כשגפני סיפר: עשיתי 'שאלת רב'

הרבה גז זרם בכנסת עד ליום האתמול, יום סיום מושב החורף, יום הניצחון של חוק ששינסקי, שעבר ברוב קולות.

בסיומה של פרשה ננסה להעריך מיהם המנצחים, ובעיקר: מיהם המפסידים.

הפרשה התגלגלה בין מסדרונות הכנסת ובין כותלי ועדת הכלכלה הרבה לפני שהפרופ' איתן ששינסקי הגיש את מסקנותיו המלומדות בנושא. אבל משהגיעו המסקנות, צבר הנושא תאוצה בפול גז, עד לסיום המוצלח (תלוי את מי שואלים) אתמול בערב.

בין לבין, עמדה על הפרק שאלת הזהות של יו"ר ועדת הכלכלה.

נזכיר נשכחות: בנוהג שבעולם הדמוקרטי ניתנת רשות ועדת הכלכלה לנציג האופוזיציה. עם הקמת הממשלה החליטו נציגי 'קדימה' ו'הליכוד' לשנות את הנוהג ולהעניק הפעם את ראשות ועדת החוץ והביטחון לנציג האופוזיציה. אז היה זה צחי הנגבי, לפני מספר שבועות החליף אותו בתפקיד שאול מופז.

מי שהתנגד נחרצות להחלפה הזו היה מאיר שטרית, מ'קדימה', אבל איש לא שמע לו. בליכוד החליטו להעניק את רשות הוועדה, שעברה לרשותם, ברוטציה לנציגים אופיר אקוניס וכרמל שאמה-הכהן. כאשר הסתיימה כהונתו של אקוניס והגיע הזמן להעביר את המפתחות למחליפו, החליט ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לעצור את התהליך. שוב ושוב נפגש עם שאמה-הכהן, כשהוא מנסה להציע לו תפקידים בכירים יותר, ובלבד שיוותר על רשות וועדת הכלכלה.

התקשורת יצאה אז בביקורת צולבת נגד נתניהו, בחשד שאי רצונו לקדם את תהליך נטילת המיסים ממשקיעי הגז הוא זה שמונע ממנו להזיז את אקוניס מראשות וועדת הכלכלה. אקוניס, זאת שתדעו, היה אחד מהמתנגדים היותר חריפים לחוק ששינסקי על כל גרורותיו.

אקוניס טען, בין השאר כי צריך להיזהר שישראל לא תהפוך לכלכלה סובייטית שחונקת את המשק ועוד. "איאבק בנושא עד טיפת דמי האחרונה", הבטיח במהלך אחת מהוועדות שעסקה בנושא, כשהוא מגדיר את התומכים במיסוי הכבוד על הגז "אנשי שמאל פונדמנטליסטיים". אתמול, כאמור, עבר חוק ששינסקי ברוב גדול והשאיר אותו מאחור, עם מלחמה שבה כשל.

המלחמה על ועדת הכלכלה

נשוב לאחור, אל השלב שבו נלחם שאמה-הכהן על ועדת הכלכלה. בסופו של יום הוא ניצח במאבקו והתפקיד ניתן לו. מה לא ניסה נתניהו להבטיח לו בתמורה: את תפקיד הממונה על פרויקט הגדר, על בעית הזרים, את הסגנות במשרד התקשורת. אבל שאמה-הכהן לא נענה להצעות הללו.

"עם כל הכבוד לטייקונים ובעלי אינטרסים כלכלים המעדיפים את ח"כ אקוניס בתפקיד היו"ר, הם עדיין לא מנהלים את סיעת הליכוד ובטח לא את כנסת ישראל", אמר.

בהמשך, מצא דרך יפה לשכנע את חברי הליכוד לתמוך במסקנות ששינסקי.

