מאחורי 'הפנים החדשות' של ישי וסער • טור מיוחד

בעוד קברניטי הממשלה מנסים לשדר עסקים כרגיל, ומסכמים בסיפוק רב את תקופת השנתיים שחלפו מאז הקמת הממשלה, יש מי שמריח בחירות, וכבר כעת ממתג את עצמו מחדש.

מיד לאחר שמונה לתפקיד שר החינוך, ניסה גדעון סער למתג עצמו כצפונבון תל-אביבי, שכולו דאגה לפתיחות ולנאורות. הציבור החרדי אינו לומד ליבה? זה הזמן לשנות ולתקן. אפליות בעמנואל? - סגני, מאיר פרוש, חסל מיד את אוהל ההזדהות עם אסירי 'מעשיהו'.

הוא התנהל עם התדמית הזו, עד לפני מספר חודשים.

נקודת השבירה של סער הייתה באסיפה שהתקיימה בביתו צר המידות של הגראי"ל שטינמן ברחוב חזון-איש 5, בה נטלו חלק ראשי כל הפלגים בציבור החרדי, ואשר כולה התמקדה במחאה נגד משרד החינוך והשר העומד בראשו.

סער, שעדיין יש לו לב יהודי, כאב מאוד את כאב הלילה ההוא. אבל לא היה פה רק כאב לב של עגמת נפש. הייתה פה עשייה אמיתית של חשבון נפש, ובעיקר חשבון פריימריס. אין זה סוד שרבים מחברי מרכז הליכוד הם אנשים מסורתיים, בעלי לב חם ליהדות. מבחינתם, כשציבור כה גדול של רבנים זועם על שר, הם יחשבו פעמיים לפני שיעניקו לו את הקול.

זה היה קו התפר אליו הוזמנו להיכנס טובי האסטרטגיים במגזר החרדי, למחשבה מחודשת על מיתוגו של השר.

מחול לו, מחול לו, מחול לו

ישבו היועצים, בדקו ומצאו: בעוד מספר שבועות עתיד להתחלף סגן השר במשרד, וקפצו על ההזדמנות. נציג, הציעו, כאילו כל הרעה החולה לא הייתה אלא תוצאה של סגן כושל, יבוא הסגן החדש ויעשה סדר מחודש.

כך זכה אליעזר מנחם מוזס ואת כניסתו למשרד החינוך ריפד שטיח אדום. מי היה מאמין שגדעון סער יתייעץ עם הסגן החרדי המזוקן, החסידי, לאן ללכת ואצל איזה רב לבקר? מי שרואה את הקרדיט הענק שמעניק סער לסגנו, אינו יכול שלא להתפעל ממעשי האלוקים, שברצותו מוציא גם מים מסלע.

אחרי חודשים של עבודת פרך מאומצת יכולים יועציו של סער לרשום לעצמם וי ענק ביומנם. סער של היום, הוא בהחלט לא סער של לפני חצי שנה.

היום, אם רק ירצה להתקבל בבית הגראי"ל שטיינמן, הוא יזכה שם בכבוד מלכים.

וכך, בפריימריס כנראה יידעו לתגמל אותו כראוי, וגם סיכוייו לכהן פעם כראש ממשלת ישראל זינקו באופן מרשים. לתשומת לבו של בנימין נתניהו, שעד כה לא טרח במיוחד לשפר יחסים עם הציבור החרדי, גם לא עם כלי התקשורת החרדיים.

אז נכון, יש אובמה, יש מזרח תיכון בוער, יש תחזוקה של קואליציה. אבל מאחורי הכל עומד פריימריס אחד קטן.

היעד: מנהיג כלל-ישראלי

האישיות השנייה שהבינה כי עליה לשפר עמדות הוא איש בעל שני כובעים: האחד - יו"ר תנועת ש"ס, השני - שר הפנים.

נתחיל בכובע הראשון. מי שעוקב מקרוב אחר ההתרחשויות הקדחתניות העוטפות את תנועת ש"ס בכלל, ואת בית הגר"ע בפרט, אינו יכול שלא להריח אפשרות של שינויים בעתיד. בשלב הזה, איש לא יודה בכך, איש אפילו אינו מוכן לדבר על הנושא. אבל דומה כי העובדות מדברות בעד עצמן: כניסתו של אריה דרעי אל הזירה שינתה את פני הדברים.

בנושא זה, אגב, אלי ישי אינו עושה דבר. מבחינתו, מה שיחליט הגר"ע, מקובל עליו.

אבל בנושאים אחרים, הוא בהחלט משפר עמדות ודואג למצב את עצמו כמנהיג. היעד המרכזי של יועציו, כפי המתפרש מהעצות אותן מיישם השר, הוא למתג אותו כמנהיג ישראלי, לכל דבר ועניין, לא רק של תנועת ש"ס, אלא של כולם.

