'בין הזמנים' של פסח ארוך מדי? • טקבקו

בין הזמנים כבר בעיצומו. בחורי הישיבות, קטנות כגדולות, יצאו כבר לחופשת בין הזמנים בראש חודש ניסן.

יש המנצלים את הימים שלפני פסח, לסייע בבית בעבודות הניקיון. ישנם הממשיכים ללמוד בישיבות 'בין הזמנים', וישנם המשתלבים בעבודות כאלו ואחרות, כדי להרוויח כמה פרוטות. הרי צרכי העם מרובים, וזה כולל גם בחורים...

אבל רבים מהבחורים, נצפים בימים אלו מטיילים ברחבי הארץ. אחרים מתבטלים ומשוטטים מבית מדרש פלוני למקום פלמוני וחוזר חלילה באפס-מעש. יש שאצלו זה בבחינת 'וירא מנוחה כי טוב' והאחר מאמץ את חלקו השני של הפסוק: 'ואת הארץ כי נעמה'...

לאחר החג, המצב מחמיר ורובם ככולם מתבטלים ושום פעילות פרודוקטיבית לא נרשמת בסדר יומם.

רק בראש חודש אייר הם שבים לספסל הלימודים, ובינתיים שורפים את ה'זמן' שמכונה משום מה, 'בין הזמנים'.

האם יש מקום לקצר את בין הזמנים הארוך הזה?

שמא יש לקבוע מסגרות תורניות קלילות יותר לפחות בחלקו של ניסן? ואולי אין טעם ומקום לשנות את המסורת, למרות שיש הסבורים כי מדובר בקיבעון?

בעד • הגאון רבי חיים כץ, ראש ישיבת משכן יעקב

הגאון רבי חיים כץ, ראש ישיבת משכן יעקב בחיפה, סבור כי אם גדולי ישראל לא ראו צורך לשנות את הנוהג, הרי שבוודאי כך ראוי לנהוג. גישתו לבין הזמנים מאוד מרוככת.

"השאלה הזו, היא אוניברסלית ונוגעת לכלל תלמידי הישיבות", הוא אומר, "אדם פרטי כראש ישיבה, אינו יכול לשנות דפוסי התנהגות שרווחים בכל הישיבות ללא יוצא מהכלל.

מי שאמור להכריע בנושאים כאלו הם גדולי הדור, פרט שמדובר בנוהג שבלוני ועתיק יומין.

הגרא"מ שך זצ"ל היה כידוע בעד בין הזמנים ממושך, ועובדה שגם בישיבתו יצאו לחופשה בר"ח ניסן ושבו אליה בר"ח אייר, והגרא"מ לא ראה בכך ביטול תורה. כך גם נהגו בשנים עברו, ואף אחד לא סבר שיש לקצר את החופשה הזו. לכן גם אין עניין להידרש לשאלה מעין זו. מה שהיה טוב לעולם הישיבות במרוצת השנים, רלוונטי וישים גם לעולם הישיבות של זמננו. אין כל מקום לסטות מהעבר ולפגוע בבין הזמנים כהוא זה. כי אל לנו להיות חכמים יותר מגדולי הדור.

ובכל זאת נקודה אחת יש כאן למחשבה. פעם, היה בין הזמנים מוקדש למנוחה ושאיבת כוחות לזמן הבא, אך כיום נפרצו קצת פרצות, וישנם תלמידי ישיבות המרשים לעצמם לבצע דברים בלתי הולמים בחסות החופשה הזו.

זה לא אומר שבגין כך יש למנוע מהם בין הזמנים, ואף לא לקצץ. זה בהחלט אומר, שיש לפקוח עין. ותפקידו של איש חינוך הוא לסכור את הפרצות, ולחשוב היטב כיצד הוא יכול להניא את העושים מאותם מעשים, בפרט בתקופה שאינם תחת חסותו".

נגד • הגאון רבי אליהו טופיק, ראש ישיבת באר יהודה

הגאון רבי אליהו טופיק, ראש ישיבת באר יהודה בירושלים, סבור כי החופשה הארוכה מיותרת, וראוי היה לקצרה לפחות בשבוע ימים.

"הגמרא במסכת ברכות אומרת, 'אמר ליה רבא לרבנן, במטותא מינייכו ביומי ניסן וביומי תשרי לא תתחזו קמאי כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא'. כלומר: רבא ביקש מחבריו, שבחודש ניסן שהם ימי הקציר ובחודש תשרי שהם ימי דריכת הגתות והבדים, לא יופיעו לפניו ויעסקו במלאכתכם כדי שלא יהיו טרודים בפרנסתכם ביתר חודשי השנה.

זה נאמר כמובן רק לאלו הנשואים-בעלי המשפחות שעליהם לכלכל את ביתם. אבל לא כלפי אלו שעדיין אין עול פרנסה על צווארם.

בוודאי שראוי לקצר את החופשה. היה ראוי לקצוב את בין הזמנים מד' עד כ"ו בניסן למשל. מעבר לכך זה בזבוז זמן.

אלא מאי? לא ניתן להגביל את הבחורים בכך, משום שהם יהיו ממורמרים. שכן אם נחליט עבור תלמידנו למשל, כי חופשתם מצטמקת מכאן ואילך, הם יבואו אלינו בטרוניה, כי האחים או החברים מישיבות אחרות, יוצאים לחופשת בין הזמנים מורחבת, ומדוע נשתנו.

רק אם כל הישיבות כקולקטיב יתאגדו ויחליטו על בין הזמנים מקוצר, ניתן להוציא זאת אל הפועל.

מעבר לעובדה שעולם הישיבות פועל עדיין תחת השראתו והוראותיו של הגרא"מ שך זצ"ל, שהיה בעד בין הזמנים ארוך, גם ראשי הישיבות בעצמם אינם חפצים לקצר זאת. נח להם בהחלט עם חודש שלם של מנוחה ומרגוע, ואגירת כוחות. מסגרת ישיבתית בראשיתו של החודש או בסופו, יקצץ כמובן גם בחופשתם.

אבל אם ננתח את מה שקורה כיום, אני מגדיר זאת כחוסר היגיון. גם בלימודים וגם בחופשות. הכיצד? כשאני למדתי בישיבה קטנה, התחיל סדר הלימודים בשעה שמונה ורבע בבוקר והסתיים בשבע בערב. ואילו כיום, מתחילים בשבע או בשש בבוקר, ומסיימים בתשע וחצי בערב. זה חסר פרופורציה לחלוטין.

"וכך הדבר גם בחופש. חופשת בין הזמנים, ארוכה וממושכת מעבר לצורך ולנדרש. צריך לבצע איזשהו שינוי בכל נושא הסדרים, ושתהא סימטריה בין התחומים. קרי, הן הלימודים והן החופשות, צריכות להיות בשעות ובימים הגיוניים המותאמים לכוחותיהם ולצרכיהם, הגשמיים והרוחניים של התלמידים".

ומה דעתכם? טקבקו

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!