כנסת נכבדה: היום האחרון של מושב החורף • יצאנו חבולים

דפיקת הפטיש של יו"ר הכנסת, ראובן (רובי) ריבלין נשמעה בחלל המליאה. זו הייתה ההכרזה שבישרה את תום מושב החורף של הכנסת.

אט-אט התרוממו חברי הכנסת ממקומותיהם, קולטים שהפגרה הגיעה סוף-סוף.

בעיני רוחי שבתי מספר חודשים לאחור, אל אותו יום שני, ה-11 לאוקטובר, עת התכנסה הכנסת ליומה הראשון במושב החורף הנוכחי.

במרומי בימת המליאה ישב נשיא המדינה, שמעון פרס, ומבטו זורח. הנה הוא זוכה לפתוח עוד מושב של הכנסת, בעודו בתפקיד אליו ייחל שנים. הוא זעק "שלום" ושוב "שלום" בנאומו, ולא ידע כי מושב החורף יסתיים כשהשלום עוד אפילו לא באופק. וכשברקע ניצבת דירה מוכתמת בדמם של חמישה נרצחים באיתמר, פיגוע טרור בבירה, ועשרות טילים ופצמ"רים נוחתים על ערי ויישובי הדרום.

"'אסור לנשיא להתבטא בנושאים מדיניים', אמרו לי אחר-כך מספר ח"כים. אבל אני, באופן אישי, לא אהבתי את ההערה שלהם. זהו שמעון פרס, זה מה שנותן לו את החיות. השלום. התקווה לשלום. זהו האיש שגם אם יסגרו את מדינת ישראל וכל תושביה ייזרקו לים, יישאר כאן רק כדי לצעוק 'הבאנו שלום'", כתבתי אז.

מסע הציד

ממרומי היציע השקיפה על טקס הפתיחה גברת אחת, שהביטה בנעשה בשתיקה. הייתה זו רעייתו של ראש הממשלה, הגברת הראשונה, זו שמלווה את ביבי בכל מסעותיו.

וכך כתבתי אז - והיום, כשקראתי את מילותיי, הן קיבלו בעיני משמעות מחודשת:

"ראיתי צלמים המפנים אליה את עדשת מצלמתם. כמיטב מנהגיהם בשנים האחרונות. מן הסתם יצרפו לתמונה גם כיתוב מרושע. 'משתלטת', הם אוהבים לומר עליה. 'מתערבת', הם נוהגים לקשט את תמונותיה. ודווקא אני מצאתי במבט פניה את הדאגה העצומה. אולי גם את התפילה להצלחתו של בעלה".

כמה חודשים חלפו מאז. בשבוע האחרון שבה העיתונות ונעצה בה, כמו גם בראש הממשלה, בעלה, את שיניה החדות. כן נסעו, לא נסעו, על חשבון מי, באיזה מטוס, כמה עלה, איפה כובסה הכביסה ומה בדיוק אכלו ושתו.

בשעה בה נכתב טור זה עדיין לא יצאו לאוויר העולם שבועוני סוף השבוע, וקשה לדעת כמה סכינים יישלפו שם נגד ראש הממשלה. ורעייתו, כמובן. אבל אני, מעל במה זו, אחראית לנכתב אצלנו באתר בלבד. וכאן, לא יושחזו סכינים.

אודה ולא אבוש: לא אהבתי את מסע הציד האחרון. מאחר והמטרה סומנה כבר מראש - שנאה כלפי ראש הממשלה, ובעיקר כלפי רעייתו - קשה לקבל את הדברים מפי אמרם. העיתונות נגועה. היא מגיעה מעמדה של שנאה, ומשכך, קשה לי לקבל את תחקיריה כטהורים.

המחטף של חסון

מסע הציד התנהל כאילו נתפס ראש הממשלה באשמת שוד בבנק, ורעייתו - ברצח.

זה החל במטר של מכתבים מכיוון האופוזיציה, שהומטרו למחרת פרסום התחקיר בערוץ 10 על נסיעותיו של נתניהו, אל כמעט כל מי שרק יכול לעשות משהו, כדי להושיע את מדינת ישראל מידי ה'פושע' וה'פושעת'. ברקע נחתו קסאמים על יישובי הדרום, אבל מה כל אלו לעומת החרדה האיומה לגורל מדינת ישראל שבראשה עומד איש כנתניהו.

ובכן, היום הושלם מהלכם במחטף 'מרשים'.

ומעשה שהיה כך היה: בכנסת פועלת ועדה חשובה, הוועדה לביקורת המדינה, בראשה עומד נציג האופוזיציה, ח"כ יואל חסון מקדימה. במסגרת פעולותיה היא עושה דברים חשובים וגדולים, אבל את המחטף של היום לא הייתי מכלילה בין הפעולות החשובות הללו.