לדעת יועציו, ככל שתשתפר תדמיתו התקשורתית ותהפוך אותו למנהיג, כך ייטב לו מבחינת החלטת הגר"ע, אם וכאשר, על תפקיד יו"ר ש"ס בעתיד.

אדגיש ואומר: איש מבין היועצים, שחלקם אף עלום-שם ואנונימי לגמרי, לא אישר בפני את הדברים, והם נכתבים כפרשנות בלבד, המתבססת על 'חוש הריח' שכל עיתונאי ניחן בו.

ה"חארטה-בארטה" של ביבי

את השבוע פתחה כתבה גדולה במוסף 'ממון' של 'ידיעות אחרונות'. הנושא: ביקורת על תוכנית ה'סופרטנקר' של ראש הממשלה.

מה לא עשה לו נתניהו בכרמל. התעלם ממנו, השפיל אותו, 'עקץ' אותו. אז הנה, הגיעה התשובה: ישי נגד נתניהו, בנושא הכאוב ביותר של 'הליכוד', הבטן הרכה של הזנחת הדיור עבור זוגות צעירים ושכבות המצוקה.

"חארטה-בארטה" כינה ישי את התוכנית של ביבי. אז נכון, העיתונות החרדית לא תאהב את צמד המילים, אבל אם הייתם יועצי התקשורת של ישי, תודו שגם אתם הייתם בוחרים בביטוי קליט, שמצטלטל טוב באוזני הבוחרים הפוטנציאליים אליהם מכוון ישי.

לקרוא את הראיון, ולא להאמין. רק לפני מספר חודשים, אחרי השריפה הגדולה בכרמל, תקפה העיתונות החילונית בחמת זעם את אלי ישי - ואת מה שעיתונאים קבעו כאי טיפולו בנושא כיבוי האש - ופתאום, אותה תקשורת הפכה את עורה והפכה לאוהדת.

בראיון ל'ידיעות אחרונות", אומר ישי: "אין צורך בכל החארטה בארטה הזה". הוא גם נתן הסבר כלכלי, שיערב לאוזניו של הכתב המלומד.

למה לנו לצאת ברפורמיות צעקניות, "שישפיעו על השוק בעוד שנים רבות?" - שאל. לי, אלי ישי, המנהיג החדש שלכם, יש רעיון הרבה יותר יעיל. (מאחר ולא מוצג כאן בפניכם טור כלכלי, לא אכנס לפרטים ולמספרים).

שלום גולדסטון, כאן אלי

במוצ"ש הושיבו אותו יועציו לכתוב לשופט גולדסטון מכתב הערכה על התנצלותו בעיתון 'ושינגטון טיימס'. שבועיים קודם לכן, אגב, יעצו לו לכתוב מכתב ביקורת אל השופט, על רקע פיגועי הטרור.

וכך, בעוד נתניהו ואנשיו מתפתלים במילותיהם איך לומר את המשפט "לא מספיק", בצורות שונות, החליטו יועציו של ישי שחכם יותר יהיה לשבח. נפתח קשרים טובים עם השופט, נלך על קו שונה -ונקבל כותרות.

והם קיבלו - ובגדול.

עוד יומיים חלפו, וישי כבר מתקשר אל השופט. אני מזמין אותך לבקר בארץ, אמר לו, גם כדי להודות לך על אומץ לבך, באופן אישי ושלא באמצעות מכתב, וגם כדי להמחיש לך את גודל הסבל שעובר הציבור בישראל בשל התקפות הטרור של חמאס.

לא תאמינו, אבל גולדסטון הביע את אהבתו הגדולה לעם בישראל, ואף אישר הגעה. "יש לי הזמנה מראש עיריית שדרות להגיע לביקור ואשמח לממש גם אותה", אמר לישי.

עכשיו לא נותר לנו אלא לדמיין את ביקורו של גולדסטון בארץ. הוא יסייר מן הסתם בשדרות, מלווה על-ידי מארחו שר הפנים. ישי יביא אותו אל לבתי ילדים, שעד היום נעוצים בבשרם חלקי קסאמים ואשר אינם מעיזים לצאת החוצה מחשש לאזעקת אמת.

ושני הצדדים, אבל בעיקר אלי ישי, יגזרו דיוודנדים.

אבל כבר הבוקר החל ישי בגזירת הקופנים: סוללה מרשימה של עיתונאים (ניסים משעל, ניב רסקין, רזי ברקאי ועוד) העלו אותו לשידור. ל-8 בערב כבר סגר ראיון עם ה-BBC. ובסוף השבוע, ב'וושינגטון פוסט', יופיע מאמר שלו (עם תמונה, כמובן) בנושא דו"ח גולדסטון.

הרשימה, אגב, מתעדכנת משעה לשעה ויועציו הבכירים עמוסים בבקשות להעלותו לשידור.

מי היה מאמין.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!