ סבור שקנאה וצרות עין, שאפיינה גורמים מסוימים שלא הצליחו לפרגן ולשאת את עשירותו, היו בעוכריו – הלשנה הביאה את השלטונות לחשוד בו בהלבנת הון. לטענתם, סטרולוביץ או בא כוחו הונה את הבנקים כשהציע ללקוחותיו משכנתאות בערך גבוה מערכן האמיתי.
מכאן ואילך, מבצר ההון של סטרולוביץ התחיל להתרסק.

"ביום בהיר פשטו שוטרים חמורי סבר על משרדיי. לא ידעתי שהם מחפשים אותי וגם לא היה לי ממה לחשוש – לא נרשם על שמי מעולם כל רישום כוזב שאמור להפליל אותי. היה זה בדיוק עשרה חודשים לאחר הסתלקותו של האדמו"ר מספינקא, רבי הערשל'ה זצ"ל, שעוד הספיק להשתתף בשמחת נכדתו-כלתי. לפתע הבחנתי בבבואתו הפוקדת עליי: 'חיים משה, ברח'.

"המראה נדמה לי כה מוחשי ולא הטלתי בו ספק. תפסתי את המונית הראשונה שעצרה, דהרתי לכיוון הגבול ההונגרי ועברתי אותו רגלית. מהונגריה נסעתי ברכבת לצ'כיה, משם לפינלנד וממנה עליתי על המטוס הראשון שיצא לארצות הברית. לא ידעתי שמחפשים אותי, אך אינסטינקט דחק בי למצוא מקלט על יבשת ארצות הברית, שבה – כך לפחות חשבתי – אין הסכמי הסגרה על רקע כלכלי עם מדינות אחרות".

סטרולוביץ בורר מילותיו בקפידה בשעה שהוא מתאר את נתיב המילוט ולפני שממשיך לשרטט את אמצעי ההסוואה ("אני חושף בפניך נתונים שאף אחד לא יודע עליהם"). 'ראביי רייץ'' היה הזהות הבדויה אותה נשא. הוא הסתתר באחת מערי ארצות הברית, שאת שמה מסרב לחשוף, התארח תקופה ממושכת במלון, מסר שיעורים בקהילה מקומית ונהג באמות מידה רבניות. אף אחד לא ידע מיהו ומה טיבו. התושבים גם לא נברו וחקרו. מי שבא, ברוך הבא. "שמור אצלי גזיר עיתון שמתאר את ראביי רייץ' כחבר בחברה קדישא המקומית".

אפילו רעייתו לא ידעה איפה הוא מתחבא ודאגה לגורלו. כשיצר קשר טלפוני עם משפחתו ופיזר את הערפל, יידעו אותו שהשלטונות מחפשים אחריו. הוא נהג להתקשר מטלפונים ציבוריים שונים על מנת שלא יצליחו לעלות על עקבותיו ולמרות הכול המשיך בשגרת חייו. רק לאחר עשרה חודשים, כשהתפוגגו מעט חששותיו, הרשה לעצמו להיפגש עם אשתו שהגיעה לארצות הברית.

"הזמן עושה את שלו. הייתי בטוח שארצות הברית לא תסגיר לאוסטריה אדם שמוגדר על ידה 'עבריין כלכלי'. הרשיתי לעצמי לעזוב את הקהילה הקטנה ועברתי ללייקווד. בעיר התגוררו ילדיי והקמתי בה את קהילת בוטשאטש. נשאתי שיעורים בבית המדרש והתמניתי כרב בקהילה.

"במקביל, למרות שטבעת החבל הלכה והתהדקה סביב צווארי כשהשלטונות האוסטריים החלו לערוך אחריי מצוד, סברתי שאין לי סיבה לחשוש מפניהם. הייתה תלויה מולי תלונה פלילית שהוגשה לבית המשפט על ידי הבנקים ועורך דין ששכרתי ניהל מולם את המשא ומתן מטעמי. הם דרשו שאחזיר להם הון עתק ואני טענתי לחפות מלאה – כל המעשים הפליליים שנקשרו בשמי לא מגובים במסמך או ברישום כלשהו. התביעה התבססה על עובד שהלשין וביקש לטהר את שמו בהכפשתי.