למרות העובדה שהמליאה עסקה בדיונים, ועל אף שלא נהוג לכנס ועדות בשעות בהן המליאה פעילה, כינס יו"ר הוועדה את החברים. יו"ר הכנסת, רובי ריבלין, שלא ידע מהו נושא הדיון, אישר זאת.

20 דקות לפני שהתכנסה הוזעקו החברים. חלקם הצליח להגיע, חלקם לא עמדו בהתרעה הקצרה, ויש שנאלצו לשהות במליאה כדי לתרום את קולם להצבעה ב'חוק ששינסקי'.

וכך, במהירות רבה אישרה הוועדה את ההחלטה הבאה: מתן סמכות למבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, לחקור את פרשת נסיעותיו של ראש הממשלה.

שני שליש מהחרדים לא שמעו

בליכוד זעמו.

"מדובר בתרגיל מסריח ובמחטף של יו"ר הוועדה יואל חסון שכלל לא טרח לעדכן את חברי הוועדה שזומנו לישיבה דקות ספורות לפני שהחלה. מצער שיו"ר וועדה, האמור לייצג את שלטון החוק נוהג כך".

אבל מי שהציג את הנושא באופן הטוב ביותר היה ראש הממשלה עצמו. במהלך שיח עם גולשים בערוץ 2, הניח את כל הקלפים על השולחן.

"יש עיתונאים שלא אוהבים שאני ראש ממשלה!", אמר. "כשרוצים לפגוע בי, מטווחים באשתי", הוסיף.

אפרופו מטווחים, מתברר שהמתקפה המשולבת לא פעלה את פעולתה. סקר ערוץ 10 מעלה כי חלה עלייה בפופולאריות של נתניהו.

הסקר מעלה נתון נוסף, ולפיו שני שלישים מהחרדים, כלל לא שמעו על התחקיר.

אגב העלאת זיכרונות, נזכרתי באותו יום בו נפתח מושב החורף. עמדתי בפתח לשכת ראש הממשלה, יחד עם כלי תקשורת נוספים. לפתע יצאה משם הגברת נתניהו, מלווה בנתן אשל, ראש הסגל, בדרכה החוצה, הביתה. במעלה המדרגות הצלחתי לשוחח איתה כמה מילים.

האישה, שהעיתונות באותה תקופה ציירה כלוחמת בעוזרות-בית, התגלתה בפני כאישה נחמדה, חביבה, בהחלט לא נושכת. משהבחינה במצלמת הווידאו שלנו, חייכה ואמרה: "הרי לא תוכלי לשדר את התמונה שלי אצלכם באתר חרדי".

איך פותחים קופה סגורה

דקות אחדות לאחר מכן עבר באותן מדרגות שר הבינוי והשיכון, אריאל אטיאס. ניסיתי אז לגרור אותו אל הנושא החם של פתיחת המושב: המשך ההקפאה, אך הוא לא נגרר. שוב ושוב חתר אל נושא הדיור. "היהדות החרדית צריכה לשלב כוחות על מנת שבמושב הזה נמקסם את ההישגים שיכולים לנבוע מלחץ על הממשלה. בשיחות שלי עם יהדות התורה בקשתי מהם להיות מתואמים ולא לזרוק סיסמאות לאוויר".

ואז סיפר על הצעת החוק שלהם לסבסוד משכנתאות. "שטייניץ לא אוהב את החוק הזה", אמר לי כבר אז. "אבל אנחנו נעביר את זה ונתאחד סביב החוק הזה. בעזרת ה' נעביר אותו".

אלו היו המילים שאמר אז.

היום, כשנזכרתי במילים הללו, חשתי עצב גדול. לא ראיתי אותו היום במסדרונות הכנסת, אולי היה עסוק בעניינים שמחוץ לכנסת, אולי לא מסוגל היה להגיע ולעמוד מול השבר הגדול. אבל אין ספק, שאם יש אדם אחד שסיומו של מושב החורף הותיר אותו מאוכזב, אולי אפילו עצוב, היה זה שר הבינוי והשיכון. הוא עשה הכול, באמת הכול, כדי להזיז משהו בתחום הדיור.

אבל את הקופה הסגורה ומסוגרת של האוצר יש רק דרך אחת לפתוח: יציאה מהממשלה.

ואת זה, עדיין, לא אישר הגר"ע יוסף.

מושב החורף: המאוכזבים

"יש לנו פגישה עם ראש הממשלה, אם לא נראה בתקציב המדינה ביטוי להקלה לזוגות הצעירים ראש הממשלה יצטרך למצוא דיור קואליציוני אחר. תהיה בעיית 'דיור' שלו ולא שלנו", אמר לי אז ח"כ מנחם אליעזר מוזס. לא בטוח שאז הוא כבר חלם על הדרך למשרד החינוך.

