הרמקול טרד את מנוחתכם? בעד ונגד הצווחנים

שעת צהרים טיפוסית בשכונה ירושלמית שלווה. מכוניות ממעטות לעבור בכביש הריק למחצה גם בשעות העומס. אחד התושבים, אברך כולל חשוב, שב זה לא מכבר מהכולל ומבקש לחטוף תנומה קצרה, לפני שישוב אל ספסל הלימודים.

בבית אחר, האם-הרעיה שלחה את יוצאי חלציה, אל גינת המשחקים הקרובה לשעה קלה, גם היא מבקשת לקחת תנומה לעפעפיה, לאחר מחצית יום עבודה מפרך. כשתקיץ, היא תצטרך להכין ארוחת ערב, להאכיל את הפעוטות, להפעיל מספר מכונות כביסה, וגם לעסוק בניקיון פסח. מגיע לה לנוח קצת. הלא כן?

אלא שבדיוק באותן שעות מנוחה, בין שתיים לארבע בצהריים, עוברת לה באיטיות משגעת, מכונית שעל גגה נישא מגבר צרחני. מבע פניו הקפוא של הנהג מורה, כי עודף פנאי ברשותו. מהרמקול בוקע הקול המשווע לעזרה: "רחמנים בני רחמנים. הצילו! הצילו את חייו של החולה הסופני שיש להטיסו בדחיפות להשתלת כליות לחו"ל ולרש אין כל. ובזכות המצווה תתברכו בכל הישועות".

האברך מקיץ בחרדה, עיניו טרוטות והשינה התפוגגה והלכה לה. גם האמא המסורה נאלצה לוותר על שנתה שנקטעה באבחת רמקול.

וזו לא רק בעיה של קופות צדקה. כך הדבר עם הכרזת לוויות וכך גם עם הכרזות דרמטיות על מכירות סוף עונה של בגדי ילדים, במחירי מציאה שלא יחזרו על עצמם, או לולבים וכפות תמרים לפני סוכות בזיל הזול וכיוצא בזה.

האם לא צריך לרחם על אותם 'רחמנים'? מי אחראי למנהג הקלוקל הזה? האם מותר לגזול את שנתם של התושבים, או להפריע את מנוחתם באותן שעות קצובות שעל פי החוק, אין אדם רשאי להרעיש בהן ולהטריד את שלוות התושבים? האם המטרה מקדשת את האמצעים, ומדובר בפיקוח נפש שאינו סובל דיחוי של שעתיים? ובכלל, האם נסיעה בשעות אלו הם חלק מהנהלים, או שמדובר בפרי יוזמה אישית של הנהגים עצמם, המבקשים לגרוף שכר של שעתיים נוספות לכיסם ויהי מה?

ואולי, הציבור בכלל מעוניין בכך, ודווקא אותם שעות בודדות שבו הוא ספון וטמון בביתו, יש לו הזדמנות לדעת על מה שמתרחש ברחובה של עיר, אם זו הפגנה על חילול קברים שאוטובוסים אליה יצאו ממקום פלוני בשעה הקרובה, או שאלו מכוניות גלידה שמוכרות את מרכולתיהם במחיר מוזל משמעותי מאלו שבחנויות השכונתיות, וכיוצא בזה. ישנה פסיקה המיוחסת לרבה של רמת אלחנן הגר"י זילברשטיין, כי מותר אף לפגוע פיזית ברמקול שמטריד את הציבור.

בעד: "רק מי שצורך אינטרנט - נגדנו"

ר' מיכל זילברשטיין (שם בדוי) ממכריזי ההלוויות, המכירות ו'כל סוג כרוז אפשרי'-כהגדרתו הבולטים בירושלים, אינו רואה בכך כל פגם.

