עולים ורוקדים; נדקרים ובוכים: משוגעים - רדו מההר // אבי בלום

שלושה ימים אחרי שהמתין לשיחת טלפון נימוסית משלושה ראשי סיעות בקואליציה, ראש הממשלה, שר האוצר ושר הפנים, ביצע יו"ר העבודה הנבחר אבי גבאי צעד משלו ושיגר שליחים ללשכת שר הפנים. למרות ששיחה ישירה בין השניים לא נערכה, הם סיכמו באמצעות מקורבים, שאחד מהם שירת את שני האישים, על קביעת פגישה טנטטיבית לתחילת שבוע זה.

את פרק הזמן שנותר עד לפגישה, ניצל גבאי כדי לטפטף באוזני כל עיתונאי מזדמן כי עיניו נשואות לא רק למצביעי יש עתיד אלא גם למצביעי ש"ס. לעיתונאים בחדשות ערוץ 2 ולאלו שציטטו את הגיגיו במוספי סופהשבוע כאילו מדובר במשיח רכוב על חמור לבן, הוא הסביר שדמות אמו המרוקאית מזכירה למצביעי ש"ס את האימא שלהם, וכי לא רק ביבי, לפיד וכחלון – אלא גם דרעי לחוץ מבחירתו וחרד לגורל מצביעיו, שהסקרים גם כך מגמדים בהתמדה.

דרעי שמע והשתומם. לפגישה הוא הסכים גם כך ללכת בצליעה, היות ובפוליטיקה לא שורפים גשרים, וזאת למרות שהיה מודע לכך שגבאי – את הסיבוב שלו על המפגש, יעשה. הנה - יאמר גבאי למצביעיו תכף ומיד לאחר המפגש - למרות שאני משמיע אג'נדה אזרחית, גפני וליצמן מתקשרים לברך אותי עם היבחרי ודרעי נפגש לשיחת תיאום.

אלא שלגבאי אצה רצה הדרך לזרות לש"סניקים מלח על הפצעים רגע לפני הפגישה, שכמובן לא התקיימה - ובוטלה במורת רוח גלויה. ביום ראשון, התבשר דרעי מפיו של אחד המקורבים שהיו"ר הנבחר הגדיל לעשות ומינה את עמיר פרץ למרכז הקשר עם החרדים. שזה שווה ערך לכך, שנתניהו ימנה את יריבו סער, לתפקיד זהה בליכוד.

את התובנות הלא מחמיאות ליו"ר הנבחר בעבודה, חלק דרעי עם כמה מחבריו, ראשי סיעות הקואליציה. המסקנה של אחד מהם הייתה, שגבאי שורף את הגשרון האחרון שנותר לו בדרך לקואליציה עתידית. "באיווט – שמינויו לשר הביטחון היווה את הטריגר הרשמי לפרישתו מהממשלה, גבאי בוודאי לא יכול לזהות פרטנר. כחלון – שהסכין עדיין תקועה בגבו, יעדיף להרכיב קואליציה עם מוחמד סנואר. ועכשיו, גם מולך, אריה, הוא שורף את הקשר-גשר שטרם הוקם?"

בסופ"ש האחרון ישבו נתניהו וכחלון לשיחה בארבע עיניים אחרי נתק ממושך, מאז משבר התאגיד. בתום השיחה דובר על בניית תקציב 2019, אבל בלשכות שני האישים יודעים לספר על שיחה גלויה שכמוה לא נערכה מזה עידן ועידנים – ובמסגרתה הועלו על השולחן קמפיין 'נטו משפחה' של כחלון, ומהלכיו העתידיים של ראש הממשלה בצל החקירות. בשתי הלשכות הסיקו כי ככל שזה תלוי בשניים, בחירות לא ייערכו בקרוב. את פרחי השלום ניתן לשלוח ישירות לכתובת של אבי גבאי – ולהזהיר את השליח מראש שיימנע מרוורס בחנייה. אחרי שמינה את הטרבל מייקר ח"כ מיקי רוזנטל למרכז האופוזיציה, ניתן להגדיר את גבאי, לאור התנהלותו השבוע כ"מרכז הקואליציה" - מהאופוזיציה.

