לחם עוני • האם המחיר של המצות לא יקר מדי?

מי שיפתח את העיתונים בימים האחרונים, יתקל במאפיות מצות רבות, המציעות במודעות צבעוניות ומאירות עיניים את מרכולתן, לקראת הפסח שבפתח.

ההיצע והמגוון רחב למדי. רחיים של יד, רחיים של מכונה, מצות רגילות, חצי ציטרי, ציטרי, מקמח כוסמין, מקמח ללא גלוטן, מצות של ערב פסח, של חודש ניסן ושל חודש אדר ולפני כן. המחיר משתנה כמובן בהתאם למוצר המבוקש.

גם מי שמוכן להתפשר על מצות עבודת יד סטנדרטיות, יאלץ להיפרד מסכומי עתק. המחירים של המצות הרגילות נעים בין 120 ש"ח לק"ג ל 200 ש"ח. המונופול שהיו בעבר למספר מאפיות מצומצם, כבר פסה מהעולם.

כמעט בכל שנה אנו מתבשרים על כניסת גורם נוסף לשוק זה, אולם ריבוי מאפיות אינן חזות הכל לפחות לא בכל הנוגע למחירים. למרות שמטבע הדברים, ראוי היה כי התחרות תיצור דינמיקת מחירים משלה, לטובת הלקוחות, עדיין פערי המחירים נותרים כמעט כפי שהיו.

עוד במדור בעד ונגד:
• לחם-עוני חרדי • הגיע הזמן לצאת לעבודה ואקדמיה?
• פולמוס תמונות הזוועה • כבוד המת או מאבק הסברתי?
• קברי צדיקים • האם ראוי לצאת לקברי הצדיקים בחו"ל?
• פולמוס: מימון חתונות צאצאי האדמו"רים • מה דעתכם?

וכך יוצא, שמשפחה ממוצעת, בת 10 נפשות כולל ההורים, צורכת בין 10 ל-15 ק"ג מצות לפסח. במונחים שקליים, זה יכול להגיע עד 3000 ש"ח. סכום אסטרונומי לכל הדעות.

חרף זאת, אין מי שמוותר על רכישת מצות. בעוד שאתרוג לסוכות, אפשר לבחור בין פשוט שעלותו כ 50 קלים, לבין מהודר וצח ללא רבב שיכול גם להסתכם ב-300 $ ויותר, הרי שבפסח, אין היצע. חייבים לקנות מצות, וגם מי שמוכן לוותר על הידורים וחומרות שהוטמעו במאפיות שונות, עדיין נאלץ להוזיל סכומי כסף נכבדים.

האם התעריפים הללו הוגנים? האם זה הגיוני, שאברך כולל או אחד שעמל לפרנסתו ומתייגע למענה קשות, ייאלץ ליטול הלוואה מהבנק או מהגמ"ח רק כדי לממן את המצות? ובל נשכח, כי זהו רק נתח מסויים מההוצאות. יוקר המחייה בפסח מקיף גם את הביגוד, הבשר והדגים, הפירות והירקות וסעיפי המזון וההוצאות השונות המתלווים לחג הפסח?

במקביל, כדי לנסות ולצמצם את העלויות המכבידות, נוהרים מאות ואולי אלפים אל ארגוני החסד והצדקה השונים, דרכם ניתן לרכוש מצות מסובסדות, במחירים שנעים בין 70 ל 100 ש"ח. אין ספק כי מדובר בהקלה משמעותית, אולם לא כל אחד זכאי לקבל זאת. גם הזכאים, נותרים לעיתים עם יד פשוטה ומיותמת, בהעדר אפשרות להיעתר לכל גל הפניות הגואה הפוקד את הארגונים.

בעד • ההוצאות גדולות, ויש מחסור בידיים עובדות

הרב יהושע קופמן, הוא מנכ"ל ועדת הכשרות של חוג חתם סופר בני ברק. חוג חת"ס, מעניקה שירותי כשרות לקו ייצור שנעשה במאיית המצות של כפר חב"ד, ובמקביל גם למאפיית מצות שבדניפרופטרובסק שבאוקראינה, שם שוכנת קהילה חב"דית מפוארת.

