'ישראל היום' נגד התקשורת: "איבדתם עשתונות"

העיתון 'ישראל היום' יצא הבוקר למתקפה משלו. כל כפולות החדשות הפותחות של העיתון הקודשו למתקפה על קדימה ועל התקשורת הישראלית.

בזה אחר זה מובאים סיפוריהם של חברי הכנסת מקדימה שנסעו על חשבון גופים פרטיים וציבוריים לחו"ל. הכתב דרור אידר אף מפרסם טור חסר-תקדים בחריפותו נגד התקשורת ובפרט 'ידיעות אחרונות' וכך כותב אידר:

"תגיד", שאל אותי המראיין, אושיה ידועה בביצה התקשורתית. "כל העיתונים מאוחדים בקטילת הראיון עם שרה נתניהו ורק אתה הבעת סימפטיה".

"ראשית", אמרתי, "עיקרי הטענות שלה הועלו על ידי קודם על הכתב ופורסמו ולעצם העניין - האם אין זה אומר דרשני!? היכן הפלורליזם הרעיוני אצלכם? בתקשורת בישראל יש ויכוח על כל דבר - למעט בנימין נתניהו ורעייתו".

ואכן העיתונות הישראלית הוכיחה בסוף השבוע בפעם האלף את היותה מונוליתית בעלת קו מחשבה אחד, עדר סטליניסטי שמטרתו להביא לפוטש הפלת השלטון הנבחר שרוב מוחלט של אזרחי ישראל רוצים בו וזאת באמצעות שקרים והפחדות.

כדאי לשים לב שיואל מרקוס כינה את נתניהו בקדנציה הראשונה "נסיך האופל", כינוי המבטא עד היום את התשתית הפסיכו-פוליטית של שכבה רחבה מדי בתקשורת הישראלית. "נסיך האופל" הוא דימוי ספרותי למייצג הרע המוחלט לסטרא אחרא. משום כך הפתולוגיה הבלתי נתפסת של מסעות הציד וההרס וההשמצות והנאצות ששום ראש ממשלה לא חטף בכמויות כאלה ובהתמדה מבחילה.

"על איזו רדיפה הוא מדבר"? שואל הכתבן לחיבורי ילדים בן כספית. נו באמת. האם היה כאן שבוע מאז שנתניהו נבחר שהתקשורת לא רדפה אותו ואת ממשלתו? וכמעט תמיד - מצד שמאל, שלמרות שהוא נבחר בקולות הימין היא מצפה ממנו להתיישר לשמאל ולהתאבד מבחינה מדינית; כאילו לא הספיקה תוכנית ההתנתקות הזוועתית שכספית עצמו היה מדובריה ותומכיה.

האם אז לפני "ישראל היום" נתנו במה רצינית מאוזנת באיזה כלי תקשורת מרכזי לקולות המתנגדים להתנתקות שהוכחו כצודקים!? ברור שלא.

אני זוכר את "מעריב" ב-'99, בימי הקמפיין של אהוד ברק לראשות הממשלה. בכל שבוע פורסמו כתבות איומות נגד נתניהו שכמה רע לנו והנה יבוא המשיח ברק ויגאל אותנו. וכשברק לא סיפק את הסחורה ופגע בעיקר העיקרים הדתי של השמאל, האמונה המיסטית כאילו "יש לנו פרטנר" שהוכחה עד היום כבלבול מוח ואוטופיה נאיבית - הפך גם הוא לשנוא נפשו של השמאל ושופרותיו הרבים מדי בתקשורת. אגב בין המברכים בליל ניצחונו של ברק בבחירות '99 היה עורך "מעריב" דאז שאף אישר לאחר הבחירות שרבים מבכירי העיתונות פעלו להשגת המטרה של ניצחון ברק.

אבל כספית כהרגלו מאבד עשתונות וצווח שנתניהו אף גרוע מאולמרט. כך הוא כתב.