יהיה זה עצוב מאוד ששר, החבר במפלגתו של מנחם בגין זיכרונו לברכה שקרא להיטיב עם העם, יבחר להיטיב עם הטייקונים - על חשבון העם", אמר שאמה-הכהן באחד מנאומיו בנושא.

ב-3 בינואר סגרה ועדת ששינסקי מעגל ופרסמה באופן רשמי את מסקנותיה בדבר היקף תמלוגי הגז שיילקחו מהחברות המחזיקות במאגרי הגז של ישראל.

סיעת 'ישראל ביתנו', אגב, הייתה מאז ועד היום אחת מהמתנגדות היותר קולניות לחוק. משרד התשתיות ובראשו שר התשתיות עוזי לנדאו (ישראל ביתנו) קראו למיתון הדו"ח לכיוון של הבטות למשקיעים ולחברות.

אבל שטיניץ חגג. "בשעה טובה לאחר כמעט 9 חודשים ועדת ששינסקי - המקצועית ביותר שהוקמה בישראל בתום משאבי הטבע - מסיימת את עבודתה".

פרסום מסקנות הוועדה פתחו את מחול השדים של הפגנות, חלקן הגדול ליד בניין הכנסת. המפגינים נמנו בעיקר על המשקיעים הקטנים, שמחו על חלק הארי מרווחיהם שיינטל מידיהם.

במשך שנים לא חשבה המדינה שמישהו ימצא כאן גז או נפט. לאחרונה, כאשר נוכחו לדעת שיש כמה וכמה גילויים רציניים, הבינו באוצר שמדובר בהכנסות פוטנציאליות של מאות מיליארדים וסירבו לתת לנתח הזה להישמט מידיה של קופת המדינה.

שאלת רב

מלחמת העולם הבאה הייתה בדבר איזו ועדה תנהל את הדיונים בנושא. למען האמת, יו"ר ועדת הכספים, משה גפני, לא נלחם על כך שהדיון ייעשה אצלו בוועדה, אולי כי ידע כמה קשיים ייערמו בדרך להעברת החוק.

בשלבים הראשוניים התנהלו הדיונים, במקביל, בשתי הוועדות. ריבלין, שמקפיד לשמור על תקינות המתנהל בין כתלי הבית, לא אהב את הרעיון. "אין הדבר ראוי, כי שתי ועדות הכנסת יקיימו דיונים בסוגייה זהה, תוך הטרחתם של הגורמים הרלוונטיים לדיון באותם עניינים ממש, ויוציאו מתחת ידה של הכנסת שתי החלטות שונות של הכנסת. הדבר אינו יוצר רק כפילות דיונים מיותרת, אלא מהווה סכנה חמורה לביזיון הכנסת"לצערי הדבר מתקבל בציבור כתחרות ומאבק בין ועדות הכנסת, ומסב נזק כבד לתדמיתה של הכנסת ולתוקף החלטותיה", כתב במכתב ששיגר אל יושבי הראש.

גפני לא התלהב במיוחד מניהול הדיונים בוועדה שלו, אבל היו מי שנלחמו עבורו. אין זה סוד כי יחסים מעולים שוררים בין שר האוצר, יובל שטיניץ, לבין גפני. שטיניץ, שידע כפי הנראה כי אצל גפני הדברים יזוזו בקצב שרק הוא יודע לתזז, העדיף להעניק לו את ה'כבוד'. כולנו זוכרים איך הצליח גפני לדחוף במרפקים את חוק בנק ישראל, שהכריע את הישארותו של נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, בתפקידו, דבר שנתניהו רצה בו בכל מאודו.

בסופו של דבר מי שהכריע בעניין היה היועץ המשפטי של הכנסת, שקבע שמדובר בנושא ששייך לוועדת הכספים.

לשבחו של גפני ייאמר שהוא דאג, לאורך כל הדרך, להעניק לשאמה-הכהן את כל הכבוד הראוי. את אחד הדיונים אף נתן לו לנהל בעצמו, ובחלק אחר הושיבו לצידו.

