מצלמות אכיפת מהירות

המשנה במסכת אבות מזהירה את הציבור מפני סכנת האנרכיה שבהיעדר סמכות, חוק, ואכיפה יעילה: "אלמלא מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו". כלומר – אלמלא יטיל השלטון את מוראו על הציבור בצורה אמיתית, יפגעו האנשים זה פגיעות קשות עד בלי גבול.

קשה לחשוב על דוגמה מובהקת יותר להדגמת דבר המשנה מאבות, מאשר כוונת המשטרה להוציא לפועל את פרויקט א' 3, במסגרתו יוצבו ברחבי הארץ 60 מצלמות אכיפה דיגיטליות, שיתעדו עבירות תנועה בכבישים ובצמתים מסוכנים. מצלמות אלה יחליפו את המערך הקיים, המפעיל כ 60 מצלמות פילמים מיושנות ומסורבלות, יקרות לאחזקה ודלות יחסית בתפוקת דו"חות.

זהו צעד חיוני. ללא מגע יד אדם מראשית התהליך ועד סופו, יפיקו המצלמות בתוך 96 שעות דו"חות מהירות וחציה באדום, בצירוף ראיות מרשיעות. האפקט ההרתעתי על הנהגים יוביל להפחתת חריגות המהירות והחציה באדום – שתי עבירות מסוכנות וקטלניות ביותר.

כחצי מיליון נהגים ישראלים, כמעט כל נהג חמישי, הודו בסקר שערכה אור ירוק שחצו צומת באדום בשנה החולפת. 68% מהנסקרים, המייצגים כשני מיליון איש, הבחינו בנהג חוצה צומת באדום לפחות פעם אחת בשנה האחרונה. מאות אלפי נהגים אלה אחראים לבסוף ליותר מ 1700 תאונות, ובהן עשרות הרוגים ומאות פצועים, המתרחשות כל שנה כתוצאה מעבירה בוטה זו.
גם הנהיגה במהירות מופרזת מסוכנת ביותר, למעשה יותר מכל עבירת תנועה אחרת. מחקר שערך האיחוד האירופי מצא כי מהירות מופרזת אחראית לשליש עד חצי מהתאונות הקטלניות.

לכל אלה נותן מערך המצלמות החדש מענה יעיל, אבל מעט מידי ומאוחר מידי. לפי התוכנית הלאומית לבטיחות בדרכים, (דו"ח שיינין), היו אמורות כ 300 מצלמות אכיפה דיגטליות מדגם א' 3, להיפרס ברחבי הארץ על פני כ 1000 ק"מ כבישים וצמתים מסוכנים ומרובי נפגעים. תחת זאת נראה בינואר הקרוב, באיחור גורלי של כחמש שנים, את 60 המצלמות הראשונות, ורק ב 2013, שמונה שנים מאוחר מכפי שקבע דו"ח שיינין, אמורות כל 300 הצלמות לפעול. לנוכח מחקר בריטי, שבחן את נתוני תאונות הדרכים בקטעי כביש שהותקנו בהם מצלמות אכיפה, ומצא שהצבתן הפחיתה ב 42% את מספרי הפצועים קשה וההרוגים, נחמץ הלב למחשבה על שמונה השנים האבודות בין 2005 ל 2013, על פצועיהן ועל הרוגיהן.

אלא שגם כאן עולה אי יישום התוכנית בדמים רבים בשני מובניהם. עלות הקמתן והפעלתן של המצלמות הדיגיטליות, כ 60 מיליון ₪ בשנה. הן צפויות לנפק כרבע מיליון דו"חות בשנה, שבהכפלת 700 ₪, (הקנס הממוצע על חריגת מהירות או חציה באדום), מגיעות לכ 175 מיליון ₪. מכל 60 מצלמות, אפוא, ניתן לממן את המשך המאבק בתאונות הדרכים בעוד למעלה ממאה מיליון ₪ בשנה. כלומר – בהצבת כל 300 המצלמות תגבה המדינה מנהגים פרועים ומסוכנים קנסות בכ 500 מיליון ₪ מידי שנה. (לשם המחשה, עומד כל תקציבה השנתי של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים על כ 380 מיליון ₪ בלבד).

מתבקש, אם כן, מהלך דו שלבי: התקנת כל 300 המצלמות בשלב הראשון, וצביעת הכסף הנגבה באמצעותן מעברייני התנועה, ככסף המיועד למאבק בתאונות בלבד. הרווח יבוא בשלושה גלים: בגל הראשון יחסכו חייהם של מאות נהגים ונוסעים וימנעו פציעות קשות של אלפים נוספים. בשלב השני יחסוך המשק את עלויות הטיפול והתמיכה בכל אותם שלא יפצעו ולא יהרגו, ובשלב השלישי יעמידו הנהגים המסוכנים לרשות הציבור עוד כ 500 מיליון ₪ בשנה, שיעודם הבלעדי שיפור המאבק בתאונות הדרכים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!