כ"ב אלול התשפ"ד
25.09.2024

האם רשאי רופא להזניח את תפקידו ולשבות? • בעד ונגד

האם ישנו היתר הלכתי ומוסרי המאפשר לרופאים לשבות? • ד"ר אילן זמיר: "בישראל, אם לא תדרוש לא תקבל" • הרב ד"ר מרדכי הלפרין מתנגד: "פיקוח נפש דוחה הכל" • ומה דעתכם?

האם רשאי רופא להזניח את תפקידו ולשבות? • בעד ונגד



הבוקר פתחו הרופאים בשביתת האזהרה בת 48 שעות בשירות הציבורי.

ביומיים הקרובים יעבדו המרכזים הרפואיים במתכונת שבת, לא יבוצעו ניתוחים שאינם דחופים והמרפאות לא יפעלו. גם קופות החולים של שירותי בריאות כללית ולאומית הודיעו כי לא יקבלו קהל למשך יממה אחת.

ושוב צצה השאלה? האם ישנו היתר הלכתי ומוסרי האפשר לרופאים להפסיק להעניק את שירותיהם?

מחד - הזכות לשבות, היא הכלי האפקטיבי היחידי לשינוי תנאי שכר. מאידך רופאים אינם רשאים להפקיר את החולים לחסדי הטבע, רק בשל תשוקה - מוצדקת ככל שתהיה - להעלאת המשכורת.

גם כאן, כמו בכל דבר, תלוי את מי שואלים.

בעד • ד"ר אילן זמיר

ד"ר אילן זמיר שמנהל מרפאה פרטית לרפואה אלטרנטיבית, ומאחוריו רקורד רפואי מרשים במסגרת עבודתו בבתי חולים, אינו חולק על זכותם של הרופאים לקבל את תביעותיהם הכספיות באמצעות שביתה, גם אם יהיו כאלו שיגדירוה כפראית.

"אנו כאן בישראל בבעיה", הוא אומר, "אם אתה לא דופק על השולחן ודורש את המגיע לך בצדק, לעולם לא תקבל. כך שאין ברירה אלא לשבות זאת כמובן במידה ואין בעניין פיקוח נפש.

"הרופאים ברמות שכר נמוכות. מישהו שהשכר שלו ברוטו מסתכם ב- 15,000 שקלים, לאחר הקיזוזים השונים, השכר נטו עלול להגיע למחצית מכך.

"אין ספק, שכאשר רופא הוא בעל משפחה וילדים, הוא אינו יכול לכלכל עצמו על המשכורת הזו בלבד ולשם השלמת שכרו, עליו להפעיל פרקטיקה פרטית.

"מי שמבקש שכר גבוה יותר צריך לקרוע את עצמו.

"אני הייתי עושה עשרים תורנויות לילה בחודש ואחר כך עוד עובד בפרטי, כדי שאוכל להסתדר כלכלית בצורה הולמת.

"בד בבד, אינני סבור, כי כל הרופאים זכאים להעלאה בשכרם. יש לעשות אבחנה בין רופאים בעלי ותק של שנים, שיש להם רזומה רפואי מוכח, שמביאים מזור לחולים, לבין רופאים חדשים, שהפציינטים שלהם, שבים ופוקדים את המחלקה שלהם שוב ושוב, והם דומים לאדם שמגלגל גמ"חים, יש לו רווחה זמנית אבל הקונספט שלו בעייתי. החוב נותר בעינו. וגם המחלה היא כרונית וחשוכת מרפא. זה נובע מהעובדה שהרבה רופאים אינם מתיימרים אפילו לרפא את החולה, הם חושבים על המשכורת ותו לא. אני תמיד אומר שרפואה גרועה עולה ביוקר.

"לכן, אני בעד שכר דיפרנציאלי: המערכת הרפואית צריכה לקבוע אמות מידה מסודרות וקריטריונים ראויים, על מנת שהעלאת שכר תהיה אינדיבידואלית, על פי ערך מקצועי, על פי מפתח הכישורים והקבלות שהוא מציג.

"לא בטוח שרופא בעל נתונים רעועים ובלתי מספקים יש לו זכות לתבוע דרישות מופרזות. מאידך ישנם עובדים פרסונליים, אחיות וכח עזר, שאכן מפיקים מעצמם את המקסימום וראוי להתחשב בהם. שלא לדבר על רופאים בכירים שכאמור, זכאים לשכר נאות לא פחות מכל אקדמאי במשק הישראלי".

נגד • הרב ד"ר מרדכי הלפרין

הרב ד"ר מרדכי הלפרין כרופא בכיר במרכז הרפואי שערי צדק, הינו עובד מדינה, ואינו רשאי להתראיין, לכן הוא מפנה אותנו למאמר שכתב בנידון, המתיחס להיבט ההלכתי.

"הייתה זו שביתה שפרצה לפני למעלה משני עשורים. שביתת הרופאים נמשכה אז כ-4 חדשים בשנה שעברה ועוררה שאלות הלכתיות רבות וקשות. רופאים בני תורה ושומרי מצוות עמדו לפני הכרעות מצפוניות אישיות בהתאם להשקפת עולמם התורנית. במקומות רבים הורגש חוסר במסגרת הלכתית מוסמכת אשר ניתן ללבן בה בעיות רפואיות-הלכתיות אקטואליות.

"במרכז הרפואי "שערי צדק", האמון על הנהגה הלכתית לאור הכרעותיהם של פוסקי הדור, בא הדבר לידי ביטוי בשלבים הקריטיים של שביתת הרופאים. השביתה עברה אז מספר שלבים, ביניהם נטישה חלקית של הרופאים את בתי החולים ופתיחת מוקדים רפואיים במקום מרפאות בתי החולים,

"ניתן פסק הלכה מאת הגאונים רבי יצחק יעקב וייס ורבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, והועבר מידית להנהלת בית החולים ולכל רופאי המרכז הרפואי. מתוך הדברים מודגש שהאיסור החמור שבנטישת בתי החולים נבע מכך ש"מצב נוכחות הרופאים בבתי החולים הוא אפילו למטה מהרגיל ביום שבת קודש ואשר הוא לכל הפחות הנצרך להצלת נפשות ופקוח נפש"

"במכתבם הם מצטטים את דברי ה'שולחן ערוך' כי המונע עצמו לרפאות, הריהו כשופך דמים.

"חודש מאוחר יותר החלה שביתת הרעב בבית החולים סורוקה, והתפשטה כאש בשדה קוצים בקרב רופאי בתי החולים בכל הארץ. היה ברור שתוך זמן קצר תחל התמוטטות של המערכת הרפואית בבתי החולים עקב חולשה פיזית של הרופאים השובתים, התמוטטות אשר עלולה לסכן באופן חמור חיי חולים.

"ושוב נשלחה בדחיפות תשובה הלכתית בנושא שביתת הרעב, ואף היא הועברה לרופאי המרכז הרפואי שקבעה שאסור להם לשבות רעב, המוגדר בהלכה כחבלה עצמית שאסורה.

"גם הרבנות הראשית יצאה בפסיקה שעליה היו חתומים הגר"א שפירא והגר"מ אליהו זצ"ל, שקבעו כי אם הרופאים מבקשים למסור את הסכסוך הכספי שהתגלע בינם לבין המעבידים לידי בוררות, יש בכך מן הצדק להפסיק את הטיפול בחולים מסויימים, אולם ברגע שהמעבידים הביעו הסכמתם לכך, חל עליהם איסור חמור להמשיך בשביתה וההיתר הנקוב אינו קיים."

תורה

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 7 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}