"לא נתמוך בהצעת התקציב. אני ועוד כמה חברים", הבטיח. ולא קיים, כמובן.

• הממשלה כולה לא תתמוך? כולל גפני, היושב בראשות ועדת הכספים? – שאלתי, כדי להיות בטוחה.

"כן, גם הוא, ודאי. היה היום דיון אצל גפני, 4 שעות, על הנושא הזה. הצהרתי את זה והוא החרה החזיק אחרי שזו החלטה. שטייניץ, עם כל הכבוד, הוא שר אוצר, אבל יש מעליו ראש ממשלה. הם חתמו על הסכם קואליציוני שימצאו פתרון למצוקת הדיור. אנחנו רוצים להוציא את הציבור מהמחסנים ומהחניונים התת-קרקעיים. אני מאד תומך ברב אטיאס ובפעולות שלו, אבל אני מאמין, והיו דברים כאלו, כשהייתה עלייה גדולה מרוסיה, ואריק שרון רצה למצוא פתרון, הייתה בנייה תקציבית. אני לא אומר החוק הזה או אחר, כי החוק שהוא מריץ דרך ועקנין, סבסוד משכנתאות, זה רק בפריפריה. אבל מה קורה בחיפה? הייתי במוצ"ש בחיפה לראות דירה, הראו לי דירה שני חדרים, דרושה שיפוץ, מאה מדרגות, ללא מעלית, 550 אלף ש"ח. אז לאן נגיע?".

• זה עבור הילד שנמצא במחסן?...

"כן".

• אתה קורא לשר אטיאס להכליל לא רק את הפריפריה אלא את כל הערים המתאימות לציבור החרדי.
"אפשר לעשות חלוקה גיאוגרפית. אפשר שהחוק של ועקנין יהיה סבסוד משכנתאות בפריפריה ולשאר המקומות יהיה החזר שווה ערך של המע"מ".

• אומר שטיניץ: אין לנו כסף

"אין לנו כסף? יש לו כסף. רק בשנה קודמת החזיר משרד השיכון כמעט 4 מיליארד ₪ לקופת האוצר. האחד – מיליארד שמונה מאות ע"י האצת שיווק הקרקעות ועוד 2 מיליארד ₪ על מה שלא מימשו משכנתאות. למה לא לייעד ולתעל את הכסף הזה לזוגות הצעירים? עד מתי?"

• אתם נותנים איזה יעד לממשלה, שאם עד אז לא יעשו כלום תפעלו?

"היעד הוא התקציב, ה-31 בדצמבר. אם לא נצביע בעד התקציב, המשמעות היא כמו אי אמון והשאר פירושא זיל גמור".

כמה כואב לקרוא את המילים הללו.

מושב החורף: המנצחים

התקציב עבר גם עבר, אפילו את חוק ששינסקי הצליח שר האוצר להעביר היום. הייתם צריכים לראות אותו רגע לאחר העברת החוק, עומד על הדוכן, אוחז בידיו הרועדות את המיקרופון.
"אני נרגש", הודה בקול סדוק. כן, הוא באמת היה נרגש.

ובאותם רגעים של שמחה הוא לא זכר את הזוגות הצעירים, את ההורים המסכנים הצריכים לדאוג לקורת-גג לילדיהם הנישאים בשעה טובה ומוצלחת. מוזס כבר מזמן שכח את מה שאמר לנו, גם אטיאס אולי לא זוכר. אבל אני, שמרתי את הכול, מתועד למשמרת.

היום, כשראיתי את שמחתו הגדולה של שטייניץ, ואת העצב הגדול בש"ס וביהדות התורה, ניסיתי למצוא נחמה משברי הזיכרונות.

ראיתי את זאב אלקין, קורן כולו מאושר. התרגילים הצליחו, החרדים הורידו לו את כאב הראש מסדר היום של המליאה.

ראיתי את חברי הכנסת החרדיים, מתהלכים שפופי גב, כאובים, מבינים כי כוחם בממשלה הנוכחית מוגבל. מוגבל עד כדי כאב.

כי בעוד כצ'לה מכריז בפני באופן ברור כי לא יעלה בדעת מפלגתו להיכנס לממשלה כל עוד לא תתחייב על בנייה בביתר עילית ובמודיעין עילית, נתונים ח"כינו בשבי מנעמי השלטון, ונותרים בפנים, עם כופתאות (או בלי כלום).

תם המושב

תם מושב החורף של הכנסת, והיא מתפזרת לחודש וחצי. יהי רצון שמושב הקיץ שיבוא עלינו לטובה - יהיה טוב יותר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!