פולמוס: מימון חתונות צאצאי האדמו"רים • מה דעתכם?

קול צהלה ורינה. המוני החסידים שלובי זרוע, כתף אל כתף, נדחקים על גבי הטריבונות במהלך חתונת נכד האדמו"ר. החסידים המשולהבים רוקעים ברגליהם, מוחים בכפיהם, על שפתותיהם שיר ושבחה, גרונם ניחר, וליבם מתרונן, לקול צלילי התזמורת והמקהלה, המפזמת את מיטב לחני החצר.

לרוב, את הטריבונות הללו שוכרים מידי חברות המתמחות בהפקת אירועים לציבור החרדי. וזה כרוך בסכומי כסף בלתי מבוטלים.

ולא רק הטריבונות עולות. האולם או ההאנגר, הבמה, המאבטחים, סידורי האבטחה, האוכל, הצלמים, התפאורה, התזמורת וההגברה. יש משהו שלא מנינו? כל זה מסתכם ברבבות דולרים, תלוי כמובן בהיקף גודלה של הקהילה, וברמת השירותים הנדרשים לחתונה בסדרי גודל משתנים. מדובר במשאבי ענק, ומהיכן מממנים זאת?

עוד במדור בעד ונגד:

• לחם-עוני חרדי • הגיע הזמן לצאת לעבודה ואקדמיה?
• פולמוס תמונות הזוועה • כבוד המת או מאבק הסברתי?
• קברי צדיקים • האם ראוי לצאת לקברי הצדיקים בחו"ל?
• פולמוס: מימון חתונות צאצאי האדמו"רים • מה דעתכם?


תלוי את מי שואלים. יש חצרות, שדורשות מהחסידים לשאת בנטל ולהשתתף בהוצאות המשתרגות על צווארה של הקהילה. ישנם המגדילים ונוקבים בסכום כסף לכל בית אב, אותו יש להוזיל לטובת קופת ההוצאות לקראת החתונה. ויש אשר אינם תובעים מהחסידים כל השתתפות, אך מטילים יהבם על סכומי הכסף שיכנסו כ'דרשה גישאנק' (דורון דרשה, מתנה לחתונה) בעת שהם מזכירים את שמם לטובה ולברכה בפני הרבי ובמקביל משלשלים מעטפה לידיו, כל אחד על פי נדבת ליבו. ברבים מהחצרות, אילי ההון, גבירי החסידות, הם אלו שמממנים חלק גדול מהעלויות.

וכאן הבן שואל: האם מדובר בדרישות מופרזות ובלתי מוצדקות למימון הוצאות ראוותניות ומיותרות, או שיש צידוק אלמנטרי בעובדה, שכאשר חסידים מבקשים להשתתף שכם אחד בחתונה, עליהם גם להטות שכם במישור הפיננסי בו היא כרוכה?

בעד • דוד ברנשטיין, חסיד סטריקוב -ירושלים

החצר ששמה נקשר לאחרונה, כזו שפנתה לחסידיה וביקשה מכל אחד להרים תרומה בת אלף שקלים, מצדד נלהב בהשתתפות החסידים בהוצאות, ואף מדגיש כי הם לא המציאו את הגלגל.

"ראשית, מקובל בכל חצרות החסידים, שכאשר הרבי עושה שמחה, ולא משנה טיבה, ברית מילה כנישואין, הרי שהחסידים רואים לעצמם כזכות נטו, להשתתף כספית בהוצאות השמחה.

"זה לא סוד, שהאדמו"ר שלנו, התברך בלי עין הרע במשפחה גדולה, ולפרנסתו הוא משמש כר"מ בישיבה. כעת, כאשר האדמו"ר עמד לפני עת דודים, בהשאת בנו, נודע לנו, שישנם חצרות חסידיות, שכאשר האדמו"ר עומד לפני השאת צאצא, הוועדה המסדרת, פונה לחסידים ומבקשת מהם לקחת חלק בהוצאות הרבות וזה לגיטימי לחלוטין. הוועדה המסדרת אצלנו החליטה לאמץ את הגישה הזו, ולפיכך החליטה לפנות בצורה מרוכזת לכל החסידים ולבקש מהם לתת סכום כסף קצוב, שנועד לתת מטה ומשענת מסויימת למימון ההוצאות. כמובן שכל מי שרצה יכול היה לפרוס זאת בתשלומים, ורבים אף נענו ותרמו סכומי כסף גדולים יותר.

"אף אחד לא התרעם או ראה בכך משהו מופרך או מופרז. בלאו הכי, נהגו לתת תמיד לרבי, כמקובל בכל המקומות, פדיונות בעיתות שמחות, בחגים ובעונות השנה. אלא שהפעם, חלף שכל אחד יגיש את הפדיון בעצמו, הרי שהסכום כולו התרכז בידי הוועדה, וזו הגישה קוויטל מגובש לרבי, שבו הוזכרו כל התורמים. ראוי לציין, שזו לא הייתה דרישה אולטימטיבית, אלא בקשה ופניה הולמת, וגם כאלו שלא יכלו להרים תרומתם, יכלו להגיש כמובן קוויטל.

"ראוי לציין, כי החתונה שנערכה בפשטות ובצניעות כאופיו של הרבי, ללא מותרות או הוצאות מפליגות בלתי מוצדקות, ללא טריבונות או מפגני ראווה, יכולה להעיד כמאה עדים, כי אכן הייתה לחסידים זכות רבה, כאשר יכלו לעמוד לימין הרבי ולהושיט את תרומתם בעין יפה. כאשר מיטיבים עם רבי בגשמיות, זוכים ומקבלים השפעות גדולות בחזרה ברוחניות וגשמיות כאחד. זוהי בעצם קבלה ולא נתינה".