"ק"ג של המצות המובחרות שאנו מייצרים במאפיית כפר חב"ד, עולה בס"ה 120 עד 130 ש"ח, ומדובר במחיר סביר למדי. אני מכיר את שוק המצות למעלה משלושה עשורים, והמחירים הללו מוצדקים, כל עוד הם נעים פלוס מינוס בסכום הנקוב. אולם לגבי אלו הגובים 200 שקלים לק"ג, אינני יודע, על מה מתבסס המחיר הגבוה הזה, זולת אולי בזכות הרווחים הנאים שבעלי המאפיות מבקשים לגרוף אל כיסם, כמו כל בעל עסק. מאידך, ישנם בעלי מאפיות, שבשנים מסוימות מסכמים את עונת האפייה בהפסדים צורבים.

"צריך להבין, שמאפיית מצות, איננה פעילה כל השנה, זולת מספר חודשי החורף. לעיתים מדובר במקום שכור והעלויות אינן פשוטות. אם ניקח לדוגמא, מאפיית מצות זעירה ביותר, שכושר הייצור שלה הוא 250 ק"ג ליום. היא צריכה 25 עובדים שכל אחד משתכר 40 ש"ח לשעה. זה לא שכר מינימום. מדובר בעבודה קשה ומייגעת. אם נכפיל משמרת בת שמונה שעות, בסכום ובכמות האמורים, נקבל הוצאות של 8,000 שקלים ליום. כשנחלק אותם ל 250 ק"ג, נקבל 40 שקלים לכל ק"ג. ועוד לא חישבנו את מחירי הקמח, שהשנה למשל האמירו לעומת אשתקד, בכ- 50 % אחוזים. והיכן מחירי הציוד, המיכשור, האריזות, האחזקה וכיוצא בזה? ואם נוסיף את כל זה, הרי ששיעור הרווח כאן, אינו גבוה כלל ועיקר.

"בל נשכח, שהשוק אינו רווי בעובדים. למרות שאולי קל למצוא אברכים שיסכימו להיות משגיחים, מנקים, אורזים או מרדדים, אבל מדובר בעבודה קלה יחסית וגם שכרם בהתאם. באפיית המצות, ישנו אחוז בלתי מבוטל של עובדים, כמו ה'פינער' (הבולל) או ה'גומר' (הרידוד הסופי של המצה) וה'שיבר' (המכניס והמוציא לתנור) וכיוצא באלו, וחייבים לשם כך מקצוענים, ושכרם ניתן משלם.

"גם במצות מכונה, שמרבית העבודה נעשית אוטומטית, הרי שק"ג מצות של קמח שמורה, עולה בסביבות ה – 70 שקלים. אז אם נוסיף חמישים או שישים שקלים לק"ג של עבודת יד, מרובת הפועלים וההוצאות, המחיר מוצדק ולגיטימי לחלוטין. אלו אינם אתרוגים, שדורשים אמנם טיפוח ודילול בכל עונות השנה, אך אין כאן כל כך הרבה עבודה ולפיכך אפשר למצוא אתרוגים במחיים פעוטים יחסית, וגם היקרים, הם בעיקר נחלת חלק מהאוכלוסייה בלבד.

"אין ספק שכח העבודה כאן יקר יותר וכושר ההשתכרות בישראל אינו כבמקומות אחרים. אם ניטול לדוגמא את המצות שאנו מעניקים להן את השגחתנו, בדניפרופטרובסק, שמיוצאים בעיקר לארה"ב או לאירופה, הרי שהם נעשים בתכלית ההידור והכשרות, ולמרות זאת מוזלים בהרבה. שכן, העובדים היהודים המקומיים, מסתפקים ברמות שכר מופחתות משמעותית לעומת אלו הישראליים. איננו עוסקים בשיווק, כי אם בהענקת כשרות. אולם אין לי ספק, כי אם היו מייבאים אותו ארצה, ניתן היו למוכרם ב70 או 80 שקלים לכל היותר. אבל כל עוד שאנו מבקשים ייצור מקומי, אין אפשרות להרוויח פחות מהאמור".

נגד • הצפה של פניות אחרי פסח בבקשת עזרה. עכשיו יש חגיגה

הרב שמעון פינטו הוא אחראי איזור הצפון מטעם ארגון החסד הוולונטרי 'יד עזרא ושולמית'. הוא לא בורר במילים ותוקף קשות את בעלי המאפיות הגורפות הון, על גבם השפוף של האברכים ובני הישיבות. את חיצי ביקורתו הוא מפנה למאפיות מצות המכונה, ואילו כלפי בעלי מאפיות מצות היד, הביקורת מתעצמת שבעתיים.