"הוויכוח בינינו התמקד בגודלו של הסכום שהתבקשתי לשלם. בשלב כלשהו אפילו גיליתי פרגמטיות מסוימת כשהסכמתי, בתיווכו של פרקליטי, לשלם היטלים וקנסות על מנת שיניחו לי, אך המשא ומתן עלה על שרטון בגלל דרישות מופרזות שלא היו מקובלות עליי".

המאסר: נכלאתי כמו פושע מסוכן
הסאגה המשיכה ובכל אותה עת לא חדלה הפרקליטות האוסטרית לקיים מגעים עם עורך הדין של סטרולוביץ והנאשם התהלך חופשי ובלא פחד.

למעשה, פקעה סבלנותם של האוסטרים ואלו הגישו נגדו, בחשאי, צו מעצר בינלאומי לרשויות האמריקניות, שנענו לבקשה וכרתו ברית להסגרתו. "ההסכם שלהם לא הסתדר עם החוקה האמריקנית ולמרות זאת הוא נעשה".

בבוקר חג השבועות צעד סטרולוביץ לבית המדרש כששטריימל חבוש לראשו, טלית על שכמו ושלווה חגיגית נסוכה על פניו. סמוך לבית המדרש הסתערו עליו אנשי FBI, הכניסו אותו לרכב ונעלמו. רק בתו הייתה עדה למתרחש. "עד היום כואבות לי הכלימה והחרפה שנגרמו בגלל המעצר החפוז. אלפי תושבי לייקווד דשו במעצר ודנו בנסיבותיו המסתוריות".

סטרולוביץ הובל לכלא בניו ג'רסי ולאחר מכן הועבר לכלא נוסף במדינה. השלטון התייחס אליו כאל פושע והוא נכלא בתא עם שלושה רוצחים. הרעד נשמע היטב בקולו כשהוא מספר על ימים אפופי בעתה ועל קשיים בלתי נסבלים.

"היה איתי בתא רוצח שחיסל שבעה אנשים. שכן נוסף הרג חמישה אזרחים תמימים. מיד עם קליטתי בתא המעצר התכוונו שלושת האסירים להזיק לי. בחסדי שמים, מצאתי חן בעיניהם והם החלו לנהוג בי בכבוד ואפילו הפכו אותי בהמשך למנהיגם.

"שישה חודשים שהיתי בתא. לא ראיתי אור יום ולא הייתה דרך לדעת מתי ירד הלילה. כל חפציי נלקחו ממני. הרב אהרן קוטלר, אחיו של ראש הישיבה הגר"מ קוטלר, היה העסקן היחיד שהורשה להיכנס לתאי ולאחר מסכת לחצים הביא לאישור הכנסת טלית ותפילין עבורי. בקושי אפשרו לי לקבל מחזור לראש השנה ויום הכיפורים.

"מזון כשר היה חריגה מזכויותיי האלמנטריות ולמרות שבלבי הושתל קוצב לב מספר שנים קודם, לא התחשבו רופאי הכלא במצבי ולא אישרו לי אוכל הולם. חוץ ממאכלים בודדים שיכולתי להביא לפי, רעבתי כל הזמן. לא פעם נתקפתי בבולמוס ולא הצלחתי להרגיע אותו. גם תרופות לא סיפקו לי.

"לא ארחיב בתיאורי אימה על טיב הכלא שבו נכלאתי, כאילו הייתי הפושע המסוכן ביותר בארצות הברית. אפילו עמיתיי לתא, שהספיקו לשהות בבתי סוהר לא מעטים, הודו שמעולם לא נתקלו בכלא כה גרוע – בתת התנאים הסניטריים השוררים בו וביחס המחפיר והזוועתי שניתן לשוכניו".
בני המשפחה שביקשו לבקר הורשו לראות אותו כשמחיצת זכוכית מבודדת חוצצת ביניהם. גם עורך דינו והרב קוטלר לא קיבלו תנאי ביקור טובים יותר. לביקורי חסד זכה אף מהאדמו"ר מהרי"י, שעדיין לא ישב באותה שעה על כס האדמו"רות.

