פרשת אבי סרבן הגט: הנגיד החסידי ימשיך להיות מוחזק בארץ "בזהירות"

בג"ץ דחה עתירת 'הגביר המעגן', נגד החלטת היועמ"ש לפתוח נגדו בחקירה פלילית, קבע שהחלטות היועמ"ש הן בסמכותו, בפרט לאור מסקנות בית הדין בנוגע לאב, וקנס אותו בסכום של 20,000 ש"ח.

הפרשה הסבוכה שנמשכת מזה כשנתיים, הגיעה בתקופה האחרונה לשורת התפתחויות. בשל הפרסום בסוף השבוע ב'בחדרי' על דברים שנאמרו בבית הדין על ידי הדיין הרב שטסמן, על הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן, הסובר כי האב אינו אשם בסיפור, ואף העיד לטובתו אחר שנפגש עם בנו המעגן, וניסה לשדלו להעניק גט - בעקבות הכתבות המביאות את עמדת האב, בית הדין הנחה את הנהלת בתי הדין לפנות ליועץ המשפטי לממשלה, כדי שיבחן פתיחת חקירה פלילית נוכח עבירות על חוק העונשין בשל פגיעה בסדרי השלטון, זילות בית הדין, שיבוש הליכי משפט וניסיון להטות משפט.

במקביל, ובלי קשר להחלטה הטרייה של בית הדין, התקבלה היום ההחלטה האמורה של בג"צ. הרכב השופטים יורם דנציגר, יצחק עמית ודוד מינץ שדנו בעתירה שהוגשה בשם הנגיד, כאמור אבי המעגן, החליטו לדחות אותה. "אין עוד מקום להידרש לשאלת המשך החקירה ותוצאותיה. אך גם לגופו של עניין, אין מקום להידרש לעתירה" כתב השופט מינץ, "שיקול הדעת של הרשויות בתחום החקירה, העמדה לדין וניהול ההליך הפלילי הנו רחב ביותר, מתחם ההתערבות של בית משפט זה בעניינים אלו הוא מצומצם ביותר".

"אין מניעה לכך שיורה היועץ המשפטי לממשלה על החקירה כאמור" הוסיף השופט. "במקרה זה, לא כפה בית הדין את הבעל לתת גט לאישה. אולם, זאת לא בשל התנהלותו התקינה של הבעל - כי אם בשל העובדה שהבעל לא נמצא בישראל אלא במדינת הים. אדרבה, בית הדין במסגרת פסק דינו מיום 29.7.2014 ציין כאמור מפורשות כי יש לחייב את הבעל לתת גט ואף לכפותו. לפיכך, על פניו, נסיבות העניין אינן סותרות כלל את הנחיות פרקליט המדינה אלא דרות יחד איתן בכפיפה אחת".

בשולי הדברים העיר השופט מינץ כי בשלב זה בו טרם הסתיימה חקירת האב וטרם הוחלט מה יעלה בגורלה, מוקדם מדי לקבוע כי מדובר ב"ענישה כפולה". עוד העיר כי כי מקרה זה הוא קיצוני בנסיבותיו. "מדובר כאמור בהליכי ביזיון שננקטו כנגד מי שאינו בעל דין ישיר להליכי המשפט המתנהלים בין הבעל והאישה ואינו תושב ישראל, שיציאתו מהארץ עוכבה. במקרה מעין זה נדרשת זהירות רבה עובר להטלת סנקציות".

עם זאת, בדיוני בית הדין האזורי בתל-אביב נקבעו ממצאים חמורים אודות האב לאחר שמיעת הוכחות. בין היתר נקבע כי "גרסתו לפיה הוא אינו קשור כלל לפרשיית העיגון וכי בנו מנהל את חייו באופן עצמאי ומעגן את אשתו משיקוליו שלו בניגוד לדעת העותר, לא רק שאינה אמינה אלא כוזבת ושקרית". טענתו שבנו "בן סורר ומורה" שאין לו קשר עמו כונתה על ידי בית הדין "מגוחכת ומבישה". אף נקבע באופן שאינו משתמע לשני פנים כי לא הבעל הוא זה שמעגן את האישה, כי אם אביו - העותר.

לדעת בית הדין האב אינו בבחינת מסייע לדבר עבירה, כי אם העבריין עצמו. "אכן לפנינו באת-כוח העותר טענה לחפותו המוחלטת של העותר ולכך שבית הדין מיהר להסיק מסקנות שעה שהעותר לא הביא ראיות משל עצמו. ברם, העותר בחר במודע להימנע מהבאת ראיות הגנה מטעמו לפני בית הדין, וחרף טענותיו לחפותו, יש בממצאי בית הדין די כדי להצדיק את אי התערבותו של בית משפט זה בשיקולי היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה פלילית נגדו" נכתב בהחלטת בג"צ.

השופט עמית המליץ לעותר "להחליף דיסקט ולילך בדרך אחרת: התרשמתי כי כל הסאגה שבפנינו לא הייתה באה לעולם אילו מלכתחילה הכריז העותר כי הוא עומד לרשות בית הדין וישתף פעולה בכל הנדרש על מנת לחלץ גט מבנו הסורר. במקום זאת, וכפי שניתן להתרשם מפסקי הדין המקיפים והיסודיים של בתי הדין, בחר העותר להתעמת שוב ושוב עם הדיינים, באופן שלא ניתן להגדרה אלא כעזות מצח וכניסיון להלך אימים על בית הדין. וכזאת לא ייעשה במקומותינו".

השופט דנציגר הסכים אף הוא לדברי חבריו השופטים והוסיף כי לא ניתן להתעלם מהעובדה שהחקירה הפלילית בעניינו לוותה בצו איסור יציאה מן הארץ, "הפגיעה בזכות התנועה של העותר חריפה אף יותר כאשר מדובר בתושב מדינה אחרת, שעקב החקירה הפלילית בעניינו נותר כבול למדינה שבה אינו יושב דרך קבע. משכך, ראוי שבעת הפעלת הסמכות להורות על פתיחה בחקירה של תושב זר, קל וחומר כשזו מלווה באיסור יציאה מן הארץ, יפעל היועץ המשפטי לממשלה בזהירות המתחייבת".

העותר, האב המעגן, חוייב בהוצאות משפט בסך של 20,000 ש"ח.

עורכי הדין של האב מסרו ל'בחדרי' בתגובה, כי "על פי פסיקת בג"ץ אין מקום להתערב, בשלב זה, בשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, וזאת עד לבירור כל ההליכים בבתי הדין ובבית המשפט עד תום. יחד עם זאת, שופטי הבג"ץ עמדו בפירוש על הפגיעה החריפה בזכותו החוקתית של תושב זר לצאת מן הארץ, ואף הורו ליועץ המשפט לממשלה לפעול בעניין זה במשנה זהירות. אנו בטוחים כי לאחר מיצוי ההליכים בבתי הדין ובבית המשפט, כפי שהורה בג"ץ, תוכח חפותו המלאה של מרשנו ועובדת היות חקירה זו מיותרת לחלוטין".

בלשכת בתי הדין אומרים ל'בחדרי' כי ניהלו הליך אזרחי על מנת לגרום לאב להפסיק לשדל את בנו שלא לתת גט לאשתו במהלך השנים, בפרט מאז ההחלטה שהוא צריך לתת גט. בהוראת היועמ"ש נפתחה חקירה פלילית ובעתירה זו ביקש האב שלא לחקור אותו בחשד לפלילים, כפי שהורה היועמ"ש לפרקליטות. העתירה כאמור, נדחתה.

הגביר המעגן: רקע לפרשת 'הנגיד החסידי'



כפי שסוקר בהרחבה ב'בחדרי חרדים', מדובר בבני זוג שנישאו לפני 19 שנה והתגוררו בארצות הברית, שם נולדו להם שני ילדים. לפני כעשור הגיעו בני הזוג וילדיהם לביקור בישראל במהלכו לקתה האישה באירוע מוחי קשה שבגינו נשארה נכה ומוגבלת. בתגובה, נטש אותה הבעל ומאז הוא מעגן אותה עד היום. מחקירה של אגף העגונות בבתי הדין הרבניים עולה כי אב הבעל המעגן, איש עסקים עשיר בשנות ה-70 הידוע כתורם גדול מהמגזר החרדי והחסידי, הוא העומד מאחורי העיגון.

ביולי לפני שנתיים, נתן בית הדין הרבני בתל אביב פסק דין המחייב את הבעל לתת לאישה גט. בהחלטה אף נקבע כי בנסיבות העניין ניתן היה לכפות על הבעל לתת גט לאישה, לאחר שעזב את ישראל לבדו לפני כ-19 שנים והותיר את האישה ואת שני ילדיהם המשותפים בישראל. אביו של הבעל, תושב ארצות הברית הגיע עם אשתו לישראל ויציאתם עוכבה על ידי בית הדין שזימנם לפניו נוכח טענת האישה כי הם אלו אשר עומדים מאחורי סירובו של הבעל לגרשה.

במרץ 2016 החליט בית הדין כי העותר הוא זה העומד מאחורי עיגונה של האישה ומשפיע על הבעל ומשדל אותו שלא לשחררה בגט כפי שהורה בית הדין. עוד נקבע כי מדובר בביזיון של בית הדין, שניתן לנקוט בגינו סנקציות לפקודת בזיון בית המשפט. לכן, הטיל בית הדין על אב הבעל המעגן מאסר מאחורי סורג ובריח למשך שלושים ימים. עם זאת, צו עיכוב היציאה שהיה תלוי ועומד נגד אשתו של העותר - בוטל. כבר למחרת, בית הדין פנה לנשיאת בית המשפט העליון בדבר מאסרו הצפוי של האב והנשיאה מרים נאור הורתה על עיכוב ביצוע זמני של המאסר. בד בבד, הגיש העותר ערעור על החלטת המאסר לבית הדין הרבני הגדול שנדחה כמה חודשים לאחר מכן.

נוכח פסק ביה"ד, היועץ המשפטי לממשלה ד"ר אביחי מנדלבליט החליט ביוני 2016 להורות למשטרה לפתוח בחקירה פלילית נגד האב בחשד לשידול בנו להפרת הוראה חוקית למתן גט לאשתו ובהתאם לכך הוא זומן לחקירה במשטרה. במקביל, הגיש אב סרבן הגט - מי שמכונה בתקשורת 'הנגיד המעגן' אחר שבית הדין קבע כי אף ידו במעל החלטת בנו שלא לתת גט - השלמת טיעונים והעלה טענות עובדתיות שונות שלא נטענו לפני בית הדין.

נוכח כך, בינואר 2017 הגיש היועץ המשפטי לממשלה את עמדתו לפיה יש להחזיר את הדיון לבית הדין על מנת לברר את הטענות העובדתיות החדשות שהועלו על ידי העותר כדי לוודא אם אכן העותר הוא הגורם המחליט, המסית והמדיח את בנו לעגן את האישה. ואכן הוחלט להחזיר את הדיון לבית הדין הרבני. כמו כן, בהתאם לעמדה זו, למרות שממצאי חקירת המשטרה הועברו זה מכבר לפרקליט המדינה, טרם התקבלה החלטה בדבר המשך החקירה וגורלה, לרבות הצורך בביצוע פעולות חקירה נוספות.

האב עתר לבית משפט העליון, שם ביקש מספר סעדים, באחד מהם טען כי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה ניתנה בחוסר סמכות הנוגדת אף את ההנחיות לפתיחת חקירה פלילית, והקריטריונים הקבועים במפורש בלשון הנוהל והדין. על אלו הוסיף כי ההנחיה ניתנה בשרירות תוך פגיעה בעקרון הגינות המינהל; היא יוצרת אכיפה בררנית והפליה; יש לבטל את ההנחיה מחמת ההגנה מן הצדק; היא פגומה בחוסר סבירות קיצוני העולה כדי פגיעה בצדק.

בעיקר ביקש מתן צו על-תנאי המורה למדינה לנמק מדוע לא תבוטל הנחיית היועץ המשפטי לממשלה לחקור את העותר; מתן צו על-תנאי המורה למשיבים לנמק מדוע לא יפורטו מהם הקריטריונים ואמות המידה לזימון לחקירה פלילית בגין הפרת הוראה חוקית ככלל ומהם הקריטריונים ואמות המידה שיושמו בעניין העותר בפרט; מתן צו על-תנאי המורה למשיבים לנמק מדוע לא יודיעו האם יש בידם די ראיות על מנת להעביר את חומר החקירה לידי רשות התביעה אם לאו - וככל שיש בידי המשיבים די ראיות, לנמק מדוע לא הסתיימה חקירתו ומדוע לא יעמידו אותו לדין כבר עתה; ככל שאין בידי המדינה די ראיות, עליהם לנמק מדוע אין בידיהם ראיות; מתן צו על-תנאי המורה למשיבים לסיים את הליכי החקירה תוך 10 ימים; מתן צו על-תנאי המורה למשיבים לנמק מדוע נזקק היועץ המשפטי לממשלה להצטרף להליך בש"פ 2137/16.

מנגד, לטענת המדינה, דין העתירה להידחות על הסף בהעדר כל עילה להתערבות בשיקול דעתם המקצועי של גורמי האכיפה בהחלטתם להורות על פתיחת החקירה נגדו בהתאם לסמכותם. "מדובר בהחלטה עניינית, שקולה ועקרונית, המבטאת מדיניות אכיפה שתכליתה להיאבק בתופעת סרבנות הגט גם במישור הפלילי, תוך תיוג והפללה של סרבני גט, לרבות צדדים שלישיים המעורבים בסרבנות". עוד טענו כי "מדובר בחקירה שנפתחה נוכח ממצאי בתי הדין הרבניים בשתי הערכאות, בהן נקבע בין היתר, כי העותר הוא הגורם הדומיננטי העומד מאחורי עיגונה של האישה". החלטה זו תואמת את מדיניות התביעה כפי שעוגנה לאחרונה בהנחיית פרקליט המדינה שפורסמה ביום 10.11.2016.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!