איך העזתם לזרוק אותנו לרחוב • טור כואב

יש מפעלים המקבלים צו סגירה שמורה על פינויים מהשטח שעליו הם יושבים, זה עצוב וזה חבל ולפעמים חלק מהמתפנים אף נשארים מחוסרי עבודה וללא פרנסה למשפחתם, וללא אוכל להזין בו נפשותיהם. אך בדרך כלל יש מקום חליפי, יש לאן ללכת.

כשנותנים מקל, חייבים לתת גם גזר. אז במקום שטח X מקבלים שטח Y ותנאים Z, טובים יותר או פחות - זה כבר עניין של הסתכלות.

נקודה שנייה. האם אי פעם שמעתם בהיסטוריית הפינויים על פינוי מפעל לאומי/בטחוני כלשהו? לפני כ-3 שנים, רצו להעביר (רק להעביר, חלילה לזרוק) מעון לאנשים בסיכון בחיפה, הארץ געשה ולבסוף נמנע הדבר. אך ברור לכל בר דעת שיש מפעלים ומוסדות שהם מעל לכל דיון נוכח האופי החשוב שהם נושאים עמם.

וכאן רבותיי אנחנו מגיעים לנושא שלנו.

על פי הערכת גורמי רווחה, קרוב ל 5 אחוז מתלמידי הציבור החרדי במערכת החינוך נפלטים מדי שנה אל רחובות העיר המאיימים והריקניים. כך יוצא שבערך 1000 נערים מוצאים עצמם מחוץ למסגרות חינוך והדרך למטה כידוע, קצרה.

עכשיו, אם הייתי אומר לכם שיש מקום שבו לפחות 100 מתוכם כל שנה יעברו תהליך שבסופו הם יהפכו שוב עם הרבה טיפוח ואהבה לאברכים? חרדים לדבר השם והפעם מאהבה. עם דרך ארץ ואור נסוך על פניהם?

ובכן. ישיבת שער התלמוד שנמצאת בכותרות השליליות כרגע לדאבוני (את הדברים החיובייים אגב, עושים שם בשקט בשקט) היא היא המסגרת, שמחזירה כל שנה בחזרה אל הורים אוהבים ואחים מתגעגעים 100 מבחורי ישראל אל כור מחצבתם, ואל צור גואלם מתוך ראייה עמוקה על תפקידו של יהודי ובן תורה ומתוך נכבדות וגדלות האדם, כדרך סלבודקא.

100 כפול 16 שנות קיום = 1,600 בני תורה ומפעל כזה רוצים לסגור! איך מעז אדם לעלות במחשבתו רעיון לגירוש מפעל לאומי בסדר גודל כזה? איך עוד לא הפנים האדם הזה שמפעל כזה הוא טאבו שיש רק לטפח?

רוצה את השטח? כוונותיך לוטות בערפל? מה עם מקום אחר? בלי מקום חליפי, בלי לחם רוחני, בלי להשאיר שביב תקווה בלב האבודים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!