מהרי"י הצליח לגייס יחד עם מספר אדמו"רים - כמו כ"ק האדמו"רים המהרב"צ מבאבוב, ממונקאטש, מדושינסקיא ועוד - סכום של מיליון דולר, וביקש להשליש ערבות כדי להביא לשחרור עד תום הליכי הדיונים, אך האמריקנים סירבו והותירו אותו במאסר.

במהלך התקופה הופיע סטרולוביץ מספר פעמים בפני בית המשפט ונאבק על זכותו במטרה שלא יסגירו אותו לאוסטריה. המאמצים עלו בתוהו. לאחר שהפרקליטות גיבשה את המסמכים שהוכיחו שסטרולוביץ בר הסגרה, החליט בית המשפט הפדרלי לאשר את המהלך. העציר הועלה על מטוס, הוקצה לו מקום מיוחד והובל היישר לתא המאסר בכלא ווינאי.

במהלך המשפט דרשה התביעה למצות איתו את הדין ולגזור עליו עשר שנות מאסר. סטרולוביץ התגונן וטען באוזני השופט כי הוא חף מפשע. "לטענות ולנימוקים שהציגה התביעה לא היה סעד משפטי. הם לא התבססו על הוכחה חותכת ולא גובו בראיות. הכול הושתת על פלטפורמה רעועה של עד שקר".

סטרולוביץ מודה שחשש מפני התוצאות. ערוצי התקשורת והעיתונים שסיקרו בהרחבה את הפרשיה טענו, בהסתמך על מקורות משפטיים, שהפרקליטות החליטה לא לוותר לו ושאין ספק כי הוא ייכלא מאחורי סורג ובריח, בנוסף לקנסות כספיים גבוהים.

אולם הפרשנים לא ידעו שלזכותו של סטרולוביץ נזקפו מעשי צדקה ומפעלי חסד רבים, כמו מוסדות שהקים לתורה ולתפילה. כ"ק האדמו"ר בעל ה'ברך משה' מסאטמר זצ"ל גם הביע ביטחונו והרעיף את ברכתו שייצא מהתסבוכת כשהוא זכאי. מהרי"י הופיע בבית המשפט בשליחות אביו ונשא נאום נרגש כעד אופי לטובתו של הנאשם. לעדות הייתה השפעה בלתי מבוטלת על החלטת השופט.

בעצת פרקליטו, החליט סטרולוביץ להודות בחלק מזערי מתוך הררי האישומים שיוחסו לו. לטעמו לא נותרה כל ברירה, שכן בית המשפט היה מקבל את דעת התביעה ללא עוררין ודינו היה מורע.

התקומה: חזרתי ללייקווד לחיים חדשים
ואז הגיע מפנה לא צפוי. לסטרולוביץ אין דרך להגדיר אותו מלבד 'נס'. באופן מעורר השתאות ובניגוד לכל התחזיות, קיבל השופט את גרסת הנאשם, הדף את טיעוני התביעה, החליט לקצוב את עונשו לעשרה חודשי מאסר בלבד והשית עליו קנס כספי בסך 250,000 דולר.

מכיוון שסטרולוביץ נכלא למעלה משנה בבתי הכלא האמריקני והאוסטרי, הוא ריצה את עונשו ואף ישב בכלא שלושה חדשים מעבר למכסה. השופט הורה למדינה להעניק לו פיצויים על שלושת חודשי הסבל המיותרים ואנשי התביעה התקשו להשלים עם גזר הדין.

סטרולוביץ קיבל דרור ושוחרר לנפשו, אבל כלי התקשורת האוסטריים, הידועים באנטישמיות שהם מקדמים, לא ויתרו וכתבו ש"השופט שיחרר יהודי וניקה אותו מאשמתו רק בגלל שהתפעל מחכמתו של ראביי שהופיע בבית משפט".

למרות שאימו מתגוררת בווינה, החליט סטרולוביץ להתגורר בשכנות לילדיו בלייקווד וחזר לקהילתו. היום הוא מכהן כרב קהילת בוטשאטש, על שמו של הגה"ק בעל ה'אשל אברהם' זי"ע, מוסר שיעורי תורה ועוסק בפעילות רוחנית מקיפה.

העושר הרוחני, כך נראה, מעניק לו סיפוק יותר מכול.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!