מהי יהדות? הגיע הזמן שנגדיר את עצמנו
אברהם דוב גרינבוים מגיב ליו"ר יש עתיד ששאל "מהי חילוניות" וקבע כי זה עוד זרם ביהדות: ממש ממש לא. מי שמשנה מעט מחוקי התורה כבר אינו שייך ליהדות
- אברהם דוב גרינבוים
- י"ג תמוז התשע"ז
במאמרו בשבוע שעבר ב'מקור ראשון' תחת הכותרת "מהי חילוניות?" תוהה יאיר לפיד למה החילוניות לא מאמצת לעצמה דרך משלה, והיא נגררת אחר אחותה החרדית?!
אז קודם כל, זה מאוד פשוט. החרדים היו קודם. סביר להניח שכמה שהדורות היו קרובים יותר
למעמדים ולמאורעות של קבלת התורה וכתיבת הש"ס וההלכה - הם היו אדוקים יותר. ככל שהתרחקו ממוקדי הכוח גם אבדה נאמנותם. הציבור היהודי היה בראשותו חרדי, כי הוא נתן רוח גבית לדת והוא קיים את כל 613 המצוות הכתובים בתורה. כל מי שהגיע אחר כך ובחר לעצמו מה הוא מקיים ומה לא - כבר לא חרדי, הוא כבר "עגלה ריקה" במשלו של החזון איש לבן גוריון.
צודק לפיד כשהוא כותב שהחרדיות התמסדה ב-300 השנים האחרונות, אבל זו הדרך אותה קיבלנו בהר סיני: "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים". לא הייתה כאן העברה סימבולית כמו העברת הדגלנים ביום העצמאות, אלא הוראה ודרך חיים עד סוף העולם. משה רבינו מוסר את התורה למנחיל דת הבא אחריו, יהושע בן נון, ולא לאלדד ומידד, עסקני החצר שלפני 3,400 שנה.
כי ההעברה מסמלת גם את החידוש של התורה. והתורה מתחדשת בכל יום ובכל רגע. רבינו גרשום מאור הגולה הכיר לפני כאלף שנה כי נישואין עם שתי נשים יהיה מכשול לעולם. כוח המסורת הייתה בידיו לתקן את החרם הידוע. הרב משה פיינשטיין, גדול פוסקי ההלכה בדורנו הכיר בהפרייה מלאכותית מנכרי ליהודיה. הרב עובדיה יוסף הכיר בפלאשים כיהודים לכל דבר ועמד בעוז מול המלעיזים. כוח ההתחדשות היא הכוח המניע את היהדות כל השנים. אותה תורה שהתקבלה מסיני מקבלת פרשנות על יד פרשני התורה בכל דור.
קבלת התורה לא הייתה מאורע חד פעמי. התורה נושמת ומתחדשת, חיה ומתעדכנת בכל רגע נתון. כשפועל סיני מסיים לייצר פטנט חדש וכשברוקר אמריקני מגלה דרך חדשה לעשות כסף, או כשבוטניקאי יפרסם שיטת גידול חדישה - באותו רגע לא כבים האורות בבתי פוסקי ההלכה בבני ברק ובירושלים, בערד ובקרית ספר. הם יבחנו את התגלית לכל צדדיה עד שיקבעו את ההלכה. האם הכלי הזה מותר לשימוש בשבת, האם אין כאן חשש לריבית האסורה מהתורה והאם לא תהיה כאן התנגשות עם ההלכות התלויות בארץ?!
אנחנו לא חרדים יותר מדורם של התנאים, אנחנו חשופים יותר לבעיות קיומיות הנגלות לפתחינו. והשולחן ערוך, זו שנדפס בוונציה היא אותה תורה שניתנה לנו בסיני. זו האמונה הבסיסית שלנו. החת"ם סופר אותו ציטטת במאמרך, יאיר, אכן שמר על המסורת. המחיר שהוא הבין שיש לשלם, זו התנתקות מהמודרניזציה שהביאה עמה את חוקות הגוי.
היום, בדור של כלים טכנולוגיים ואפשרויות כמעט בלתי מוגבלות אנחנו מעריכים את מאמציו של החת"ם סופר בהגבהת חומות בין היהודים החרדים לדבר ה' לבין היהודים החילוניים שלא משמרים את התורה והמצוות. ולא בגלל שהם הלכו בדרך אחרת, אלא בעיקר מפני שהם הלכו ללא דרך, בהפקרות ובפריקת עול מלכות שמים.
"העולם לא מחולק ליהודים וערבים", מצטט יאיר לפיד את ידידו קובי אריאלי בספרו 'זיכרונות אחרי מותי', "לא לשמאלנים וימנים, ולא לדתיים וחילונים. יש בעולם רק חלוקה אמיתית אחת: בין אנשים שיש להם הומור, ובין אנשים שאין להם הומור". סוף ציטוט.
אז העולם לא מחולק לדתיים ולחילונים ואין כאן שתי קבוצות. יש את החרדים שמשמרים באדיקות את התורה מסיני ומחדשים בה היתרים לעומת סייגים, מצוות מול עבירות, חוקים כנגד מתירנות, ויש את אלו שבוחרים לעצמם בקפידה מצוות שנראות להם מתאימות, והם משוכנעים שהם זרם ביהדות בדיוק כמו החרדים, והם כבר יכולים להטיף להם מוסר.
בהחלט, אנשים שיש להם הומור.
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות