אפקט גבאי: חרדים היו מקדמים מישהו שאינו מהאליטה?

הרבה נכתב ונאמר על הניצחון הגדול של גבאי בקרב על ראשות מפלגת העבודה. דווקא מפלגת העבודה שחרתה על דגלה שוויון ערכי ושוויון הזדמנויות, צמצום פערים חברתיים וקבלת השונה, נתפסה ולא בכדי במשך עשרות שנים כמפלגה של האליטה בחברה הישראלית ונחשבה לרוב כמפלגה של אשכנזים חילוניים. למרות שבמשך השנים, היו גם ספרדים לא מעטים בין חבריה, השלטון ותפקידי המפתח העיקריים היו ברובם שמורים לאשכנזים החילוניים, עדיפות לאנשי צבא. למרות שהחוקים שחוקקו עזרו ותמכו דווקא במעמד הביניים ובמעמד החלש היא ייצגה את ההיפך בעיני הציבור שנהר למפלגות אחרות שדווקא הן גזרו גזרות שמקשים עליהם עד היום הזה.

מי שחשב שמאשימים אותה לשווא על חטא שחטאה רק בימי קום המדינה ותקופת המעברות טועה טעות מרה. כמי שבאה מבית שהיה פעיל במפלגה, ואחרי רצח רבין הנורא והבלתי נתפס הצטרפה לתקופה קצרה לשורותיה, אני יודעת היטב שהגזענות לא עזבה חלק משמעותי משורותיה גם הרבה שנים אחרי קום המדינה. גם באותם ימים לא היה קל להסתובב בין שורותיה כספרדייה מסורתית. אם כי מודה ומתוודה שאסור לי להכליל. פגשתי באותה תקופה הרבה אנשים מקסימים מקרב כל העדות עם רצון אדיר לתרום לכלל החברה הישראלית, אנשים שיש בהם אהבת ישראל והמון חסד ונתינה. אנשים שאשמח לראות בתפקידי מפתח בחברה הישראלית.

היה זה עבורי רגע גדול של נחת לראות את גבאי תופס את ראשות המפלגה. ולא, לא רק בגלל שהוא מזרחי אלא בגלל כל מה שהוא מייצג: בן הטכנאי שנהיה מנהל, הבית המסורתי שבו גדל (וכולי תקווה שלחץ הבחירות ואימת הרייטינג לא ישכיחו את זה ממנו), העובדה למרות שהגיע חדש יחסית הצליח להרשים ולפרוץ את כל הגדרות. המצע החברתי לא ישתנה בעקבות בחירתו שכן מפלגת העבודה תמשיך להיות מפלגה חברתית כמו שהייתה תמיד אבל משהו בדרך שבה היא נתפסת בעיני הכלל, משהו בשיח החברתי בין חבריה עומד להשתנות ולטובה.

קשה לי שלא לתהות עד כמה החברה החרדית הייתה מוכנה לתת למישהו אנונימי שאינו מזוהה עם מה שנתפס אצלה כאליטה לפרוץ קדימה ולתת לאורו להתגלות.

האם כשצריך לקבל בן לישיבה או בת לסמינר, רק ידיעת התורה ויראת השמיים עומדים לנגד מקבלי ההחלטות או שאולי גם המוצא? כמובן שבמוצא שהכוונה היא הרבה מעבר לעדה. אנו מגדלים את ילדינו על סיפורי צדיקים שכבר אפסה מהם תקווה בילדותם אך הם רצו ובכו ללא הרף כי למרות הכל, חשקה נפשם ללמוד תורה. למזלם היה מי שאסף אותם אליו מקרב גדולי התורה והעניק בכך תרומה עצומה לכל עולם התורה. האם זה קורה גם בימינו? האם מספרי הסיפורים נוהגים לפיהם ביום יום? האם עצרנו לחשוב כמה הפסד היה נגרם לעולם התורה אם המגיד מדובנא לא היה מוסר נפש כדי לתת ליתום הקטן שאסף אל ביתו, הזדמנות ללמוד ולהפוך לרב קלוגר?

כמה הפסד היה נגרם לעולם התורה בעשרות השנים האחרונות, אם הגר"י אדלשטיין זצ"ל, לא היה מוסר נפש על כל כך הרבה בנים ובנות, כדי שיקבלו את ההזדמנות המגיעה להם בעולם הישיבות ובעולם הסמינרים גם אם ייחוסם לא תורם יותר מדי להאדרת שם הישיבה/סמינר? כמה בתים של תורה נבנו לתפארת העם היהודי, בזכות מסירות הנפש של הגר"י זצ"ל ומשפחתו כדי שיקבלו הזדמנות הוגנת בהגיעם לתקופת השידוכים?

ריב ההרים לפני קבלת התורה, ומתן התורה דווקא על הר סיני הקטן והצנוע היה אמור ללמד את כולנו שהתורה לא חפצה בייחוסים, אלא במה שנמצא עמוק פנימה. כמו שהשם קישט בעצמו את ההר, כך הוא הכניס, מכניס ויכניס את התורה האמיתית ללבבות הנכונים ללא קשר לעברם ולמוצאם.
לא בכדי בניגוד לכתרים אחרים כדוגמת כתר הכהונה, כתר התורה לא מועבר בירושה. על כתר התורה כל אחד צריך לעמול בעצמו, רק הא לבדו מול נותן התורה לעמו.

האם אנחנו זוכרים את זה כשאנו באים לחרוץ גורלות לגבי עתידם של נשמות טהורות שחטאם היחיד הוא שלא באו מהמשפחה עם הייחוס הנכון?

האם בימים אלו בפרט, לא כדאי לזכור שהמשיח יבוא דווקא מזרעו של דוד המלך? אם בועז לא היה פועל מתוך יראת שמיים זכה וטהורה אלא חלילה מתנכר ובז לגיורת הטריה והענייה שבאה ללקט שיבולים בשדהו, למי היינו מחכים עכשיו שיגאלנו?

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!