הגיע רגע האמת של ראש הממשלה

רגע האמת מגיע. ראש הממשלה בנימין נתניהו עומד לפני משבר אמיתי המאיים על המשך תפקודו ושלטון הימין. לא רק בגלל רצף הפרשיות ולא רק בגלל הצטברות התיקים. לא בגלל פרשת המעונות, התאגיד הציבורי, צוללות, בזק, ועוד. רק בגלל תחושת המיאוס.

משפטית-חוקית-פלילית, כנראה שנתניהו מסודר. היועמ״ש יודע את מלאכתו, מחויבותיו, יכולותיו ותפקידיו. חזקה עליו שעושה מלאכתו עפ״י מגבלות ודרישות החוק היבש, תוך הפעלת שיקו״ד נדרש.

את תחושת המיאוס שפושטת בציבור א״א יותר להסתיר. התקשורת שלפה ציפורנים מחודדות ו״נוקמת״ בנתניהו על פועליו ומעשיו. ערוץ 10 ש״ניצל״ ברגע האחרון ע״י נתניהו, מקדש עליו מלחמת חורמה אינטנסיבית. קבוצת ידיעות אחרונות ממשיכה במלחמה אובססיבית אישית נגד נתניהו. קבוצת הארץ, מעולם לא הפסיקה להוקיע את נתניהו וממשלות הימין.

עם תקשורת עויינת לעומתית, נתניהו עוד היה יכול להסתדר! לשם כך הוא הקים תקשורת חליפית. לא מספיק! אבל יותר טוב מכלום. ההגמוניה של תקשורת-שמאלנית, נסדקה.

עם תנועת מחאה המונית, שתלובה, תדחף ותאורגן ע״י התקשורת, יהיה בלתי אפשרי להסתדר. גל הפגנות בסגנון ובעוצמת, מחאת הקוטג׳ ויוקר החיים, של קיץ 2011, והפעם עם הסיסמא ״מושחתים נמאסתם״ מפיל שלטון.

בנימין נתניהו מכהן כרוה״מ ברציפות מ-2009. לפני זה כיהן כרוה״מ משנת 1996-1999. באם נתניהו ישלים את הקדנציה, יכהן כראש הממשלה שכיהן הכי הרבה זמן. מספיק זמן לשינויים פרסונליים מתבקשים ונדרשים, מעצם חילוף השלטון והחזון.

בפועל, כמעט כלום לא נעשה. בחזית בית משפט העליון, אופי ואישיות המינויים, שיטת הסניוריטי הפסולה, שרת המשפטים שקד, בודדה במערכה. ללא גיבוי, עם מעט תמיכה.
בפרקליטות ובתביעה הכללית, כלום. שמאל שבשמאל עם אג׳נדה ברורה. אפי׳ בצמרת צה״ל, במטכ״ל. קצינים ימניים, מסומנים, ונחסמים לתפקידי מפתח בכירים, בממשלת ימין.

באוניברסיטאות, במכללות הציבוריות, בתרבות, בתקציבים, שלטון מלא לשמאל הקיצון. מרצים ואנשי אקדמיה בכירים, מחרפים, מנאצים ומגדפים את שמה של ישראל, צה״ל ומוסדות השלטון בראש כל חוצות? וממשיכים לקבל את משכורתם מהקופה הציבורית ואין מוחה. השרה מירי רגב, מתבזה ומותקפת אישית. תמיכה? עזרה? מעדיפים לעמוד מהצד ולא להכוות.

חקיקה ימנית לאומית - כלום. ״חוק הלאום״, מחר. עמותות שמאל הממומנות ע״י גורמים עוינים וממשלות זרות, המחפשות את חורבנה של מדינת ישראל החופשית, עושות במרחב הציבורי, במוסדות חינוך ממשלתיים, באקדמיה הממומנת ע״י הממשלה, כבתוך שלהם, בבעלבתיות מלאה. בלי מורא ויראה. ואין פוצה פה ומצפצף.

בתחילת הקדנציה בנימין נתניהו חיפש לרצות, להתנצל ולהסתדר אולי יכירו בסגולותיו ובמעלותיו ויתנו לו את הכבוד המגיע לו. בפירוש הוא התחנף. בתקווה לרהביליטציה, הכרה. התקווה נגוזה, התאדתה, זה לא הגיע. היום, גם נתניהו יודע שכבר לא תגיע.

כיום, נתניהו מחפש שקט תעשיתי. הוא לא בנוי למאבקים סיזיפיים ארוכי טווח. בפרט, באם השפעתם תתחיל אחרי זמנו, לא בקדנציה שלו. בעבר הוא בנה על שנאת התקשורת, כטריגר שמעיר את ציבור תומכיו מבית. הוא עשה בזה שימוש רב. גם זה נגמר.

ההתרשלות בעבר, הויתור מראש על מלחמה בלתי מתפשרת לשינוי פרסונאלי בעמדות הבכירות, חוסר היוזמה היום, עלולים לקצר לו את הקדנציה בטרם עת. גם נתניהו ילמד, רק המעז מנצח.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!