מהרגע שלקח גפני את העסק לידיו, לא היה כמעט יום בו לא ניהל דיונים. הוא נאבק בטייקונים ובלוביסטים, שמצידם רצו למלא לו את החדר ולהפעיל לחצים, וידע לזרוק מלשכתו, בנימוס ובעדינות כמובן, אפילו טייקונים עם שטריימל או מגבעת. ולא היו חסרים כאלו. רבים ממשקיעי הגז נמנים על הציבור החרדי, וכל אלו קפצו על המציאה של יו"ר חרדי שינהל להם את העסק. בנימוקים של "גזל", ו"אסור" ועוד ועוד ניסו להסביר לו שהוא צריך לעמוד לצידם. גפני, ששונא שעוטפים לו אינטרסים בנימוקים של הלכה, 'לא ספר אותם'.

באחד מהדיונים סיפר גפני שהלך לשאול שאלת רב האם מותר לשנות בפתאומיות את תנאי המיסוי. שהרי חלק מהמשקיעים לא ידעו על כך מראש, ואולי אילו ידעו לא היו משקיעים. התשובה שקיבל הייתה חיובית. כן, מותר לך לתמוך בזה.

והוא תמך. ועוד איך תמך.

הלחצים עשו משהו

אגב, קשה להצביע על השלב שבו עבר נתניהו סופית אל הצד של המצדדים בחוק. כפי הנראה, הייתה זו דעתו של פישר, הנגיד, ששכנעה אותו. נתניהו נחשב לאחד מחסידיו הגדולים ומעריציו של פישר, ושהבין כי האחרון נחרץ בדעתו, השתכנע סופית.

"הוועדה, בראשות פרופ' ששינסקי, הגישה את המלצותיה לפני שבועיים. למדתי אותם לעומק, התייעצתי, למדתי ושקלתי ועכשיו הגיע הזמן להחליט - ואכן החלטתי לאמץ את המלצות ועדת ששינסקי במלואן", אמר.

את התמלוגים אותם תשלשל המדינה לכיסה הבטיח נתניהו להקדיש לקרן מיוחדת שתוקדש לנושאי חינוך ובטחון. שטיניץ אף הבטיח בתוך שבועיים ימים להעביר חוק שיאכוף את מימוש ההבטחה.

אלא שכפי שאמר אורי אריאל, מ'האיחוד הלאומי', אין כמעט דרך לאכוף זאת.

"זו תהיה עבירה על החוק", ניסה גפני לומר לו.

"נו, ואז מה? אתה תגיש תלונה נגד ראש הממשלה?" – שאלו אריאל, וגפני חייך.

חייבים לומר כי הלחצים שהופעלו על כל הנוגעים בדבר, היו אדירים. הם לא לגמרי כשלו, שכן בסופו של דבר הוגש חוק 'מרוכך', יחסית למסקנות ששינסקי המקוריות. 24 שעות לפני אישורו הצפוי של החוק נאלץ גפני לכנס בבהילות את הוועדה שלו כדי לאשר עוד הקלה לחברות האנרגיה. ועל פיהף משרד התשתיות לא יחויב להעביר את כלל המידע שברשותו בנוגע למאגרי הגז והנפט לרשות המיסים.

ולמרות הכול, אין ספק שהעברתו של חוק ששינסקי ברוב גדול מהווה נצחון גדול לעושים במלאכה. לשר האוצר, יובל שטיניץ, וסגנו, איציק כהן, ליו"ר ועדת הכלכלה, כרמל שאמה-הכהן שהדף את כל הלחצים והתאמץ באופן מיוחד כדי שהחוק יעבור, ומעל לכל לנציג החרדי שלנו בכנסת ,יו"ר ועדת הכספים, משה גפני.

צריך היה לראות את החיבוק הנרגש בין שטיניץ לגפני כדי להבין את תמצית סיפורו של הנצחון הגדול על הגז.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!