לקואליציה הזאת, בחירתו של גבאי – עשתה רק טוב. אפילו לציר שבין החרדים לבית היהודי, שספג כמה זעזועים לאחרונה, הייתה השבוע עדנה. הנכונות של בנט, שפורסמה לראשונה על ידי הפרשן יעקב ריבלין וכותב השורות, לאפשר חידוש רישיון למוסדות החינוך החרדיים אחת לחמש שנים ולא אחת לשנה, היא הבשורה הגדולה ביותר למנהלי המוסדות בקדנציה הנוכחית.

בתקופה הזאת של השנה בקדנציית פירון, נספרו קרוב לאלף מוסדות חינוך שלא קיבלו רישיונות, ערב פתיחת שנת הלימודים. בשנתיים האחרונות, המרוץ לרישיון מעסיק את לשכת השר וסגנו החרדי, יתר על המידה. רפורמת רישיון החומש, היא בשורה אמיתית לכל מי שהתרוצץ מדי שנה, חסר נשימה עם עשרות טפסים ביד, כדי להשיג את הרישיון המיוחל.

"רוח המפקד של בנט מחלחלת למטה", אומר סגן שר החינוך מאיר פרוש ל'קו עיתונות'. "במשרד שנחשב ללעומתי ביותר ממשרדי הממשלה, אנו רואים כיום שינוי גדול ביחס לציבור החרדי, ואת זה צריך לזקוף לזכות נפתלי בנט שאומר ועושה". אם אפילו יחסי שר סרוג וסגנו החרדי במשרד החינוך פורחים ומלבלבים, המסקנה המתבקשת היא שהקואליציה הזאת אכן עשויה להחזיק מעמד ימים רבים.

חבל שחילופי המחמאות הללו נעצרים רק בתוככי הבית. היעדר הפרגון ההדדי בין הנציגים החרדים – בלט השבוע, על רקע הגיבושון שארגן גבאי ליתר מרכיבי הקואליציה. מהדיון המקצועי בנושא 'הדרת נשים' שכונס בלשכת שר הפנים והפך – באקט של יציאה ממגננה להתקפה - לשיח בנושא 'הדרת חרדים', נעדרו השר ליצמן ויו"ר ועדת הכספים גפני, למרות שביקשו להגיע. במשרד הפנים הבהירו שמדובר בדיון מקצועי ולפיכך נוכחות פוליטית מעובה, מיותרת ואינה רצויה. סביר להניח שהתירוץ הזה לא היה נשלף, אם הייתה נשמרת מידה קצת יותר הגונה של פרגון הדדי בין החברים בתקופה האחרונה.

חשדות מטעם

אי אפשר לגלגל עיניים לשמיים ולטעון שהכול מקרי. כשהמנכ"ל שמכהן כידו הארוכה של בעל השליטה בבזק, נשלח למעצר בית בחשד לרכישת מסמכים פנימיים של חברה מתחרה, לא ייתכן שהאיש לא היה מודע לשיטה.

בזק היא אותה בזק, רק זהות המנכ"ל השתנתה. המנכ"ל שנחקר ונשלח למעצר בית בחשד לרכישת מסמכים פנימיים של חברה מתחרה, היה לא אחר מאשר אבי גבאי, מנכ"ל בזק דאז, והמפגין מול ביתו של מנדלבליט כיום.

הנה הידיעה שהתפרסמה בשנת 2005 באתר 'וואלה' תחת גילוי נאות (לא אופייני למהות החשדות) ולפיו בזק בינלאומי היא בעלת השליטה באתר: "מנכ"ל בזק בינלאומי, אבי גבאי, ושתי סמנכ"ליות שיווק בחברה, נחקרו אתמול באזהרה במפלג ההונאה של משטרת מחוז תל אביב. השלושה חשודים, כי רכשו מסמכים פנימיים של החברה המתחרה, קווי זהב. במשטרה חושדים, כי חוקרים פרטיים של 'מודיעין אזרחי' הגיעו למסמכים באמצעות תוכנת 'סוס טרויאני' שהתקינו במשרד הפרסום שלמור-אבנון-עמיחי, והציעו אותו למכירה לבזק בינלאומי. חיפושים נערכו במשרדי החברה. השלושה שוחררו לחמישה ימי מעצר בית. בקול ישראל דווח, כי גבאי טען, כי לא היה לו מושג שהמידע שהתקבל בחברה הושג באמצעות האזנת סתר". ביבי מסתבר, לא היה ראשון שלא ידע, לא ראה ולא שמע.