צודק העיתונאי יואב יצחק שכתב אתמול באתרו "מחלקה ראשונה" כי כספית גונב את דעתם של קוראיו. שהרי אולמרט נחקר והועמד לדין על שורה ארוכה של פעולות שלכאורה משמעותן גניבה (או למצער קבלה) של עשרות אלפי דולרים. כספים מארגונים ציבוריים ובהם אקי"ם הבונדס יד ושם הוועד למען החייל ועוד - באמצעות מימון כפול ומשולש לטיסות ולאירוח בחו"ל.

אולמרט השתמש בשורת פקידים כדי לכאורה להונות את הארגונים הציבוריים הללו ולגזול כספי ציבור. הכספים שגזל לעצמו, כך נטען בכתב האישום נגדו, נשמרו בקופה מיוחדת ששימשה אותו לנסיעות פרטיות נוספות שלו ושל בני משפחתו.

והנה דוגמה נוספת לשקרים ולמניפולציות התקשורתיות. ביום שלמחרת תוכנית "המקור" צלבו אותנו באמצעי התקשורת על כך שלא פירסמנו דבר בעניין. למחרת כן פירסמנו. אבל האמת היא שממצאי התחקיר הועברו כנראה מראש לשלושת העיתונים האחרים, שהכינו קמפיין מתוזמר, מלווה בטבלאות ודיאגרמות, שתכנונן אורך זמן רב. "ישראל היום" למותר לציין לא קיבל דבר מה שלא מנע מחבורת המניפולטורים להתגולל עלינו.

התקשורת הישראלית בראשות "ידיעות אחרונות" מבקשת דם. משום שנוני מוזס נפגע. האימפריה הסובייטית שלו, שעד לא מזמן קבעה את סדר היום ואת ראשי השלטון, הולכת ומצטמקת תודה לאל לטובת דמוקרטיזציה מאוחרת של שוק הדעות בישראל.

"ישראל היום" מצליח מכיוון שהוא משמיע גם את קול הרוב שהושתק במשך שנים בידי תקשורת מגמתית שביקשה ומבקשת לשלוט בתודעה. מול האיזון של "ישראל היום" שהכותבים בו נמנים עם הימין ועם השמאל - ניצבים עדיין רוב אמצעי התקשורת. שלושה עיתונים שני ערוצי טלוויזיה שני ערוצי רדיו ממלכתיים (ועוד כמה מקומיים) ועוד כמה אתרי אינטרנט מצליחים - שהדעה השלטת בכולם מתנגדת לרצון הרוב לוחמת נגד מרכיבי הקואליציה בזה לערכים השמרניים (והיהודיים) של רוב הציבור. כמו קדאפי בלוב היא יורה בציבור שבז לה בליסטראות של מניפולציות שקרים והפחדות כדי להוסיף ולהשליט את הדעה האחת הנכונה לשיטתה זאת שהביאה אותנו לעברי פי פחת מדיניים וכלכליים.

נתניהו נתפס על ידה כנציג המהפכה נציגה של אליטה חלופית לאליטה המתנוונת המובלת בידי חבורה צינית של שמאל קיצוני המבקש לפרק את מדינת הלאום היהודי ולהפוך אותנו ל"מדינת כל אזרחיה" כלומר להתאבד מבחינה לאומית.

יודגש היטב: אין לי טענה נגד רביב דרוקר. הממצאים שלו חייבו דיון ציבורי. במקום מתוקן הממצאים הללו היו מתרחבים לכדי דרישה לבדוק אחת ולתמיד את כל מוסד הנסיעות של נבחרי הציבור ולא להחריג דווקא את נתניהו.

אבל מה שמתרחש לנגד עינינו אינו ניסיון לתקן תחלואי שלטון ופוליטיקה אלא פוטש הסתה משולחת רסן וניסיון להפיכה בדרכים כאילו דמוקרטיות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!