יהודה, אני מרחם עליך. אתה מקנא ולכן שונא • טור אישי

ליבי ליבי עליך, יהודה.

כשקראתי את מאמרך, הוצף ליבי בחמלה עזה, עד כאב. אתה יודע, יהודה, אדם מעולם אינו שונא חתולים. הוא אולי אינו מחבב אותם, אולי אפילו חושש מהם, אולם תחושות אלו מעולם לא הובילו אי מי לכתוב רשימה שוצפת ונוטפת שנאה.

מאמרו של יהודה שליזינגר מ'ישראל היום':
• עד שה'גביר' התחנן: "צאו מהבית שלי!" • טור אישי

שנאה יושבת תמיד על משבצת של קנאה. לך אל כל פסיכולוג מתחיל והוא יאשר לך קביעה זו. כשאתה שונא - אתה קודם כל מקנא.

כאשר קראתי את הרשימה שלך, יכולתי רק לרחם. האמת, אני מבין אותך. יש לך במה לקנא. עבורי, אחד המאורעות המפעימים והמרגשים ביותר, הוא חזיון השיכורים שלנו בפורים. אתה רואה אותם ועומד נדהם. כי אם חשבת כל השנה שהכל הצגה, בא היין ומוציא את כל הסודות. פתאום אתה רואה אותם ממררים בבכי על חטא שנכשלו בו, מסתובבים מרוב אושר על חידוש בסוגיא, ומטפסים על מכוניות כדי להשיג עוד פרוטה.

פרוטה לכיסם? ממש לא.

אתה הרי מכיר את המושג ששמו ת"ת (-תומכי תורה). הפרוטות הללו נאגרות בקפידה עבור חתנים נזקקים ותלמידים הסובלים ממצוקה כלכלית חריפה.

כשאתה רואה אותם בשיא השכרות והשתוללות, העינים מתמלאות בדמעות של אושר. אשרינו שזכינו שזהו הנוער שלנו.

מי עוד בעולם משתכר ושומר על ערכים? טיפת דם לא זבה, נצנוץ של ניבול פה אינו עולה על דל השפתים. כבוד החבר נשמר עד דקדוק של הלכה.

יהודה, נראה אותך גבר

ובכל זאת, אני מבין אותך. כמי שפוסח על שתי הסעיפים, אין לך אלא לקנא. רוצה היית בתת-מודע שלך לטעום מהאושר הנשפך שם כמים, להעז ולהשתכר, בלי לפחד שכל הפנימיות תשפך לך בטעות ותגלה טפח ממה שבפנים.

ואז, אתה מרגיש רחוק כל-כך מהיופי הזה, כאשר אינך יודע איך 'לאכול' את השיא המדהים של גדודי שתויים ושיכורים - שנכון, הם מתעקשים להיכנס אל הבית פנימה, ואולי מעט מגזימים -אולם מי בעולם לא היה מתברך בגוזמה זו?

השוטרים ברחובות תל-אביב חולמים על הרגע בו יהיו שיכורי עירם מסיימים בגוזמה מעין זו, מבלי להוסיף גוויות לתוך שקיות ניילון או לפנות דקורים בנט"ן.

אבל אתה, יהודה, שרחוק מהטוהר הזה, אתה שלא מעיז לשתות, מתמלה מול המראות הללו בקנאה עזה.

ואז, כאמור, מגיעה השנאה.

שנאה עזה ההופכת ומהפכת מציאות ודמיון באופן מעורר גיחוך, חמלה ורחמים.

שנאה המובילה אותך עד למחוזות הזויים, ואתה שוצף וגועש. אינך מבחין בין שחור ללבן, בין הזיות לאמת.

ואני הקטן קורא ומרחם ומציע: נראה אותך גבר, שותה כוס יין ועומד מולם.

אגב, גם אני הייתי שם, בביתו של אותו 'איש עסקים מצליח', ומול השמחה שנשפכה שם כמים, חשבתי באותם רגעים: מה היה עושה אותו גביר בליל פורים שלו, בלי אותם משתמטים כהגדרתך, בפניהם פתח את הדלת מרצונו המלא.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!