אחרי שקראתם את הקטע המדהים הזה, שמשום מה נעלם מעיני התקשורת הישראלית, צריך להדגיש ולומר שגבאי לבסוף שוחרר וגם כתב אישום לא הוגש. עכשיו, רק שערו בעצמכם איך הייתה נוהגת התקשורת במידע שכזה, אם מדובר היה באחד ממקורביו של ראש הממשלה, ולא ביו"ר הנבחר של מפלגת העבודה, שאותרג והפך לתקווה הלבנה.

ובעצם, אין צורך להפליג על כנפי הדמיון. ראו כיצד נוהגת התקשורת במשוחרר אחר ממעצר הבית, עו"ד שמרון מקורבו של נתניהו, שלא רק שוחרר בתוך שבוע, אלא המריא לארה"ב, בסמכות וברשות. במקום לפרשן ולהסביר כי השחרור המפתיע מעיד על פריכות הראיות נגד ראש הממשלה ועוצמתן הנמוכה של החשדות נגד עורך דינו, מגיעים התקשורתנים מטעם למסקנה הפוכה.

מספרים גם שההיכרות המעמיקה בין גבאי לכחלון – שנשא אותו על גבו לשולחן הממשלה, עד שהחבר הטוב הפך את הכיסא על ראשו, נוצרה והתעבתה בעת שכחלון כיהן כשר תקשורת וגבאי כמנכ"ל חברת התקשורת הגדולה בישראל, תפקיד אליו דילג בקלילות מרשימה בעיצומו של תהליך הפרטה, היישר מתפקידו הקודם כרפרנט באגף התקציבים באוצר ורכז צוות תקשורת. ועכשיו, שובו ותארו לעצמכם, כיצד הייתה נוהגת התקשורת בנתניהו, אם היה רוכש כשר בישראל, חבר קרוב שזגזג כך מהתחום הציבורי לעסקי, שמושפע במישרין מהחלטותיו – והופך למולטי מיליונר עם סיום תפקידו.
עשן הסיגרים של ביבי, מצחין, והפרשיות שמתפרסמות חדשות לבקרים מעוררות סלידה. אלא שהעשן הסמיך שמרחף מעל ראשיהם של בכירים אחרים – שהתקשורת במגמתיות דואגת לפוגג, מריח רע בהרבה. בפן המגזרי, רצוי לזכור ולהזכיר, שהמתקפה נגד נתניהו, לא מכוונת נגד האיש לבדו, אלא כלפי מה שמסמל שלטונו. למרות שנה וחצי שנות שותפות עם לפיד, ימי נתניהו, מסמלים יותר מכל את השותפות עם החרדים, ולכן, אויביו של שותפנו – אויבינו.

אל יתהלל חוגר

בהשכם בוקר יום שישי שעבר, קם בכיר במשרד הביטחון הנוהג לדפדף עם שחר בעיתוני היום – ולמקרא אחד מטורי סופהשבוע, נעשה לו חושך בעיניים. תחת הכותרת 'חכמת הגנרלים' הציג עיתונאי מעריב בן כספית על שלושה קטעים נרחבים, את תכנית העבודה הצבאית שהובילה לבלימת וריסון גל האלימות שהתפרץ בשטחים באוקטובר 2015.

יומיים לפני הפרסום התכנס הקבינט כדי לדון מחדש (ולדחות) את תכנית קלקיליה שאישר הצבא. במוקד הנימוקים שהעלו הקצינים שצידדו במהלך, עמדה התוכנית לבלימת גל האלימות שנחלה הצלחה כללית, ובגזרת קלקיליה, הצלחה מזהירה. קציני צה"ל בראשות הרמטכ"ל שיזמו את המהלך ורשמו 'וי' אחרי שכבר אושר בתחילה בישיבת הממשלה, חשו בשבועות האחרונים שהממשלה נגררת אחרי קולות המתנחלים, שנותן הטון הבולט מתוכם הוא יוסי דגן, ראש מועצת שומרון שהתנחל עם רצף התיישבותי ברשימת מתפקדי הליכוד.

