להני הילדה המיוחדת שלי יש יום הולדת

חמודה שלי.

אני לא רגיל לכתוב לך מכתבים, בכלל. אני לא אחד שכותב הרבה, ובמיוחד שאני לא ממש בטוח שתצליחי לקרוא את זה. גם ככה התקשורת בינינו מעניינת ומאתגרת. אז מכתב? איפה?!

את יודעת, אני חוזר לפעמים הביתה ורואה אותך יושבת על הספה ומשחקת בקרע הקטן של הריפוד. אני מרים אותך גבוה גבוה ואז מתיישב לידך ומספר לך את מה שעבר עלי בחיידר. תאמיני לי, אם הייתה לי בכיתה הקשבה מלאה מהתלמידים כמו שיש לי ממך, החיים שלי היו תותים... בצחוק כמובן.

ת'אמת, עם הזמן התחברתי ממש לשיחת אב וביתו המגניבה שנמשכת לה דקות ארוכות בחסות הספה המהודרת עם הקרע הקטן. אז לפעמים אני קצת מגזים ומתייעץ איתך בעניינים העומדים ברומו של עולם – האם לקנות את סוג הרכב הזה או שאולי עדיף להישאר עם הקיים, האם ללכת על כיון כזה בחיים או שעדיף להמשיך עם המצב העכשוי. ואת... כמו ילדה טובה ירושלים, תולה בי מבט חולמני ומחייכת את חיוכך הממיס והמתוק, החיוך שגורם לי להתאהב בך מחדש ואף להזיל דמעה קטנה על היועצת הקטנה שלי שאלופה בהבנה ומספר אחת בהקשבה.

היום הני, את נהיית בת שבע. וואו איזה גיל גדול, בטח בתוך תוכך את מתכננת תכניות ובונה בניינים אבל כנראה שאנחנו עדיין לא ראויים מספיק בשביל לראות את זה. אז החלטתי לכתוב לך את המכתב הזה ולספר לך קצת עלינו. עלי, על אמא, ועלייך מתוקה שלי, האור של חיי...

היום בו נולדת היה היום הכי מרגש ועוצמתי בחיי. הייתי אברך צעיר עם יין מהחופה על השפתיים, ולב פועם ורוגש בתחושה נפלאה ומוזרה. אני הולך להיות אבא. אני? אבא? כן. יש דברים שהחיים מזמנים לנו בלי הרבה שאלות. כמה שעות בבית החולים ויצאת לאוויר העולם, זה היה מדהים. אל תספרי לאף אחד אבל כמה שאני נראה לך קשוח, הורדתי שם דמעה או שתיים. לחיצות ידיים קריאות מזל טוב, שיחות טלפון, זיידע, באבא, אלטער זיידע, הכל וורוד מתקתק וחלומי כזה.

ואז באו הרופאים... שיחות חדר סגורות, התייעצויות, התלחשויות, מבטים לכל הכיוונים, שיחות טלפון מחזקות. ואז ההבנה! ההבנה העוצמתית המכה בך ללא רחם ושולחת אותך לעידן חדש של התמודדות מאתגרת בחיי היום יום למשך השנים הבאות:

"יש לנו ילדה מיוחדת"

כן הני, את מיוחדת במינך, אין לך תחליף ואין כמוך בעולם, ובאותם רגעים בו הבלבול שולט, המחשבות לא עומדות בקצב, ומבטי הצער נדים בין רחמים לתקווה בין ייאוש לאכזבה, שמעתי את קולך, את הבכי הדק שלך. את נשמתך הטהורה קוראת לי אל החדר: "בוא אבא, בוא תחבק אותי. קח אותי אליך... תבטיח לי שלא תלך ממני אף פעם". ושם מאחורי הווילון שכבת מכורבלת על מרפקי, שרתי לך איזה שיר ירושלמי עתיק ושאבתי לי כוחות מריבון כל יכול, להתחיל חיים חדשים, אולי קצת קשים, אולי טיפה מאתגרים, אבל עם המון אמונה ועם ילדה יפהפייה ומקסימה, חייכנית ומדהימה.

שנים חלפו ועל כל שנה נוכל למלאות ספר מהחוויות המרתקות שעברנו איתך. ריצות לבית החולים, תרופות ניסיוניות, טיפולים שונים, וגרגורים של חיוך ששבו את ליבנו. אמא הצדיקה נתנה ונותנת את כל כולה למענך ובלעדיה לא הייתי שורד שנייה נוספת. אבל ביחד היה לנו את הכוח לצלוח את המשימה ולהגיע לאן שאנחנו היום.

איפה אנחנו היום? לא יודע בדיוק. אני מאמין שאת הני, יודעת יותר טוב ממני, אבל הרופאים אומרים שיש התקדמות, לפעמים גם שומעים ממך איזו מילה מעניינת. סתם שתדעי, האחים שלך הקטנים אוהבים אותך עד אין סוף, ונהנים לשחק ולכרכר סביב אחותם הגדולה. כן הני, את הגדולה! את הבכורה! ושמורה לנו בלב פינה מיוחדת בשבילך. בעבר בהווה ותמיד תמיד.

אם כבר הצלחת לקרוא את המכתב עד לפה, הני, זה ממש מקסים ואפילו הייתי אומר התקדמות מטאורית כמו שד"ר חלמיש אוהב לומר. אבל עזבי את הרופאים ואת כל העולם, תרימי את הידיים הקטנות לשמיים ובואי יחד נגיד תודה לבורא עולם על השנים המקסימות שהיו ועודן, על החוזק והתמיכה בשעות הקשות, ועל הסייעתא דשמייא העצומה בכל שלב ושלב.

"תודה לך בורא עולם על המתנה היקרה והאהובה, תודה לך על הני המדהימה שלנו"...

אוהב תמיד

אבא

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!