נגד • הרב מנחם מענדל אייזנברג מראשי חסידות ויז'ניץ, וחבר מועצת עיריית בני-ברק

בויז'ניץ מעולם לא התבקש מאן דהו להוזיל פרוטה מכיסו, למימון הוצאות נישואי צאצאי כ"ק האדמו"ר מויז'ניץ, גם כאשר מדובר במספר אירועים בשנה.

"למיטב ידיעתי, אין כמעט חצרות, שמרהיבות עוז לדרוש סכומי כסף מהחסידים, כדי לממן הוצאות החתונה. האדמו"רים אינם זקוקים לחתונות מפוארות וגרנדיוזיות, הם היו מסתפקים בחתונות צנועות ופשוטות. אלא שהחסידים הם אלו המבקשים להיות חלק מהשמחה, ומשתוקקים להיות שותפים בה מהחל ועד כלה.

חסידים רואים ברבם כאבא, ומעולם לא ראינו בן שנעדר משמחת אביו. עם זאת, גם אם איני יכול להצדיק את אלו שתובעים מהחסידים, להוזיל מכספם, אפשר לראות בכך הגיון מסוים.

ישנם חצרות המתקשות לממן מקופתן את ההוצאות האדירות, וראוי לטעמן, כי כל חסיד ירים את נדבת ליבו, אם חפץ הוא להקל מהעמסה, הנגרמת מריבוי המשתתפים. בד בבד, אינני סבור כי ראוי לקצוב את הסכום, אלא שכאמור, איש איש, הישר בעיניו וכפי מיסת רוחו, יתן למען המטרה.

"לגבי אלו, הטוענים שיש לקמץ בהוצאות, אני מבהיר שאין ספק שגם כיום מנסים ועדות השמחות לחסוך, בכל דרך אפשרית. אולם הציבור כמה ונכסף ליטול חלק בשמחה, ויש להעמיד לרשותו את כל הצרכים הלוגיסטיים הנדרשים. אך מעולם לא התבקש מישהו לפתוח את כיסו ולהזרים סכומי כסף, למימון החתונות. בויז'ניץ, נהגו, כי הציבור הרחב עובר לפני האדמו"ר לפני החתונה, ביום החופה או במרוצת שבעת ימי המשתה, ומגישים 'קוויטל' לרבי על מנת להתברך מפיו. בחדר ההמתנה, מציבים תיבה מיוחדת שעליה מעטפות ריקות. כל חסיד, משלשל למעטפה כפי נדבת ליבו ומוסרה כשהיא חתומה לידי הרבי.

"לעיתים, כאשר המעטפות נפתחות, אנו יכולים להבחין גם בסכומים פחותים של עשרים שקלים, שמקורם כנראה באברכי כולל. וודאי שאין בסכומים מזעריים אלו, כדי לממן את היקף ההוצאות, אולם בוודאי שיש לקשור שבחים לחסידים המשתוקקים להביע את תחושתם הפנימית כפי שהם רואים זאת, גם אם מדובר בסכום סמלי וצנוע. למעשה את חלק הארי של החתונה ממנים לרוב, חסידים בעלי יכולת, שרואים לעצמם זכות כבירה, לרתום עצמם ולתרום עבור נישואי צאצאי הרבי. אבל זו זכות, ובשום אופן לא חובה.

"אגב, מנהג זה, עוד היה נפוץ בחו"ל. אספר לך סיפור לדוגמא, כאשר עמד הרה"ק בעל 'אמרי ברוך' זי"ע מויז'ניץ להשיא את בנו הרה"ק רבי פנחס מבארשא זי"ע עם בת גיסו הרה"ק רבי שמואל מסקאהל זי"ע בן הרה"ק רבי יהושע מבעלזא זי"ע, יצא לדרך לחתונה, שהתקיימה בחצר הרה"ק מבעלזא, בלא שתהיינה בידו הוצאות החתונה, אולם בלב מלא אמונה ובטחון שהשי"ת ישלח את העזרה הנחוצה, וימציא את הכסף הדרוש לו.

"בעיר 'נפלוקוביץ' הייתה צומת רכבות, לשם הגיע ה'אמרי ברוך' והמתין עם קהל החסידים שהתלוו לחתונה, לרכבת הנוסעת לגאליציה. הנגיד החסיד המפורסם הר"ר יודא עביר רוזנברג ז"ל מביטשקוב, שידע כי הרבי נוסע דרך שם, חישב דרכו כך, שיצטרף אל הרבי, ויחד יעברו את הגבול לפולין. על-כן נסע ממארמורש גם כן אל תחנת הרכבת האמורה, ושם נפגש עם הרבי. בהבינו מראש, כי לרבי נחוץ כסף רב לצרכי החתונה, מסר לו סכום כסף נכבד - חלק מזה היה מכספו, וחלק מ'מעמדות' ששלחו החסידים במארמורש.

"שמחתו של הרבי, הייתה גדולה עד מאוד, והוא התבטא כלפיו: 'השבת את נפשי! כי יצאתי לדרך עם שבעה זהובים, ואתה הרי יודע כי לנסוע לחתונה לפולין נחוץ כסף. במה אברכך? בתורה? - ב"ה הרי יש לך. בבנים טובים? - הרי יש לך ב"ה. בעושר - ב"ה הברכה מצויה אצלך. אלא אברכך, 'ס'זאל דיר אקעגן קומען פאר דיינע אייניקלעך!' (שהזכות תבוא לקראתך, בעבור נכדיך). ומכאן אנו למדים, כי מהשתתפות ממונית, מעבר לזו הפיזית בשמחתו של אדמו"ר, אפשר לזכות לגדולות ונצורות".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!