אחד מראשי מערכת הביטחון שהסתובב מתוסכל מהתהליכים, הביע את רחשי ליבו במשפט מסכם. "בממשלות עבר, ניהלנו ויכוחים מקצועיים עם ברי פלוגתא מקצועיים כמו מאיר דגן, ראש המוסד, שהשפיע על ראשי הממשלה שרון ואולמרט יותר מאתנו. כיום המשפיע הלאומי הוא יוסי דגן".

מעברם של בכירי צה"ל מצריח הטנק להגה השלטון, והכישלון הסדרתי של יותר מדי קצינים מזהירים בחיים האזרחיים, לימד את המערכת שהתבונה לא תמיד נמצאת בצד של לובשי המדים. על ההיגיון שבהגדלת שטח השיפוט של קלקיליה, חמש דקות מכפר סבא, אפשר בהחלט להתווכח. לפני כשלושה עשורים, עשינו את הדרך ליישובי השומרון בשווקים הססגוניים של קלקיליה. כיום, מי שינסה להיכנס לשטח השיפוט של העיר המוגדלת-מוקטנת בכוחות עצמו, ייצא משם על אלונקה במקרה הטוב, או בתוך שק אטום במקרה הרע. אם פיגועים לא יוצאים מהעיר לאחרונה – זה לא בהכרח בשל טוב ליבם של תושבי השכונה.

אבל לא לשם כך התכנסנו. תכנית קלקיליה שנדחתה (אחרי שכבר אושרה) ביום רביעי שעבר, היא לא חדשות האתמול אלא אירועי השלשום. מה שעניין את הבכיר במשרד הביטחון, היה הפירוט, כמעט מילה במילה, של תכנית העבודה הצה"לית בשנתיים האחרונות שהוצגה לשרי הקבינט. חלוקת האוכלוסייה הפלסטינית לתתי קבוצות, זיהוי בפינצטה של מתכנני פיגועים ברשתות החברתיות וחלוקת מקלות וגזרים. לבן כספית שחשף בטוריו את מרבית פרשיות נתניהו, אומנם יבש מעיין המקורות ונקצץ אילן המידע בלשכת ראש הממשלה, אך בצמרת צה"ל כנראה, הסיווג חוגג בלי הגבלה.

הדרך הקלה לבחינת זהות המדליף, עוברת בשורות הספורות של מקבלי הקרדיט. המחמאות לנוכח ההצלחה הגדולה לא ניתנו כמובן לממשלה ובוודאי שלא לעומד בראשה, אלא למערכת הביטחון.

מערכת היא מילה מכלילה ומכובסת, כשמדובר באנשים בשר ודם, עם אגו הנושק לשמים. מי שדקדק באותיות הקטנות מצא שם את תא"ל ליאור כרמלי, מפקד אוגדת איו"ש בשנתיים האחרונות, את מתאם הפעולות בשטחים האלוף יואב (פולי) מרדכי, את הרמטכ"ל גדי איזנקוט ואת שר הביטחון. לא זה המכהן, תחילה, אלא השר הקודם משה (בוגי) יעלון, שגילה את האור שמבצבץ מפריסקופ הצוללת שנייה אחרי שפוטר, ולעניין המחמאה שבנדון היה זה "שהבין את תפיסת איזנקוט ואישר אותה". ליברמן המתלהם, בסך הכול לא הזיק, כשנכנס לתפקיד והמשיך לתת גיבוי מושלם, ליוזמה של קודמו וקציניו.

זה אולי נראה כמו דקדוק בקטנות, אבל את הבכיר הביטחוני, כל המלל הזה, שנשפך כאילו היישר מהלוע הפיקודי, פשוט הוציא מהדעת. הקבינט של ממשלת ביבי בקדנציה הנוכחית ובזו שקדמה לה, הפך למחורר ביותר מבחינת מידור מידע. במהלך מבצע צוק איתן, הדיונים המסווגים היוו מצע לציוצי השרים ברשתות החברתיות. כל אחד מהשרים ובראשם ראש הממשלה, אתגר את רעהו בדרישה שלעולם לא תמומש לעריכת בדיקת פוליגרף. בראיון שערכתי לא מכבר עם שר הביטחון לשעבר בוגי יעלון, הוא הגדיר את הקבינט כמחורר ביותר בתולדות ממשלות ישראל. והנה, הצבא שהתריע מפני התנהלות השרים החברים, נוהג (לכאורה, לכאורה), באותה שיטה.