"הציבור החרדי כבר רגיל בכך למעלה משלושים שנה. הציבור החילוני ניזון משיטות שונות של פרסום, זה יכול להיות מסרונים באמצעות הסלולארי, באמצעות האינטרנט ועוד. לציבור שלנו אין דרך להגיע למידע נגיש ומיידי זולת מודעות רחוב ופרסום באמצעות רמקולים. לא כולם רוכשים עיתון, וגם אי אפשר להמתין עם כך עד ליום המחרת.

"לפעמים עלינו להספיק להכריז בכל השכונות, הלוויה שאמורה לצאת שעה קלה לפני השקיעה. לפרקים עלינו להודיע לציבור על הסתלקותו של אדם גדול שהלווייתו אמורה לצאת בעוד זמן קצר. בירושלים כידוע לא מלינים את המת, והזמן מהווה גורם דוחק ופועל לעיתים נגדנו. אי אפשר לדומם את הרמקולים באותן שעות קריטיות. זהו כלי הפרסום האפקטיבי היחידי שבאמצעותו הציבור יודע על המתרחש.

"כך גם הדבר בכל הנוגע למכירות או לקופות צדקה. שעות הצהריים, הן השעות שמרבית האנשים נמצאים בבתים ולא בעבודה או בכולל. אי אפשר להחמיץ ולפספס אותם בשעות חיוניות אלו. גם הם משתוקקים וחפצים לדעת מה קורה, ובשעות אחרות אין אזנם קשובה כל כך, כמו בשעות אלו. גבאי הצדקה, אינם יכולים למצוא אותם בשעות אחרות, ולפיכך רבים גם מנצלים את ההזדמנות הזו כדי לרדת אל רכב ההתרמה ולהרים תרומתם.

"מי שמתלונן לרוב על אותם רמקולים, הם אנשים שניזונים מכלי מידע שונים כמו רדיו או אינטרנט והם מתקוממים נגדנו. אולם חלק גדול מתוך הציבור המתנזר כאמור מכך, לא רק שמתייחס לכך בסלחנות, אלא צורך את הפרסום הזה מרצונו הברור כמעט בכל שעות היום והערב. למעט החל מהשעה 11 בלילה, שגם אז רק במקרים חריגים במיוחד, יש צידוק לכרזות כלשהן.

נגד: "זוהי מצוה הבאה בעבירה"

הרב משה אורדנטליך מראשי וועד הרבנים לעניני צדקה, מתנגד לכך בתוקף ומסביר כי זוהי אחת הסיבות שהוועד ממעט לשגר רכבים למשימות אלו.

"ועד הרבנים נוהג בדרך כלל להוציא רכבים פעמיים בשנה, בפורים ובערב יום הכיפורים, שאז הציבור נוהג לפזר ממון לצדקה ובלאו הכי אינו נוהג כמעט לפוש, במשך כל שעות היום. רבים מקרב הציבור מוקיר לנו טובה על כך, שכן לא לכולם יש כרטיס אשראי ולא כל אחד מודע לרשימת הרבנים המקבלים. גם אלו שמכירים רבנים, לא תמיד עולה בידם לסור למעונם.

"במהלך ימות השנה, כמעט ולא תמצא רכבים מטעם ועד הרבנים ויש לכך מספר סיבות. העילה של גזל מנוחת הציבור, היא אחת המרכזיות שבהן. אנו סבורים כי אי אפשר לעשות מצוות שבצידן גם עברות. איננו יכולים לזכות את הציבור בצדקה, ובד בבד לגזול את האחרים בשעות שבהם הם מבקשים קומץ מנוחה. גם אם משגרי הנהגים יורו להם שלא לנסוע בשעות אלו, איננו יכולים לסמוך על כך.

"אין לי כל הסבר רציונלי, למה ישנם ארגונים או קופות צדקה אחרות, שאינם בוחלים בגיוס תרומות מהציבור וכל שעה כשרה ויפה להם. יש להפנות אליהם את השאלה הזו. אנו אמונים על הכלל, של 'מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!