"תלמידי אהובי, למה?" • טור אישי מלב שותת דם

צפיתי בעינים קרועות מתדהמה במצגת המבטאת את פריקת עולם של תלמידי לשעבר, כשהקולר נתלה, ולא במרומז - בצוות המלחיץ, שגרם לנשמות אלו להיאבד מכרם בית ה'.

הקליפ הזה מזעזע כל רואה.



לאור זאת, מובנות התגובות הנזעמות. היו שתהו על החינוך שאינו מועיל, וקראו לבדק-בית פנימי ולחשבון-נפש. היו שנסחפו לכנותנו בשם רוצחי נפשות שכל מגמתם היא למשוך כספים מההורים האומללים וכו'.

התמונות, לכאורה, מדברות בעד עצמן. הנה לנו תואר פנים אצילי ועדין, ההופך באחת - באשמתנו אנו - לבריוני שכונה ללא דת ואמונה, והכל כתוצאה של לחץ, אגרסיביות וחוסר קבלה של אלו שאינם מבינים בחינוך מאומה.

– "ראו מה עוללתם"! קורא הסרטון מבעד למנגינתו הנוגה.

לפני שאומר את דברי, ויש להניח, כי כמצולם בתמונה, יש גם לי אי אילו מילים לומר, אנסה להציב את העובדות על אמיתותן.

זיוף 'קטן ומכוער'

המצולמים בתמונה, ברובם המכריע, הם עדיין שומרי תורה ומצוות. למרות שחזותם החיצונית אינה מעידה על מוצאם המקורי, אך לא יספיק שרטון-סרטון שכזה להכיל את העושר הרוחני שהוענק להם בחסותם בצל קורותינו - ואת מטעני האהבה והאמפתיה שהועמסו על נפשם העייפה מתלאות חינוכיות קודמות, ללא גבול וללא ערך.

מלבד זאת, באורח שקרי ומכוער למדי, עשו זיוף 'קטן', כשהתמונה 'שלפני' הוחלפה עם התמונה 'שלאחרי'. כלומר, במקרה אחד ושניים לפחות, התמונה 'של פעם' - כשהמצולם עטור בצורה יהודית - היא בעצם 'של היום'. העובדה הזו מעידה על נמיכות רוח של היוצר, שזהותו ידועה לי עד כאב.

וכמה מילים עליו: אם יש בחור שכה ניזון ממסירות הנפש העצומה של מקימי ומנהלי הישיבה, הוא דווקא הבחור שבמו-ידיו יצר את היוזמה העלובה הזו. גם כאשר הוריו לא שילמו אגורה שחוקה אחת לישיבה, הוא אכל מפיתנו ושתה מממיינו תרתי-משמע. נהנה באירועים, טיולים ואטרקציות - כולל נסיעה משותפת לחו"ל - והכל בחינם ממש. הסלחנות, הקבלה, ההכלה, ההבנה לנפשו הסובלת, עלו לנו במחיר יקר למדי - הכפשה והשחרה, ללא שום סיבה.

הבחורים האלו, ומה שקרה איתם, אינם תוצאה של הישיבה. ההיפך הוא הנכון, הם התוצאה של 'סגירת הישיבה'. התמונות של 'לפני' - מגלמים את הדמות שהתחברה להוויי הישיבתי החמים והנעים שהיה, והתמונות של 'אחרי' מעידות על החורבן, על החידלון. על נעילת שערי הישיבה, שנבעה מהאטימות של מסרבי תשלום שכר הלימוד, ושל אי יכולת להמשיך עוד.

לא כולם. מספר גבוה יותר של בחורים שרדו לתפארת. כמה מהם שובצו בישיבות אחרות, ועושים חיל לתפארת החינוך היהודי העתיק. כמה מהם אף הקימו בתים בישראל והשתלבו במעגל האנשים הנורמטיביים, אלה שיש להם עוד דברים בראש חוץ מבילויים והרס.

הישיבה היתה עוגן ההצלה

עכשיו לגופו של עניין: ההאשמה היתה שהישיבה הלחיצה את הבחורים.

מי יכול לעמוד בלחץ? אף אחד.

מי יכול לעמוד בקשיים שלא מתאימים לאישיותו? אין אחד כזה.

נסה להלחיץ נער צעיר, תראה מה גרמת. המסר ברור, חד וקליט.

ייתכן ומאות אלפי צופים ינידו ראש על אזלת היד של החינוך המוזר הזה, שאינו נותן לצעירים לשאוף אוויר בגיל הקריטי הזה. אך האמת זועקת עד לשמים: הישיבה היתה עוגן ההצלה של הבחורים האלו. כל מהותה של הישיבה היתה בדיוק ההיפך הקוטבי של כל לחץ משום סוג.

בישיבה היה יום-יום חויה. התפילות, הסדרים, ואירועי הערב (עשרות אלפי שקלים בחודש 'נשפכו' רק לשנע את היציאה הלילית למקומות יפים וכו'), התקיימו באווירה של 'ביחד', של שיתוף, יחס אישי.

כל אחד היה יכול לקבל את שלו, את הסגנון שלו, ואת היכולת שלו לפעול וליצור.

אין כאן הרקע המתאים לפרוש את כל המפה כפי שהיתה, אך אחת נעיד, וכל מי שלמד פעם אצלנו, יודע שזו האמת: בכל תקופה ישבנו אתם ביחד, והם, כשותפים פעילים בבית הזה, קבעו יחד עם אנשי הצוות את הסדרים.

וכאשר הושגה הסכמה – יצאנו לדרך...

יצירה מעוותת למען הכפש את המטיבים

אין כאן, במצגת הזו, רק שקר. אין כאן רק סילוף המציאות. בעיקר יש כאן כפיות טובה בדרגה הנמוכה ביותר הקיימת בעולמנו. ישב צעיר, שנהנה מכל העולמות תחת צל קורתנו, ויוצר יצירה מעוותת למען הכפש את המטיבים לו.

תמיהני: למה? למה עשית את זה? ועל מה?

וכמה מילים על כסף, ומניעים לא טהורים שהואשמנו בהם.

אנחנו, שראינו שליחות חיים בעבודה במקום כזה, שמנו נפשנו בכפנו למען הטיב להם, וגם לאלו המצולמים בתמונות - גם לפני וגם 'אחרי'.

לא רק שלא קיבלנו כסף מההורים, כפי המגיע לפי שעות עבודה מקובלות, אלא שחודשים רבים היינו ללא משכורת כלל. ולא עוד, אלא שמכספנו האישי קנינו חפצי השלמה לאלו שאין להם (כמה מהם מחייכים אלינו מהמצגת).

עד היום, הנוגעים בדבר כמעט שנה-שנתיים אחרי, מתרוצצים להשיג כספים מפה ומשם, כדי להחזיר את חובות העתק שישיבה זו ופעילותיה דרשו - כשהתודה באה בדמות המצגת הגועלית.

יש לי תחושה שרבים מהמצולמים לא הסכימו כלל לככב בתגובת הזוועה, כי הקשרים שהם מקיימים עד היום הזה עם חלק מאנשי הצוות, ובמיוחד עם המצולמים במצגת, לא מסתדר עם ההכפשה והטלת הדופי. מישהו מבין את זה?

הייתי רוצה להביט בעיניהם ולשאול אותם: האם זו דרך להודות למי שלא היה בעולמו כלום רק להיטיב להם?!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!