חלפו שעתיים מאז פורסמה התוכנית מרובת הקרדיטים, והתברר לשר ולבכירים, שיש צרות גדולות יותר. בשעה ששלושת המחבלים התפרצו לעמדת מג"ב בהר הבית – לא רק הקרדיטים עלו בעשן, אלא התוכנית כולה. ההתייהרות בהצלחתה, נראתה כמו פארסה אחת גדולה. אל יתהלל חוגר כמפתח לימדונו חז"ל, ונושא חוגר צבאי – על אחת כמה וכמה.

משוגעים על ההר

"המגנומטרים בהר הבית לא יוסרו", הצהיר נתניהו מפריז הקסומה. האקט של הצבת שערי הבידוק, הפך מצורך ביטחוני לסעד הצהרתי. השר לביטחון פנים גלעד ארדן מיהר גם הוא לסתור הדלפות של גורמים במשטרה כשהבהיר, בסוג של "הר הבית בידינו" לעניים, כי הבידוק לא יבוטל.

אין להקל ראש בצעדים שנקטה השבוע המשטרה, אך לכל מי שנחשף למידע ברור, כי גל אלימות – מפחיתים בעבודה עקבית ופעילות מתישה, ולא רק בדרך הקלה של הצבת שערים והעמדת שוטרים. אחרי שנאמרות כל המילים היפות (והנכונות) בנוגע למאבק חסר הפשרות באלימות הפלסטינית, כדאי גם לחזור אחורה, ומבלי להאשים את הקורבן, אלא אך ורק כהפקת לקחים, להיזכר איך כל הסבב הזה התחיל. לפעמים די בהצגת העובדות כדי להוביל למסקנות.

באוקטובר 2014, בעת שתופעת העלייה להר הבית, הפכה אט-אט לאופנה ציונית דתית, יצא הראשון לציון הגר"י יוסף במכתב חריף (שפורסם כאן בשעתו, תחת הכותרת "משוגעים רדו מההר"). "אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם, ואם הם כבני אדם אנו כחמורים ולא כחמורו של פנחס בן יאיר, ומי זה אשר יהין לחלוק על כל גדולי הדורות הקודמים? לכן יש להזהיר שחלילה להיכנס לכל שטח הר הבית". המכתב הזה, כפי שנחשף כאן בשעתו, נוסח בין השאר, לבקשת גורמים ביטחוניים שהביעו חרדה ממה שהם הגדירו, כשמן יהודי שנשפך למדורת ההסתה הפלסטינית.

כמעט שנה אחר כך, עם פרוץ מהומות אוקטובר 2015, הובא במדור זה (בי"ס לפוליטיקה, "רוקדים, יורים ובוכים") המידע המדאיג שהוצג לשרי הקבינט בישיבות הדחופות והצפופות שנערכו. הניתוח של השב"כ וגורמי הביטחון העלה - נכתב כאן - כי לא מדובר באבו-מאזן שחרד מהתפשטות האש בשטחו ומסיט את הלהבות לגבולות ישראל. אפילו לא בחמאס שנוצר את האש בעזה ומנסה לפוצץ את בועת השקט בגדה. ערביי ישראל, משדרים גם הם אותות מצוקה. ובקיצור, לפי הניתוח של מערכת הביטחון, לסבב האלימות האחרון שפרץ אין כתובת ברורה ואין יד מכוונת.

ההסתה בנוגע לשינוי הסטטוס-קוו בהר הבית חלחלה בלבבות והיא הסיבה המרכזית לפרוץ הגל הנוכחי. זו העילה, וכמעט שאין בלתה. בני משפחות מפגעים, חלקם ערבים ישראלים, שנחקרו על ידי גורמי הביטחון, סיפרו כי ילדיהם מעולם לא הזדהו עם מצוקת הפלסטינים אלא דיברו באובססיביות על הצלת אל-אקצה מפני השתלטות יהודית והקמת בית מקדש.