"אנחנו משרד הרווחה של הציבור. אנו יודעים בדיוק מה קורה בו, ככאלו שפונים אליהם בבקשות לקבל סלי מזון. אני אומר לך, שבתחום המצות שוררת הפקרות ואטימות משוועת. ישנם מספר סוגי שמורות, וכשרויות שונות. אנו מבחינים, כי משום מה, ישנם פערי מחירים משמעותיים בין כשרות אחת לשניה. ואני שואל למה? מחירי המים והקמח, זהים אצל כל המאפיות. כח העבודה והשכר אינם משתנה ממאפיה אחת לרעותה. וכך נוצר מצב, שמי שאין לאל ידו לשלם טבין ותקילין עבור כשרות מהודרת כלבבו, נאלץ לרכוש מצות זולות יותר בהעדר ברירה.

"אשתקד, פנתה אלי דמות רבנית ידועה, מדובר באברך תלמיד חכם וראש כולל, שהפרוטה איננה מצויה בכיסו, שביקש לרכוש מצות מוזלות, אך ציווה עלי להכניס את המצות הללו בתוך קופסה של מאפיה אחרת, שעליה מתנוססת חותמת כשרות של ועדת כשרות נחשבת יותר, מחשש פן בני המשפחה יסרבו לאוכלן. להיכן הגענו? אני עומד עם מד לחץ הדם של הציבור, ורואה להיכן הדברים הולכים.

"כוללים נסגרים, מלגות מקוצצות, אברכים וגם כאלו שבקושי מביאים טרף הביתה, מעבודתם, לא מצליחים לגמור את החודש, והם נאלצים לשלם סכומים מופרזים עבור מצות, רק בגלל שהן עומדות תחת השגחה פלונית. וכי הדבר ראוי? האם בגלל שהכשרות הזו הפכה למותג, היא רשאית לגבות תג מחיר גבוה, הכופה על הלקוחות לשלם סכומים שאין להם? אני צופה כבר, מה יקרה מיד לאחר החג.

אנשים חוגגים כעת, נותנים צ'קים או כרטיסי אשראי כדי לממן את המצות, בבחינת 'לוו עלי ואני פורע', ולאחר החג מגיע הקריסה כשאין מאיפה לשלם. הכל מתנקז בסוף אלינו ואנו מתבקשים לתת להם סלי מזון, משום שאין ידם משגת לרכוש אוכל, כי חשבון הבנק מרוקן לחלוטין. אני עוקב אחר הנעשה בערי הפריפריה ושם המחירים גבוהים יותר מערי המרכז. יש מי שמנצל את העדר הנגישות למרכז, וגובה עמלות 'על הדרך'.

"אינני יכול לפסוק בענין, אבל דומני, כי גם אדם בעל יכולת, שניחן בעושר ויכול להרשות לעצמו לרכוש חבילות מצות יקרות ומהודרות, מוטב יעשה, אילו יסתפק במצות זולות יותר, ואת ההפרש יעביר לטובת אלו שקורסים תחת עומס מחירי המצות.

"כל ילד ממוצע, אוכל שתי מצות לארוחה. מצות אינן מותרות. האב חייב להביא כמות מספקת לכל בני המשפחה. הוא לא יכול לקמץ בכך. ומאין יממן זאת? יש כאן הפקעת שערים. לדעתי על הבדצ"ים להיות קשובים לצעקת הדל, להתערב אחת ולתמיד, ולקבוע רף עדכני למה שקורה היום במשק. זה בלתי ייאמן. ועדות הצדקה זועקות ומייחלות כי הציבור ירים את תרומותיו למען מטרות סוציאליות וחשובות ביותר, אבל מאידך, אף אחד אינו שת ליבו למשהו כה פשוט, שנמצא בהישג יד. תורידו את המחירים. אל תספרו לנו סיפורים על הפסדים ורווחים. אם ישנן מאפיות, והם אינן מעטות, שיכולות לדרוש סכומים צנועים יותר, לבטח גם הם אינם מפסידים. חייבים לשים לזה סוף".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!