כאן צריך לבוא כמו במענה אוטומטי משפט המחץ על הדמיון הערבי, ההסתה המשתוללת והחייתיות הבלתי נתפסת. כל הסלט הערבי הזה אכן בלתי אכיל ומעורר בחילה עזה, אך מתברר כי היה מי שתיבל אותו בהרבה פלפל שחור. לא מדובר רק בשרים שעלו להר והעלו את כולנו לעולה, אלא גם בכרסום זוחל שהביא לקפיצה של עולים יהודים להר – בכמעט פי שלושה. עולים ורוקדים. נדקרים ובוכים.

האיסור הגורף שהוטל על ידי הרבנות הראשית עם כיבוש ההר ב-67' ננגס על ידי רבנים מהציונות הדתית. התוצאה היא טרנד עלייה שהלך והתפתח בעיקר בקרב צעירים. בשנה שקדמה לפרוץ המהומות ב-2015 ניכרה מגמה חדשה: זוגות צעירים עולים להר ערב חתונתם, מצטלמים ומפיצים את התיעוד ברשתות. אז נכון ששינוי בסטטוס-קוו אין, אך כדי למנוע עימותים וחיכוכים, הופנה זרם העולים לשעות הבוקר בין השעות 8:00 ל-11:00. היהודים נכנסו, הערבים נותרו בחוץ.
הערבים ראו בכך שינוי סטטוס-קוו. בפלג הצפוני (לא הירושלמי!) של התנועה האסלאמית מיהרו להפיץ סיפורי בדים על החרבת המסגדים והקמת בית מקדש שלישי. הדמיון הפורה הציף את הרשתות והמסגדים בגל מבחיל של הסתה.

הדברים שהובאו כאן בשעתו צריכים להיאמר ולהיות מוזכרים בשנית, ולא על מנת לספק תירוץ כלשהו למפגעים הארורים. בימים שבהם מבקשים לאסור על נציג חרדי להשמיע דעה שאינה ימנית בנוגע לחוק ירושלים, כדאי לחזור ולשנן את ההבדלים בינינו לבינם. בין העמדה הציונית דתית, לתפיסה החרדית.

איסור ההתגרות באומות מעולם לא היווה הצדקה כלשהי לפרעות אנטישמיות, בסוג של נמיכות קומה גלותית, אלא שימש אך ורק ככלי להגנה עצמית ונקיטת משנה זהירות. בכלי הזה, לפי התפיסה החרדית, יש להמשיך ולהחזיק גם כיום, ביושבנו על אדמת הקודש, וילה בג'ונגל - שגם חדריה לא מטוהרים מחיות רעות.

אפשר לומר על הראשון לציון שהוא היה הראשון שזיהה, אך לא האחרון. באוקטובר 2015, בעיצומו של גל האלימות שפרץ, פורסם כאן על רצונה של מועצת חכמי התורה לשגר מכתב לראש הממשלה בנימין נתניהו ובו דרישה לאסור על עליית מבקרים יהודים להר הבית, בשל האירועים הביטחוניים בירושלים ובגדה. ואולם, בסופו של דבר המכתב נגנז כאשר חבר ה'מועצת' הגר"מ מאיה הסביר כי "נתניהו ממילא לא ייענה לקריאה עקב אילוצים פוליטיים, ולפיכך, כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע".

אי אפשר להתעלם מהעובדה שהאירוע בשישי האחרון התרחש, אחרי שח"כ יהודה גליק וחבריו למחנה העולים להר, העלו מחדש את הנושא לסדר היום הציבורי. ביום ראשון הנוכחי תוכננה פתיחת שערי ההר לפוליטיקאים – ולא רק ערבים. גם אופנת העלייה היהודית להר, שבה וצברה תאוצה בתקופה האחרונה. חרף היותנו חברים נאמנים לקואליציה הימנית בתולדות ישראל, ואולי דווקא בגלל זה – חובה לשוב ולחזור על הקריאה החרדית הנושנה: משוגעים, רדו מההר. עם מגנומטר, או בלי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!